בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
ב”ל 8929-05-14
04 יולי 2015
לפני:
כב’ השופט דורי ספיבק
המערער: שלווה ברידזה
ע”י ב”כ עו”ד תומר בכר
–
המשיב: המוסד לביטוח לאומי
ע”י ב”כ עו”ד שרון ירמיהו
פסק דין
1. לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13.4.14 (להלן: הוועדה). ביום 24.10.1 נפגע המערער, יליד 1958, עת הרים משא כבד. אירוע זה הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה. הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים ביום 20.1.14 (תיק ב”ל 21057-11-13), [פורסם בנבו] שהורה להשיב את עניינו של המערער לוועדה על מנת שזו תפעל כדלקמן:
“הוועדה תתייחס במפורט ובמנומק לחוות דעת ד”ר אשכנזי עוזי מיום 8.9.13. הוועדה תתייחס במישרין לטענת ד”ר אשכנזי כי אין הצדקה במקרה זה לנכות בגין מצב קודם. ככל שהוועדה תמצא לנכון בכל זאת כי יש לנכות מצב קודם, תתאים הוועדה סעיף ליקוי התואם את הממצאים המוכחים המתייחסים למצב הקודם לשיטתה. כמו כן הוועדה תדון בהפעלת תקנה 15”..
2. הוועדה שמעה את טיעוני המערער ובא כוחו (סעיפים 19-20 לפרוטוקול), וסיכמה כך את ממצאיה:
“הוועדה עיינה בפסה”ד מתאריך 20.1.14 בו התבקשה הוועדה להתייחס לחוות דעתו של ד”ר עוזי אשכנזי מתאריך 8.9.13 כאשר בעיקר יש לדון על הורדת מצב קודם וגם על גובה הנכות וכן לעניין תקנה 15. הוועדה עיינה ברישומים הרפואיים בהם נמצאו רישומים החל משנת 2001 (6.6.01- אשפוז בבי”ח לניאדו בגלל כאבי גב תחתון כאשר נרשמה אבחנה של L.B.P), 14.4.05- התובע מתלונן על כאבים במותן ימין עם הקרנה למפשעה. ב – 23.11.05 ובהמשך 27.11.05 בהם נדרש כי סבל מכאבי גב תחתון ונמצאה הגבלה בעמוד שדרה מתני וסימן לסג חיובי דו צדדי. בתאריך 12.10.06 שוב נרשמה אבחנה L.B.P. הוועדה עיינה בפרוטוקול מתאריך 24.10.13 בו פורטה הבדיקה הגופנית ותוארו בדיקות הדימות”. (סעיף 21 לפרוטוקול).
3. על סמך כל אלה קבעה הוועדה כך:
“בפני הוועדה עומדות שתי נקודות בהן מתמקד פסק הדין והמצוינות בחוות הדעת של ד”ר אשכנזי מתאריך 8.9.13.בנוגע לדרגת הנכות: בדיקת הוועדה העלתה מבחן שובר משופר 15-20.3 (הגבול התחתון לנורמה לגיל הנבדק (2 ס”מ). הטיות לצדדים – 40 מעלות לכל צד (אף הוא ערך תקין), מכאן שלדעת הוועדה הערכת טווחי תנועות כ”הגבלה קלה” הינה הוגנת ואין מקום לקביעת נכות גבוהה יותר כפי שמעריך ד”ר אשכנזי ללא כל מדידה. בנוגע להפחתת מצב קודם, ד”ר אשכנזי רושם כי בתיק הרפואי נרשמו מספר פעמים רישומים על כאבי גב תחתון אך אינו מדייק בקביעה כי לא היתה הגבלה בטווח התנועות. בנוגע לבדיקות דימות אותם טוען ד”ר אשכנזי כי לא עבר קודם לתאונה, הוועדה ציינה תוצאת בדיקת CT מתאריך 31.5.01 בה נמצאו שינויים ניווניים ב-L1-L2-, L3-L4, ובגיליון מיון מ – 23.11.05 תוארו שינויים ניווניים בחוליות מתניות. לפיכך הוועדה סבורה כי יש מקום להפחית מהנכות בגין מצב קודם ובמידה והיא נדרשת לעשות כך לפי פס”ד מרגוליס (להפחית מהנכות סעיף רלבנטי) סבורה הוועדה כי יש להפחית 10% לפי סעיף 37 (7) (א). מאחר ולפי דיון זה לא נותרה נכות אין מקום לדיון בתקנה 15″.
על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
טיעוני הצדדים
7. לטענת המערער, שגתה הוועדה בכך שניכתה לו נכות בגין מצב קודם, שכן לבד מרישום בודד על מגבלת תנועה, מיום 23.11.05, אין מסמכים נוספים המעידים על מגבלת תנועה, ומסמכים מאוחרים למסמך זה, לרבות צילומים ובדיקת CT, מעידים כי מצב הגב היה תקין, עובר לתאונה. לשיטת המערער, סביר להניח כי מגבלת התנועה ממנה סבל לתקופה קצרה בשנת 2005, העידה על מצב זמני וחולף, ולא על נכות צמיתה. עוד טען המערער, כי שגתה הוועדה בכך שלא הצביעה על ממצאים מוכחים עובר לתאונה, על סמכם ניתן לנכות מצב קודם. המערער הוסיף וטען שבהינתן כל האמור אין מנוס מהמסקנה שהוועדה מבוצרת בעמדתה, ולפיכך יש להורות על החלפת הרכבה.
מנגד טען המשיב, כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה, שמילאה לשיטתו אחר אחר הוראות פסק הדין במלואן. המשיב הדגיש, שהוועדה התייחסה במפורט לחוות דעתו של ד”ר אשכנזי, הן באשר לגובה הנכות והן באשר לעצם הניכוי, וכי הוועדה ניכתה מצב קודם על סמך ממצאים מוכחים, לרבות בדיקות דימות, בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה. באשר לטענת המערער לפיה מגבלת התנועה שנמצאה בשנת 2005 מעידה על מצב זמני וחולף, טען המשיב כי המדובר בטענה רפואית, שבית הדין אינו מוסמך להתערב בה.
דיון והכרעה
4. בהתאם להלכה הפסוקה, משמוגש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת. עוד קובעת ההלכה הפסוקה שעל בית-הדין לוודא שהחלטת הוועדה מנומקת באופן כזה שלא רק רופא אלא גם בית-הדין יוכל להתחקות אחר הלך המחשבה שהוביל להחלטה. באשר לסיטואציה כמו זו שלפנינו, שבה הוחזר עניין לדיון מחודש בפני הוועדה, ההלכה קובעת שעל הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורות של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה האם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (עבל 114/07 עורקבי נ’ המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (8.1.08)).
5. בסוגיית ניכוי מצב קודם, המוסדרת בסעיף 120 לחוק, ההלכה הפסוקה נקבעה בדב”ע נג/46 -01 מרגוליס נ’ המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד”ע כו 364 (1994,להלן: הלכת מרגוליס). לפיה, ניכוי מצב קודם יכול שייעשה על סמך נתונים מוכחים שאובחנו במבוטח טרם קרות התאונה, ושהיתה יכולה להיקבע בגינם נכות, אם היה נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות התאונה.
6. לאחר שעיינתי בהוראותיו של פסק הדין מחד ובהחלטת הוועדה מאידך, וכן בטענות הצדדים, מצאתי שהוועדה לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין, ואפרט.
עיון בהחלטת הוועדה מעלה שהיא ניכתה מצב קודם על סמך רישומים על כאבי גב תחתון; על סמך תוצאות בדיקת CT מיום 31.5.01 שבה נמצאו שינויים ניווניים ב-L1-L2, L3-L4; ועל סמך רישומים בגיליון חדר מיון מיום 23.11.05, שם תוארו שינויים ניווניים בחוליות מותניות.
בהתאם לדין, כאבים כשלעצמם אינם מקנים אחוזי נכות, ורישום על כאבים לא די בו כדי להניח תשתית לניכוי מצב קודם. יתר על כן. בתוספת לתקנות, לא מצוי סעיף ליקוי המקנה אחוזי נכות בגין כאבים כשלעצמם, בלא שלאלה נלווית מגבלה תפקודית כלשהי. הוא הדין אף באשר לשינויים ניווניים.
בנסיבות אלה, ברי כי שככל שהמערער היה נבדק על ידי הוועדה לפני קרות התאונה, לא יכולה היתה להיקבע לו נכות בגין כאבים וממצאים ניווניים. לפיכך, ניכתה הוועדה אחוזי נכות בגין מצב קודם שלא כדין, ובניגוד לכללים שנקבעו בהלכת מרגוליס. באשר לקביעת הוועדה לפיה בשנת 2005 נמצא רישום בגין מגבלת תנועה, הוועדה לא נתנה דעתה בהקשר זה, לחוות דעתו של ד”ר אשכנזי, כפי שהורה לה פסק הדין לעשות. כמו כן, הוועדה לא נתנה דעתה לרישומים הנוספים, אותם ציין המערער, מהם עולה, לכאורה, שבמועדים מאוחרים לשנת 2005 ועובר לתאונה, לא נמצאו רישומים בגין מגבלת תנועה. יתר על כן. הוועדה לא פירטה מהו שיעור המגבלה שנמצאה, ולפיכך לא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה ולהבין מדוע בחרה לנכות מצב קודם בגין מגבלת תנועה בשיעור של 10%, ולא בשיעור נמוך יותר (מכח סמכותה לקבוע דרגת נכות ביניים).
7. נוכח כל האמור, מצאתי, בכי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה המצדיק החזרת את קבלת הערעור. באשר להחלפת הרכב הוועדה, הכלל הוא שעניינו של מבוטח יוחזר לאותה וועדה שכבר דנה בעניינו ולא לוועדה בהרכב אחר, וכי החלפת הרכב ייעשה באותם מקרים נדירים שבהם יש חשש ממשי כי הוועדה תהיה מקובעת על עמדתה או שהרכב הוועדה אינו נאות.
מקריאת ההחלטה נשוא הערעור, עולה שהוועדה שבה וחזרה על טעותה, שעה שניכתה מצב קודם, שלא על סמך הכללים שנקבעו בהלכת מרגוליס, ואף לא נתנה דעתה בהקשר זה לחוות דעתו של ד”ר אשכנזי. זאת, חרף העובדה שפסק הדין הורה לה במפורש לעשות כן. בנסיבות אלה, עולה לדעתי החשש שהוועדה מבוצרת בעמדתה ובנסיבות אלה הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום שבפעם השלישית יושב עניינו של המערער לוועדה באותו ההרכב.
סוף דבר
8. הערעור מתקבל. עניינו של המערער יועבר לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב אחר על מנת שתדון בעניינו מחדש. בפני הוועדה בהרכבה החדש לא יעמדו פרוטוקולים קודמים של וועדות קודמות. פסק דין זה, פרט לסעיף זה לפסק הדין, אף הוא לא יעמוד לפני הוועדה.
המערער ובא כוחו יוזמנו לדיון בפני הוועדה.
המשיב יישא בהוצאות המערער בסכום של 3,000₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י”ז תמוז תשע”ה, (4 יוני 2015), בהעדר הצדדים.
תגובות למאמר