מה בין מבטח, מבוטח וסוכן ביטוח?
ברגיל, מי שרוצה לבטח את עצמו פונה לסוכן ביטוח ומבקש לקנות פוליסה מחברת ביטוח שתגן עליו מפני סיכונים שונים. פעילותו של הסוכן מוכרת בדין ומוסדרת במספר חוקים. חוק חוזה הביטוח רואה בסוכן “מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים”. חוק הפיקוח על שירותים פיננסים מוסיף: “מי שעוסק בישראל בתיווך לעניין ביטוח בין כל אדם לבין תושב חוץ או סוכנו… דינם כדין סוכן ביטוח”. לכן גם אם אדם אינו אוחז ברישיון כדין, אך תיווך בענייני ביטוח, הוא יכול לשמש סוכן לכל דבר, על כל המשתמע מכך. 
לסוכן הביטוח מעמד מיוחד בדין הישראלי, וזאת בראש ובראשונה משום שהוא עומד בתווך בין הצרכן למבטח. זאת לא בכדי: שוק הביטוח הישראלי מאופיין בפערי כוחות משמעותיים בין המבטחים למבוטחים, שמקורם בידע ובמשאבים העודפים שעומדים לרשות חברות הביטוח ובעובדה כי הצרכן שם את מבטחו בסוכן ומצפה שיפעל עבורו בנאמנות.
חוק חוזה הביטוח קובע, לדוגמה, שיש לראות בסוכן כנציגו ובעל דברו (“שלוחו”) של המבטח לעניין המשא ומתן ברכישת ביטוח ובנוגע לרכישת הפוליסה. הוראה משונה לכאורה, והיינו מצפים שסוכן הביטוח ייצג דווקא אותנו, המבוטחים. אך למעשה מדובר בקביעה סוציאלית חשובה שאמורה לקדם את טובתנו: פירושה שהחוק רואה בדברי הסוכן ובהבטחותיו כאילו נאמרו על-ידי חברת הביטוח עצמה והם מחייבים אותה.
על כן היחסים המיוחדים עם הצרכן-המבוטח שבהם מצוי הסוכן גוזרים עליו חובות אמון וזהירות מיוחדות. נוסף על כן בתי המשפט משיתים על הסוכן חובות גילוי ואמון מוגברות, והכל כדי להגן על המבוטחים. לכן כאשר הסוכן מפר את חובותיו הרבות כלפי המבוטח ופועלו או מחדליו גורמים נזקים, הוא אחראי לפצותו. לדוגמה, בפרשת וורונוב דובר בסוכן ביטוח ששכנע לקוח לרכוש פוליסה בעייתית, בלא שהעמידו על חסרונותיה ועל הקשיים שהיו טמונים ביישומה. כשקרה אירוע ביטוחי והמבוטח ניסה להפעיל את הפוליסה, הסתבר שמימושה היה קשה, יקר, לא משתלם בעליל וכמעט בלתי אפשרי. כתוצאה מכך למבוטח נגרם נזק, והוא תבע את נזקיו מהסוכן. בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הסוכן לשלם [תאמ (ת”א) 38638-11-11 ולרי וורונוב נ’ איי אי ג’ חברה לביטוח בע”מ].
בפרשה אחרת דובר על סוכן שהבטיח למבוטח כי הטיפול הרפואי הפרטי שלו הוא נזקק מכוסה בפוליסה. המבוטח קיבל את הטיפול הרפואי הפרטי בהסתמך על דברי הסוכן, אך כשביקש להפעיל את הפוליסה שתכסה את הטיפול, חברת הביטוח דחתה את דרישתו מפני שבניגוד להבטחות הסוכן לטיפול כלל לא היה כיסוי בפוליסה. הסוכן נתבע והפסיד: בית המשפט קבע שהסוכן התרשל שעה שגרם למבוטח להאמין כי הטיפול מכוסה [ת.א. (שלום-חי’) 6753/99 כעביה חליל נ’ מגדל חברה לביטוח בע”מ ואח’].
מאת עוה”ד יצחק איתן (פרנלדס) וארתור בלאייר
alina.k.adv@gmail.com
תגובות למאמר