א.         עובדות וטענות הצדדים

1.        מדובר בתביעה של מבוטח נגד חברת בטוח שביטחה את רכבו בגין נזק שנגרם לרכב כתוצאה מחדירת מי גשמים לרכב.

2.        המחלוקת בין הצדדים הינה, האם מדובר בנזק תאונתי הנכלל בהגדרת “שיטפון” המכוסה בפוליסה כטענת התובע או שמדובר בנזק תוצאתי שנגרם עקב הזנחה של התובע את רכבו המוחרג בפוליסה כטענת הנתבעת.

3.         בהתאם לעדות התובע, מדובר ברכב מסוג יגואר שנרכש על ידו ביום 25.2.09 כחלק מתחביבו שעניינו נהיגה ברכבי יוקרה. לכן השימוש שעשה ברכב לא היה יומיומי ואינטנסיבי והתובע נהג ברכב בכל יום שישי בימי הקיץ, מביתו בגן יבנה לאשקלון, מרחק של כ-50 ק”מ הלוך וחזור וזאת במסגרת קבוצה קבועה של חברים, כאשר כל אחד מגיע למקום המפגש באשקלון עם הרכב הישן שלו. התובע הסביר, כי “כל מה שאני עושה עם האוטו, זה לנשמה”.

4.        התובע העיד, כי רכב היגואר חנה בחניה שנמצאת מאחורי ביתו ובחניה מלפנים חונה הרכב המשמש אותו לעבודה ובחיי היום יום.

5.        בהתאם לעדותו של התובע שלא נסתרה, בתחילת 2011 חלה אביו במחלה קשה והוא נאלץ לסעוד אותו עד אשר אביו נפטר ביום 27.1.11.

6.        התובע העיד, כי ביום 3.4.11 לאחר שבמשך כ-4 חודשים לא עשה שימוש ברכב עקב מחלת אביו ופטירתו, הוא נכנס לרכב והבחין, כי הרכב אינו מניע. הוא גרר את הרכב למוסך המרכזי של “יגואר” בראשל”צ ובדיקה העלתה, כי הרכב עבר הצפה קשה.

7.        בתדפיס ממוחשב של המוסך המרכזי נרשם, כי:

“תאריך 11.4.03… בדיקת רכב לא מניע. בבדיקה נמצא לוח שעונים לא תקין ומספר מחשבים מקצרים שגורמים לזליגה. בלוח שעונים נמצא מים וברכב יש סימנים שברכב הייתה הצפה. ברכב יש חלודה באזור הדשבורד ורצפת הרכב רטובה כולל בתא המטען. הלקוח הפעיל ביטוח. הרכב עומד בשלב זה ללא עבודה וממתין לאישור לקוח להמשך עבודה”.

8.         התובע פנה לחברת הביטוח שביטחה את רכבו דהיינו למנורה וזו שלחה את השמאי מר ניצן גושן לבדוק את הרכב. מר גושן בדק את הרכב במוסך המרכזי של “יגואר” בראשל”צ ביום 17.4.11 וכך נרשם בדו”ח שהוציא:

            “בבדיקתנו הרכב במוסך נוכחנו בסימני רטיבות וסימני עובש כבד לשטיחים וריפודי הרכב. חלקי פח בתוך לוח השעונים ורצפת הרכב נמצאו עם חלודה קשה המצביעים על הימצאות הרכב בתנאים של רטיבות לאורך זמן ממושך, או יתכן כתוצאה ממספר אירועים. לו טופל הרכב בסמוך לאירוע ו/או לאירועים הנזקים לרכב היו פחותים משמעותית. כל ניסיונות התנעת הרכב לא צלחו וקיים חשש לתקינות מחשבי הרכב ומערכות אלקטרוניקה וחשמל אחרות… המשך הטיפול בתיק לסוגיית הכיסוי הביטוחי ובדיקת נסיבות המקרה מועבר למחלקת התביעות שתקבע באם קיימת אחריות הפוליסה למקרה”.

9.        הנתבעת/מנורה דחתה את תביעתו של התובע, כאשר הדחייה מנומקת במכתב הדחייה כדלקמן:

           “האירוע שבנדון לא נמצא ברשימת הכיסויים הקיימים בפוליסה מאחר ולא מדובר בנזק תאונתי. מבדיקתנו עולה כי הרכב לא היה בשימוש בתקופה של כ-4 חודשים קודם לדיווח הנזק לחברתנו. הרכב חנה בשטח פתוח וספג כמויות רבות של מי גשמים, אשר גרמו להצטברות של חלודה בכמות משמעותית.

           מעדותך עולה כי במהלך התקופה הרכב לא נבדק ולא טופל על ידך עד כדי הזנחה מוחלטת. בשל התקופה הרבה בה עמד הרכב גלוי וללא טיפול ותחזוקה נאותים, נסתמו מעברי הניקוז על ידי עלים וגרמו לחדירת מים לתוך הרכב וכתוצאה מכך ניזוק הרכב”.

10.      בעקבות דחיית התביעה ע”י מנורה, הוגשה התביעה הנדונה בה נטען, כי הנזק לרכב נגרם בעקבות הצפת מי גשמים וכי האירוע מכוסה לאור ההגדרה המופיעה בסעיף 1, סעיף קטן 5 לפוליסה, לפיה מקרה הבטוח מוגדר כ:

“שיטפון, סערה, שלג וברד, התפרצות הר געש”.

11.        הנתבעת חזרה בכתב ההגנה על הדברים שצוינו במכתב הדחייה וטענה, כי הנזק לא נגרם בתאונה אלא כתוצאה מההזנחה הרבה שהזניח התובע את רכבו ולכן, אין מדובר בנזק תאונתי המכוסה בפוליסה אלא בנזק תוצאתי המוחרג בפוליסה.

12.        עם הגשת תצהירי הנתבעת, העלתה הנתבעת טענה נוספת לדחיית התביעה שלא בא זכרה לא במכתב הדחייה ולא בכתב ההגנה. עו”ד רעות שרצר, מנהלת מחלקת תביעות רכב אצל הנתבעת, מצהירה בתצהירה כדלקמן:

            “2. בנסיבות האירוע כפי שמתוארות על ידי התובע, אין המדובר באירוע שנגרם כתוצאה משיטפון.

3. במילון אבן שושן הוגדרה המילה שיטפון, כדלקמן: ‘הצפה במים של שטח יבש תוך פרק זמן קצר’.

4. מקרה הבטוח כפי שמוגדר בפוליסה בפרק א’, סעיף 1(5) מתייחס לאובדן או נזק כתוצאה מ: ‘שיטפון, סערה, שלג וברד, התפרצות הר געש’. לפיכך ברור כי מקרה הבטוח בגינו הוגשה התביעה, אינו חוסה תחת ההגדרה של שיטפון בפוליסה”.

דיון

13.    שתי שאלות עומדות לדיון במשפט זה האחת: האם חדירת מי הגשמים לרכב נכנסת תחת הגדרת שיטפון והשנייה: באם התשובה לשאלה הראשונה הינה חיובית – האם מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מאירוע ביטוח, דהיינו, כתוצאה מהשיטפון כטענת התובע או שמדובר בנזק תוצאתי עקב הזנחה שהזניח התובע את רכבו, כטענת הנתבעת.

חדירת מי הגשם נכנסת תחת הגדרת שיטפון בפוליסה

14.        טענת הנתבעת הנסמכת על מילון אבן שושן לפיה לא אירע כלל אירוע ביטוחי כיוון ששיטפון הינו “הצפה במים של שטח יבש תוך פרק זמן קצר” נטענה לראשונה בתצהירה של מנהלת מחלקת תביעות אצל הנתבעת ולא נזכרה כלל במכתב הדחייה ולא בכתב ההגנה.

15.        בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח, על חברת הבטוח לפרט במכתב הדחייה את כל הנימוקים לדחיית התביעה והיא לא יכולה להעלות במועד מאוחר יותר, נימוק נוסף לדחייה אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה. הנחיות אלה אומצו על ידי הפסיקה. נקבע כי חברת הבטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק מקום שבו מדובר בעובדות ו/או בנסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הבטוח לדעת עליהם במועד בו דחתה את התביעה. “נסיבות אלה, בסופו של יום יהיו כאלה שהצדק זועק בהן כנגד יישום ההנחיה, כגון שנטען למרמה של המבוטח” (ראה רע”א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע”מ נ’ חביב אסולין, פורסם בנבו).

16.        במקרה שלפנינו, מובן שאין מדובר בנסיבות כאלה ולכן, מנורה נהגה שלא בתום לב, כאשר העלתה הטענה בצורה זו. נוסף לכך, מדובר גם בהרחבת חזית אסורה.

            יחד עם זאת, מעבר לקביעה, כי מנורה נהגה שלא בתום לב, אין לדבר משמעות וזאת, מאחר ועל התובע מוטל הנטל להוכיח את התרחשות מקרה הבטוח ולכן, לא ניתן בתיק זה להימנע מהכרעה בשאלה, האם אכן נכנס המקרה לגדר שיטפון אם לאו.

17.        בהתאם לפסיקה, הפרשנות הראויה לתנאי הפוליסה צריכה לתאום את ציפיותיהם הסבירות של המבוטחים בהתאם למשמעות הטבעית (ולא המילונית – טכנית) של הדברים.

וכך קובע כב’ הנשיא טירקל (כתוארו אז) בב”ש 115/90 מגדל חברה לבטוח בע”מ נ’ לירון ואח’ [פורסם בנבו] (פמ’ כרך תשנ”ב, חלק ראשון, עמ’ 45 להלן – “פרשת לירון”):

“בין חדירת המים שם לבין ההצפה כאן… יש לבדוק את טיבו של האירוע התאונתי המזכה בתגמולי ביטוח לפי המשמעות העובדתית שהוכחה במשפט ולא לפי הגדרות לשוניות של המילים שבהן השתמשו בעלי הדין. דומני שלא למותר להביא כאן מדברי כב’ השופט ברק שנאמרו אמנם לענין פירוש מילותיו של חוק: ‘מילותיו של החוק אינן מבצרים, שיש לכבשם בעזרת מילונים, אלא עטיפה לרעיון חי, המשתנה על פי נסיבות הזמן והמקום. לשם הגשמת מטרתו הבסיסית של החוק’ (ע”פ 789/79, 881[22], בעמ’ 427). גם מילותיה של הפוליסה אינן נכבשות על ידי מילונים אלא לפי הנסיבות, לשם הגשמת מטרתה של הפוליסה”.

18.א.    במקרה שלפנינו, עדותו של התובע הייתה בדיעבד על אירוע מתמשך שקרה בעבר. התובע העיד, כי הגיע למסקנה שהייתה הצפה קשה ברכבו, מהממצאים שהתגלו במוסך אליו הרכב נגרר.

    ב.     התובע העיד, כי לא ראה את ההצפה, אך הסביר, כי היה טרוד במחלת אביו וכי הרכב הנדון שימש לו כתחביב וחנה מאחורי הבית ובתקופה שבה אירעה אותה הצפה, הוא לא ניגש כלל לרכב.

19.        אני דוחה טענות הנתבעת לפיהן, היה על התובע להביא עדים לגבי ההצפה ו/או חוו”ד מהמכון המטראולוגי שיעיד על חריגה בכמות המשקעים בתקופה הנדונה. התובע לא מבסס תביעתו על כמות חריגה של גשמים וקשה מאוד להביא עדים על אירוע שהתרחש בדיעבד לפני חודשים.

20.        אני דוחה טענת ב”כ הנתבעת, כי עדות התובע הינה עדות עד יחיד בעל עניין. בתדפיס של המוסך המרכזי ראשון לציון נרשם, כי: “בלוח שעונים נמצא מים וברכב יש סימנים שברכב הייתה הצפה. ברכב יש חלודה באזור הדשבורד ורצפת הרכב רטובה כולל בתא המטען”. אמנם, עובד המוסך שרשם את הדברים לא זומן לעדות, אך אני נותן למסמך את מלוא המשקל. מדובר בדברים שנרשמו על ידי עובד מוסך במהלך עבודתו הרגיל ביום 3.4.11 והסבירות, שאותו עובד, שבוודאי בדק מאז אלפי כלי רכב, יוכל לזכור את האירוע ולהוסיף פרטים על אלו שנרשמו, שואפת לאפס.

21.        גם חוו”ד שמאי הנתבעת מר ניצן גושן, תומכת בגרסת התובע. השמאי מציין, כי: “בבדיקתנו הרכב במוסך נוכחנו בסימני רטיבות וסימני עובש כבד לשטיחים וריפודי הרכב. חלקי פח בתוך לוח השעונים ורצפת הרכב נמצאו עם חלודה קשה המצביעים על הימצאות הרכב בתנאים של רטיבות לאורך זמן ממושך, או יתכן כתוצאה ממספר אירועים”.

22.        גישת מנורה הינה, כי רק במקרה שבו היה ניתך בתקופה קצרה גשם חזק שהיה מציף את חצר ביתו של התובע והרכב היה “טובע” במי הגשמים, רק אז היה מדובר בשיטפון, כיוון שרק אז, המקרה היה עונה על ההגדרה שמופיעה במילון אבן שושן “הצפה של שטח יבש בתוך פרק זמן קצר”.

            נשאלת השאלה, מה הדין כאשר כתוצאה מהגשם והרוח עפים עלים על המכונית וסותמים את מעברי הניקוז ומי הגשם חודרים לתוך הרכב, האם זה לא שיטפון?

            אם לוקחים את מכתב הדחייה של מנורה ומכסים את המילים הקשורות בטענת ההזנחה לגביה אדון בהמשך, מקבלים את התיאור הבא:

“הרכב חנה בשטח פתוח וספג כמויות רבות של מי גשמים… נסתמו מעברי הניקוז על ידי עלים וגרמו לחדירת מים לתוך הרכב”.

האם זה לא שיטפון?

23.        בהמ”ר 119/62 ניסים נ’ בנין חברה לבטוח בע”מ ואח’ (פ”ד יז 683) (להלן – “פרשת ניסים”), נדרש בית המשפט העליון לדון בסוגיה, האם חדירת מים מדירה לחנות שהייתה מתחתיה עקב התפוצצות או שבר של צינור גומי אשר דרכו עוברים המים למכונת כביסה ביתית, נכללת במונח “שיטפון” בפוליסה. בית המשפט העליון מפי כב’ השופט כהן משיב לשאלה זו בחיוב וקובע כי:

“הפוליסה הנדונה נכתבה עברית, ועל כן אין לנו להיזקק לפירושים שפירשו האנגלים את המונח המקביל flood. ואם כי במקורותינו שלנו בא שם הפועל שטף על פי רוב בהקשר של נהרות ונחלים, הרי מצינוהו גם בהקשר של מים סתם: כזרם מים כבירים שוטפים (ישעיה, כ”ח, ב’); היה גשם שוטף (יחזקאל, י”ג, י”א); לשטף מים רבים (תהילים, ל”ב ו’); אזי המים שטפוני (תהילים, קכ”ד, ד’) ועוד. ולעניין דיני הנזיקין מצינו שאם ראה מים שהן שוטפין והולכין, חייב לגדרן (תוספתא בבא מציעא ב’, כ”ח). משמע שהשיטפון יכול ויגרם גם בעקבות דליפה, ולאו דווקא רק על ידי נהר העובר על גדותיו.

אשר על כן, היה הנזק המדובר בו כאן מכוסה גם על ידי הפוליסה של המשיבה מס’ 2, אף על פי שהסיכונים המיוחדים של חדירת מים ודליפתם והתפוצצות צינורות לא פורטו בה במפורש”.

24.        אני דוחה נסיונו של ב”כ הנתבעת להיבנות מפסק דינו של כב’ הנשיא (כתוארו אז) טירקל ב”פרשת לירון”, שבו נקבעה פרשנות שונה למונח “שיטפון”. כב’ השופט טירקל מסביר, כי פסק דינו אינו מתיישב עם הילכת ניסים וזאת, כיוון שבהילכת ניסים נדונה חבות חברת בטוח מול מבוטחה, שאז הפרשנות למונח הינה פרשנות רחבה, בעוד שבמקרה הנדון לפניו מדובר בפרשנות של חריג לפוליסה, שלגביו יש ליתן פרשנות צרה. ובמילותיו שלו:

            “לכאורה, אין פרשנותו של בית המשפט קמא – ואף לא מסקנותיי שלי – מתיישבות עם פרשנותו של כב’ השופט כהן, ואף על פי כן, לא קשיא. לא השיטפון דהכא כשיטפון דהתם ולא נזקי חדירת המים דהכא כהצפה דהתם ואסביר זאת בקיצור. כפי שנאמר, נדונה בהמ’ 119/62 הנ”ל אחריותה של חברת ביטוח לפי תוספת שהוסיפה חבות על חבותה במקרה של שיטפון; לעומת זאת, נדון בענייננו חריג שבה לגרוע מחבותה במקרה כזה. הכללים של פירוש נגד המבטח ושל פירוש בדרך מצמצמת של חריג לפוליסת בטוח, שעליהם עמדנו, חייבו לפרש את השיטפון שבהמ’ 119/62 הנ”ל פירוש רחב. המקיף גם חדירת מים – ואפילו לא נאמר הדבר שם במפורש – אולם בענייננו הם מחייבים פירוש צר ומצמצם של אותה מילה, שהצפה בשל התפוצצות צינור מים ביתי אינה באה בגידרו”.

25.        ההבדל בפרשנות של המונח “שיטפון” בין שני פסקי הדין רק מוכיח, כי בפרשנות פוליסה יש ליתן כמידת האפשר את הפרשנות המקיימת את הפוליסה והעונה לציפיותיו הסבירות של המבוטח הפוטנציאלי ולא פרשנות המביאה לכך שהפוליסה אינה חלה וזאת, גם לאור מטרתו של חוק חוזה הביטוח שנועד להגן על זכויות המבוטחים.

 26.א.   ב”כ הנתבעת חקר את שמאי התובע, מר ויקטור עידן, במטרה לשכנע, כי הרכב לא              “טבע” כולו במים. וכך זה מופיע בפרוטוקול:

                        “ש.אם הרכב היה מוצף למה לא מצאת חלודה בציר של הדלת אחורית מימין?

ת.יכול להיווצר מצב שהחדירה המאסיבית של המים הייתה מצד שמאל וגלש לצד ימני קדמי ולא נגע בדלת ימנית אחורית.

ש.אם הרכב כולו היה טבול במים או בא השיטפון וכיסה כולו במים לא יכול להיות מצב שציר אחורי בדלת וציר שמאלי יהיה יבש?

ת.אתה טועה. אתה נותן הסבר שהוא שגוי. נתתי הסבר שהוא כן הגיוני.

ש.איך אתה מסביר שלא היה עובש בשטיחים הקדמיים של הרכב?

ת.תלוי איך חודרים המים. אני ואתה לא היינו באירוע מאיפה אני יודע איך חדרו המים”.

 ב.      אכן ב”כ הנתבעת הצליח בחקירתו להראות כי קרוב לוודאי שהרכב עצמו לא היה שקוע כולו במים וכי הרכב לא הוצף כולו עד לאזור הדשבורד, אלא שהייתה חדירת מים לרכב בנקודות שונות שגרמו להצפות מקומיות.

   ג.       אולם, כפי שנקבע בפסק דין ניסים, שיטפון אינו בהכרח הצפה ושיטפון יכול להיגרם גם בעקבות דליפה או חדירה של מים.

 ד.      לא הובהר מהיכן חדרו המים. מומחה התובע מר ויקטור עידן לא ידע לומר מהיכן חדרו המים ודי בכך שלא נסתרה עדותו, כי:

          “הרכב לא אמפיבי, הוא לא מיועד לעבור במכשול מים, יש הרי מרווח בין קצה הדלת לרצפה, יש ים של מקומות שמשם יכולים לחדור מים”.

27.        אין כל משמעות לשאלה, מהיכן חדרו המים, האם מי הגשמים חדרו כטענת הנתבעת, כפי שעולה ממכתב הדחייה, מפתחי הניקוז ברכב, בצמוד לשמשה הקדמית, לאחר שאלה נסתמו על ידי עלים או שמי הגשמים חדרו מפתחים אחרים (ברור, כי אם בתא המטען נמצאו מים, הרי שהייתה חדירה גם באזור תא המטען ולא רק בקדמת הרכב). כל חדירת מי הגשמים, בנסיבות כפי שחדרו, נכללת במונח שיטפון וזאת, לאור הראיות הנסיבתיות ולאור הפסיקה. לכן, אני קובע, כי אכן אירע מקרה ביטוחי של שיטפון.

28.        כעת נותר לדון בשאלה השנייה, האם מדובר בנזק שמקורו במקרה הביטוח או בנזק תוצאתי כתוצאה מהזנחה שהזניח התובע את רכבו.

הנזק שנגרם לרכב היה נזק תאונתי ומנורה לא הצליחה להוכיח, כי מדובר בנזק תוצאתי כתוצאה מהזנחה

גרסת התובע

29.        התובע העיד, כי רכש את מכונית היגואר במסגרת תחביב לנהוג ברכבי יוקרה ישנים והתחביב הינו לנשמה. התובע הסביר, כי יש לו רכב נוסף המשמש אותו בחיי היום יום ולעבודה וברכב היגואר נהג רק במסגרת התחביב, כאשר היה נוהג מביתו בגן יבנה לאשקלון בכל יום שישי בחודשי הקיץ, מרחק של 50 ק”מ הלוך וחזור, כאשר באשקלון היה מפגש של קבוצת החברים שלכולם יש אותו תחביב וכל אחד מגיע עם רכבו הישן. סוג הרכב יגואר משנת 2000 תומך בגרסתו. העובדה, כי הרכב גמע מיום הקנייה 25.2.09 ועד ליום 11.4.11 (יום הגעתו למוסך עקב ההצפה), רק 1,483 ק”מ תומך בגרסתו. צילומי הרכב שהוגשו ביחד עם חוו”ד של שמאי הנתבעת, בהם נראה הרכב מבחוץ מבריק ונוצץ, כאילו יצא זה עתה מפס היצור ביחד עם עדות התובע שלא נסתרה, שהוא נהג לטפל ברכב במוסך המרכזי של רכב יגואר בלבד, בצרוף היסטוריית הטיפולים ברכב שהוגשה כנספח לחוו”ד שמאי התובע, תומכים אף הם בגרסתו. העובדה המצערת שלא הייתה שנויה במחלוקת לפיה, אביו של התובע נפטר ביום 27.1.11, מחזקת אף היא את גרסתו. ולבסוף, כפי שכבר ציינתי, חוו”ד של שני השמאים, גם של התובע וגם של הנתבעת לפיהן, נמצאו ברכב סימני רטיבות ממי גשמים ומסמך המוסך המרכזי לפיו, בלוח השעונים נמצא מים וברכב יש סימנים שברכב הייתה הצפה וכי רצפת הרכב רטובה כולל בתא המטען, מחזקים אף הם את גרסת התובע לפיה, עקב מחלת אביו ופטירתו היה עסוק ומוטרד וליבו ונפשו לא היו ערוכים להתעסק בתחביב ולכן לא ניגש לרכב ולא הבחין כלל בנזק ההצפה, אלא בדיעבד. התובע הסביר, כי באותה תקופה השתמש רק ברכבו העיקרי שחנה בחזית הבית ואילו רכב התחביב מסוג היגואר חנה בחלק האחורי של הבית והוא לא ניגש אליו כל אותה תקופה.

30.        בחנתי את עדותו של התובע גם לגבי התחביב, גם לגבי הסיבה שקנה את הרכב, גם לגבי הטיפולים שטיפל ברכב שלא נסתרו, גם לגבי האופן שבו נהג להשתמש ברכב, העובדה שהוא סעד את אביו עד לפטירתו ותקופה של כ-4 חודשים לא ניגש לרכב וכן, העובדה שמדובר בתקופה של חורף והימצאות סימני הצפה ברכב, כולל סימני מים ממש בלוח השעונים וסימני רטיבות ברצפת הרכב ובתא המטען והגעתי למסקנה, כי עדותו של התובע אמינה ואני נותן אמון לכל גרסתו.

גרסת הנתבעת

31.        לנתבעת למעשה אין כל ראייה לסתור את גרסת התובע ו/או ראייה לכך כי התובע הזניח את רכבו. הנתבעת ניסתה להיבנות מכך שלרכב לא נעשה מבחן רישוי מיום 1.3.10 ועד 11.8.10. התובע נשאל על כך והשיב, כי נסע באותם החודשים ללא טסט, עד לתאריך 11.8.10, שבו עבר הרכב מבחן רישוי. האם יש בכך ראייה שהתובע הזניח את רכבו? הנתבעת ניסתה להיבנות מטענה לפיה, חברת איתורן קיבלה קריאה בפברואר 2011, כי התובע לא הצליח להניע את הרכב. התובע נשאל על כך והכחיש את הדבר והסביר, כי כשבוע לפני גרירת הרכב, הוא ניסה להניע את הרכב ולא הצליח. עדותו זו מתקבלת וזאת לאור העובדה, שהנתבעת לא הציגה כל אישור מאיתורן ולא הביאה כל עד מאיתורן שיסתור עדות זו. במאמר מוסגר אעיר, כי גם אם הייתה מוכחת עובדה זו, שבפברואר התובע ניסה להניע את הרכב ולא הצליח, הדבר לא היה מהווה ראייה להזנחת הרכב.

32.        לכן, כל הטענות של הנתבעת לגבי ההזנחה, הינן השערות בלבד. בכתב הדחייה מצוין, כי “במהלך התקופה הרכב לא נבדק ולא טופל על ידך עד כדי הזנחה מוחלטת. בשל התקופה הרבה עמד הרכב גלוי וללא טיפול ותחזוקה נאותים, נסתמו מעברי הניקוז על ידי עלים וגרמו לחדירת מים לתוך הרכב וכתוצאה מכך ניזוק הרכב”. גם שמאי הנתבעת וגם מנהלת מחלקת תביעות במנורה, הודו במהלך המשפט, כי המדובר בהשערות בלבד ואין להם בסיס ראייתי לכך. עו”ד שרצר נשאלה, מהיכן נשאבה האינפורמציה שענתה במכתב הדחייה לפיה “נסתמו מעברי הניקוז על ידי עלים וגרמו לחדירת מים” והשיבה: “מהבדיקה שביצע השמאי אני מניחה”. השמאי נשאל: “האם בדקת את המרזב אם הוא סתום” והשיב: “לא בדקתי”. השערה נוספת שהועלתה על ידי מנהלת מחלקת התביעות הייתה שהתובע הזניח את רכבו והשאיר חלון פתוח.

33.        בהתאם לפסיקה, מרגע שמבוטח מוכיח, כי נגרם לו נזק עקב אירוע ביטוחי ונטען על ידי חברת הבטוח, כי הנזק הינו תוצאתי ולכן הנזק מוחרג בפוליסה, הנטל הינו על חברת הבטוח להוכיח, כי מדובר בנזק תוצאתי (ראה רע”א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע”מ נ’ אהרון מוריאנו, פ”ד מ”ח, חלק רביעי, עמוד 70).

34.        במקרה שלפנינו לא רק שלחברת הבטוח לא הייתה כל ראייה לכך, שמדובר בנזק תוצאתי דהיינו, שהנזק נוצר כתוצאה מהזנחה, אלא שכל הטענה נשענת על בסיס אחד בלבד והוא שהתובע אינו אומר אמת ותביעתו הינה תביעה שקרית. מנורה לא טוענת זאת באופן ישיר, אך ברור שהזנחה אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם כל גרסתו של התובע לפיה, מדובר ברכב המשמש כתחביב ולכן הוא לא נוהג בו בחיי היום יום, אלא בימי שישי בלבד ועקב העובדה שהוא סעד את אביו והעובדה כי אביו נפטר, גרמו לכך כי הוא לא ניגש לרכב במשך 4 חודשים ובתקופה זו אירעה ההצפה והוא לא הבחין בה עד אשר נכנס לרכב ביום 11.4.11 והרכב לא הניע והוא גרר את הרכב למוסך ואז בדיעבד, נגלה לו הנזק הרב שנגרם לו כתוצאה מהצפה, אותה לא ראה במו עיניו. אחת מהשתיים או שנותנים אמון בעדותו ובגרסתו של התובע או שלא נותנים בה אמון. לא ניתן גם לתת אמון בגרסתו וגם לטעון, כי הוא הזניח את הרכב ולכן, כל טענה שהוא הזניח את הרכב כמוה כטענה שהוא למעשה מנסה לקבל תגמולי בטוח במרמה.

35.        נשאלת השאלה, האם חברת בטוח יכולה לדחות תביעה, רק על סמך הטענה שהמבוטח משקר וזאת ללא כל ראיות לכך.

36.        נותר לי לדון בשאלה, האם יש חבות, לאור העובדה שההצפה נמשכה זמן רב. הנתבעת טוענת, כי הצפה הינה אירוע חד פעמי ולא יתכן שחדירת מים במשך 4 חודשים, תחשב הצפה. בעניין זה אציין, כי אם נותנים אמון בגרסת התובע וכפי שציינתי, אני נותן בגרסתו אמון מלא, הרי שאין שונה מקרה זה ממקרה של אדם שמחנה את רכבו בשטח פתוח ונוסע לטיול בהודו של 4 חודשים, או של אדם שמחנה את רכבו ליד המדרכה ומקבל אירוע או התקף לב ולכן, הוא נלקח לאשפוז למשך 4 חודשים או מקרים דומים. הפוליסה לא מחייבת מבוטח להימצא כל הזמן במצב של שמירה על רכבו, אין חובה לאחסן את הרכב במקום סגור, כאשר לא משתמשים בו תקופה מסוימת. לכן, הפוליסה תקפה גם כאשר המבוטח לא מצוי בקרבה פיסית לרכב או שהמבוטח אינו מצוי מבחינה נפשית בקרבה לרכב. במקרה שלפנינו, הרכב חנה בסמוך לבית, אך אני מאמין לתובע, שבעקבות מחלת אביו ופטירתו ליבו ונפשו לא היו ערוכים לתחביב ולכן, הוא לא ניגש כלל לרכב. אני נותן אמון מלא לעדותו, כי לו הבחין בנזק, היה מטפל ברכב מיד. לכן אני דוחה את כל הטענות לגבי אורך התקופה וקובע, כי מדובר בכל התקופה בהצפה עקב מי גשמים שגרמה לנזק ודוחה כל טענה לפיה, הנזק נגרם כתוצאה מהזנחה.

התובע הוכיח את הנזק במלואו

37.        מטעם התובע הוגשה חוו”ד השמאי, מר ויקטור עידן, כאשר מנגד הוגשה חוו”ד ראשונית וחלקית של השמאי גושן. ב”כ הנתבעת לא חקר כלל בחקירה נגדית את שמאי התובע לגבי הנזק.

38.        אני דוחה הטענה, כי התובע יכול היה להקטין את הנזק לו היה מטפל ברכב באופן מידי בזמן ההצפה. אני מקבל את הסברו של השמאי שלא נסתר, כי אם היו מטפלים ברכב מידית “אפשר היה להקטין את הנזק מ-300% ל-200%”. נוסף לכך, לאור העובדה שקיבלתי את גרסת התובע לכך שלא ניגש לרכב במשך 4 חודשים ולכן לא הבחין כלל בהצפה, הרי שכל טענה בדבר הקטנת נזק, אינה רלבנטית למקרה שלפני.

39.        לכן, אני קובע, כי הנזק המצוין בחוו”ד השמאי מטעם התובע הוכח במלואו.

לסיכום

מנורה נהגה במקרה זה בחוסר תום לב, כאשר העלתה בתצהיריה טענה שלא נטענה בכתב הדחייה  ובכתב ההגנה. מנורה נהגה בציניות רבה כנגד תביעה המבוססת על נזק הצפה מתמשך שאירע כתוצאה מנסיבות קשות, אותן עבר התובע במשך 4 חודשים ובחרה לשלוף הגדרה מהמילון שלפיה, הצפה הינה רק “תוך פרק זמן קצר” וזאת, בהתעלמה מהפסיקה ומהגדרות אחרות במילונים אחרים וגם בתנ”ך לפיהם, גם “גשם שוטף” הינו בגדר שיטפון. מנורה בנוסף, נהגה בחוסר תום לב כאשר בחרה לנהל משפט, כאשר כל טענתה מתבססת על כך שגרסתו של התובע הינה שקרית. אמנם, מנורה לא טענה באופן מפורש שתביעת התובע הינה מרמה, אך הדבר משתקף מטענתה, כי התובע הזניח את הרכב ולכן הרכב נפגע, טענה שלא יכולה לדור בכפיפה אחת עם גרסתו של התובע.

לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת, לשלם לתובע סכום הנזק כפי שנקבע על ידי השמאי בסכום של 67,460 ₪, בצרוף שכ”ט שמאי בסך 5,960 ₪.

בנוסף, לאור התנהלותה של הנתבעת, כפי שצוין לעיל, אני מחייב אותה בתשלום בגין עגמת נפש שנגרמה לתובע שנאלץ בנסיבות הנדונות לאחר מות אביו ולאחר שסעד את אביו במשך 4 חודשים, לנהל משפט כדי להוכיח שאינו משקר ותביעתו הינה תביעת אמת, כאשר אני פוסק 10,000 ₪ בגין עגמת נפש וביחד, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 83,420 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת/מנורה לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 1,500 ₪ ושכ”ט עו”ד בסכום של 7,000 ₪ + מע”מ.

ניתן היום,  א’ כסלו תשע”ד, 04 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

---

שיתוף: