בתחילת שנת 2008 נכנס לתוקף צו ההרחבה הקובע שעל כל מעסיק החובה לערוך לעובדיו הפרשות לפנסיה. מה שרבים אינם יודעים שקרן הפנסיה למעשה גם מבטחת אותם בביטוח נכות ואובדן כושר עבודה. למעשה, כל עובד שמעסיקו עומד בחובת הביטוח הפנסיוני כלפיו יקבל תגמולי אובדן כושר עבודה, אם חלה או נפצע כדי אובדן היכולת לעבוד, וזאת גם אם המחלה או הפציעה נגרמו ללא קשר לעבודה. כיסוי ביטוחי זה חל על העובד תמיד: בעבודה, בחופשה, בשהות בבית, באימון ספורט, ועוד .כך גם נכות שנגרמה בגלל תאונת סקי באלפים יכולה להביא לקבלת תגמולים לכל החיים עד לשיעור של 75% מהשכר המבוטח.
נורמה זו של חובת המעסיק לבטח את עובדיו מפני אובדן כושר עבודה הונהגה כדי לספק לעובד רשת הגנה מינימלית למקרה שבו יאבד מכל סיבה שהיא את כושר השתכרותו, ולמנוע כי יגיע כדי חרפת רעב מפני שאיבד את האפשרות להתפרנס.
אלא שהמציאות מלמדת כי לא תמיד מעסיקים עומדים בחובתם לבטח את עובדם בביטוח פנסיוני ואינם מבצעים ההפרשות בפועל. נתקלנו גם במקרים שבהם כספים מנוכים משכר העבודה לצורכי ביטוח ופנסיה, אך בפועל לא מועברים לקופות ונשארים בכיסו של המעסיק.
התוצאה ממחדלו של המעסיק היא שאותו עובד שאינו מבוטח בביטוח פנסיוני נותר ללא רשת ביטחון למקרה שבו יאבד את כושר השתכרותו והוא אינו יכול לפנות לקרן הפנסיה או לחברת ביטוח בתביעה לקבלת תגמולי אובדן כושר עבודה. בנסיבות כאלה העובד יכול להגיש תביעה נגד המעסיק הסורר בדרישה שיכנס בנעלי חברת הביטוח ויפצה אותו מכיסו, כאילו בוטח מלכתחילה.
במילים אחרות, לו היו נערכות לטובת העובד הפרשות הפנסיוניות על-ידי המעסיק כפי חובתו, העובד שאיבד את כושר השתכרותו כליל, היה פונה לחברת הביטוח ומקבל מדי חודש תגמולים בשיעור של 75% משכרו. אלא כיוון שמעסיקו הפר את החוק ולא דאג לבטחו, יש להגיש לבית הדין לעבודה תביעה נגד המעסיק ולדרוש פיצויים בעד כל אותם סכומים שחברת הביטוח הייתה משלמת לעובד.
מדובר בחבות אדירה שיכולה להגיע כדי מאות אלפים ולפעמים מיליוני שקלים. מדובר בהליכים משפטיים מסובכים הדורשים מעורכי דינו של העובד שליטה מלאה בתחומי משפט מגוונים כגון דיני עבודה, ביטוח ונזיקין, הכרה עם סדרי הדין הנהוגים בבית הדין לעבודה ויכולת לאמוד ולהוכיח את הנזק באמצעות הגשת חוות דעת מאת אנשי המקצוע הרלוונטיים.
תגובות למאמר