על החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה
תכליתו של משפט העבודה להסדיר את יחסי העבודה ולכפות על הצדדים לחוזה, שהם העובד והמעסיק, נורמות מנחות וכללים. נקודת המוצא של הדין היא שהעובד הוא צד חלש במשוואת הכוחות. משפט העבודה מושתת בעיקרו על השקפת עולם שרואה במעסיק גורם בעל עוצמה יתרה וידע עודף בהשוואה לעובד וככזה לפעמים הוא מנצל את יתרון הכוח לרעה, תוך פגיעה בזכויות העובדים.
לנוכח תפיסה זו כוננה במשפט העבודה הנוהג הקביעה כי מרבית הזכויות שמסורות לעובד אינן ניתנות לוויתור. כך, לדוגמה, אין משמעות להסכמתו של עובד לקבלת שכר שנמוך משכר המינימום, לעבודה בשעות נוספות ללא גמול ועוד כהנה וכהנה ויתורים. גם אם חתם העובד על כתב ויתור מסוג זה, אפשר להשליכו לפח ואין לנייר כל תוקף משפטי.
משפט העבודה שנבנה בישראל אט-אט, תוך גזירת כללים והפקת לקחים מחיי המעשה ואימוץ נורמות מהדין הזר, מרכיב מערכת עשירה ומשוכללת למדי. אך המחוקק לא הסתפק בסיסמאות-סרק ובהצהרות חסרות תוכן בספר החוקים, ולשם השגת תכליות החוק פותחו אמצעים לאכיפה יעילה של הדין.
המסלול “הטבעי” והמוכר למיצוי זכויות העובדים הוא תביעה אזרחית (כספית) של עובד נגד מעסיקו לפיצוי בגין הפרת זכויותיו. העובד פונה אפוא לבית הדין לעבודה, מסביר אילו נורמות הופרו ומבקש מבית הדין שיכפה על המעסיק לשלם לו את המגיע לו.
אלא שאין זה המסלול היחיד. בצד המישור הכספי משפט העבודה מכיל שורה של הוראות שעולות כדי עבירות פליליות. לדוגמה, אי-תשלום שכר מינימום הוא עבירה פלילית לכל דבר ועניין, ומעסיק שמבצע עבירה זו עלול להיענש במאסר עד 6 חודשים. גם אי-העברת ניכוי משכר העבודה במועד היא עבירה פלילית מסוג קנס, שבצידה עונש היכול להגיע למאות אלפי שקלים. אי-פדיון ימי חופשה אף הוא עבירה פלילית שעלולה להסתיים בקנס מוחשי ביותר, לבטח עבור מעסיק שנלחם על פרנסתו.
מעסיק שנתפס בידי רשויות המדינה עובר עבירה פלילית במישור דיני העבודה עד מהרה מוצא עצמו נאשם ועומד לדין פלילי. כמאשימה על המדינה לעמוד בכל הכללים הרלוונטיים לניהולו של הליך פלילי: לחקור את המעסיק-נאשם באזהרה, אגב פירוט העבירות שבהן נחשד; לאפשר למצות את זכות הטיעון; לגבות עדויות בהתאם לסדרי הדין דיני הראיות ועוד.
בהליך הפלילי בית הדין צריך להכריע ולקבוע ממצאים עובדתיים רק בתום עריכת בירור ענייני של הראיות והעדויות, והוא רשאי להרשיע נאשם רק אם מידת אשמתו הוכחה מעבר לספק סביר. בנוסף, כל עוד במשפט פלילי עסקינן, הנאשם צריך ליהנות מחזקת החפות.
אמנם כך היה בעבר, אך ב-2012 חל שינוי משמעותי בזכויות מעסיקים החשודים בעבירות פליליות במישור של דיני עבודה. החידוש בא בחקיקתו של החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה. החוק נועד ליצור הרתעה יעילה ולסייע למדינה להתמודד עם בעיית אי-ציות להוראות דיני העבודה. מאחר שהמדינה לא הצליחה לאכוף את הנורמות באמצעות הליכים פליליים, שהם מסורבלים ויקרים למדי, באה הרפורמה שבחוק הגברת האכיפה כדי לזרז ולייעל הליכים.
אך היה להתייעלות מחיר: החלפת הפרוצדורה הפלילית המסורבלת בהליך מנהלי מקוצר לפי חוק הגברת האכיפה גררה פגיעה ניכרת בזכות המעסיק להליך הוגן. המדינה יצרה הליך שבו מפקח, ולא בית דין, מטיל על מעסיק “עיצום כספי” נכבד. אותו מפקח עבודה מטעם משרד הכלכלה מוסמך לשמש הן החוקר, הן השופט והן המוציא לפועל. בהתאם להליך החדש אין עוד צורך להוכיח לפי מידת ההוכחה המקובלת בבית המשפט עובדות שמקיימות עבירה ומקימות אשמה, כדי שמעסיק ייענש בחומרה. התנהגות שבעבר הוגדרה כעבירה פלילית שצריכה הוכחה אינה כזו עוד בהליך המנהלי, והמעסיק עלול להימצא אשם רק משום שהמפקח סבר כך.
בהליך החדש פחתה באורח ניכר החובה להקפיד על זכויות המעסיק. בחלק מההליכים המנהליים שטופלו במשרדנו נתגלה כי מפקחי העבודה ביקשו לטמון למעסיקים פח, גבו עדויות ממעסיקים בלא שהבהירו לחשודים את מהות ההליך שבו הם מצויים, לא אפשרו למעסיקים למצות את זכות הטיעון, להתעמת עם טענות ועדויות המתלוננים ולהפריך אותן.
רק עם קבלת הקנס קמה למעסיק הזכות להציג את טיעוניו בכתב בפני רשות האכיפה, להסביר את עמדתו ולצרף ראיות. יוצא אפוא שבהליך המנהלי המעסיק קודם כל נמצא אשם, ורק אחר-כך עליו להוכיח אחרת.
ובכן, מה עושים? איך מתגוננים?
קודם כל מפתחים מודעות לאימת הדין ומכבדים את זכויות העובדים ומקפידים עליהן קלה כחמורה. אם לא הצלחתם להימנע מתלונה וקיבלתם דרישה ממשרד הכלכלה או “זכיתם” לביקור של נציגיו, הימנעו ממסירת גרסה לפני שנועצתם בעורך דין. עוד דאגו לבקש ממפקח העבודה הצגה ופירוט של העבירות המיוחסות לכם. זכרו שבדרך כלל נציגי המשרד מתשאלים את המעסיק אחרון, לאחר גביית עדויות מהעובדים ואיתור מסמכים ראשוניים.
גם אם הוטל עליכם עיצום כספי, מומלץ להיוועץ במומחה. יתכן שבדיקה מעמיקה ופנייה לרשות יובילו לביטול הקנס או להפחתתו.
מאת עוה”ד יצחק איתן (פרנלדס) וארתור בלאייר
alina.k.adv@gmail.com
תגובות למאמר