בישראל אין ספור חוקים המסדירים את יחסי העבודה כופים על מעסיק חובות רבים כלפי עובדיו שאינו יכול לחרוג מהם. בשורה ארוכה של עניינים חוקי המגן קובעים תנאים מינימאליים כאשר אלה על-פי הדין אינם ניתנים לוויתור. כך, למשל, עובד אינו יכול להסכים ששכרו יהיה מתחת לשכר מינימום, אינו יכול לוותר על ההפרשות הפנסיוניות כדי ששכרו “נטו” יגדל, וגם אם עבד בשעות נוספות חובה לשלם לו גמול כחוק – חשוב להבהיר שגם כאשר העובד הביע הסכמתו ואישר זאת בחתימתו, ההסכמה נעדרת תוקף כלשהו.
תכלית הקביעה שלא ניתן, אפילו בהסכמה בכתב, להעסיק עובד כאשר תנאיו מתחת למינימום שבדין, באה כדי למנוע “מירוץ לתחתית” שבגדרו אדם הזקוק נואשות לפרנסה ולעבודה יסכים להעסקה נצלנית ופוגענית.
אין דין בחקיקה הענפה והיפה, וללא מורא אכיפת דיני העבודה הדינים הנאים יישארו כאות מתה. לכל עובד עומדת הזכות לפנות לבית הדין לעבודה בתביעה כספית נגד מעסיק בדרישה לפיצוי בגין הפרת חוקי המגן, אולם נדיר שעובד, עוד במהלך העסקתו, מגיש תביעה נגד מעסיקו. סיבה זו מסבירה חלק ניכר מאכיפת החסר של זכויות עובדים המאפיינת את שוק העבודה בישראל.
לכן, כדי שהמדינה תוכל לשמור על זכותה להתערב לשם אכיפת זכויות עובדים עוד במהלך העסקתם, נקבע בחקיקה שהוראות רבות בדיני העבודה הינן עבירות פליליות, שבצידן קנס היכול להגיע כדי מאות אלפי שקלים. אולם כיוון שמדובר בהליך פלילי לכל דבר ועניין, מוטלות על המדינה, כחוקרת וכמאשימה, החובה לדקדק בכל הכללים הנהוגים במשפט פלילי: חקירת המעסיק צריכה להיעשות באזהרה תוך פירוט על איזה חוקים יש חשד לעבירה; יש לתת למעסיק את זכות הטיעון באופן מלא; ובגדרי הדיון המשפטי חובה להציג ראיות שיוכיחו אשמת המעסיק מעבר לספק סביר; ועוד כהנה וכהנה.
לנהל הליך פלילי שבו למדינה חובות כה רבות מעורר קושי, והניסיון לימד שלא היווה הרתעה ממשית כלפי מעסיקים. לפיכך הפרה נרחבת של דיני העבודה המשיכה, וחברי כנסת מלאי כוונות טובות חוקקו ביוני 2012 את החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, אשר הגדיר הפרת שורה ארוכה מאוד של נורמות בדיני עבודה שקודם היו עבירות פליליות גם כעבירה מינהלית.
השינוי שהביא עמו החוק דרמטי. המדינה שכשלה באכיפת חוקיה במישור הפלילי הלכה על פתרון “זול, קל ויעיל” תוך עקיפת הפרוצדורה הפלילית, וזאת תוך דחיקה החוצה למעשה של זכויות מעסיקים להליך הוגן. אין יותר צורך ללהוכיח את אשמתו של המעסיק בבית הדין לעבודה מעבר לספק סביר, וחלף זאת נוצר הליך מנהלי שבו מפקח עבודה (ולא בית משפט) מטיל על מעסיק “עיצום כספי” היכול להגיע לעשרות רבות וגם למאות אלפי שקלים. רק לאחר קבלת ההודעה על הטלת העיצום הכספי קמה למעסיק הזכות לשטוח את טיעוניו באמצעות פניה בבקשה מנומקת בכתב לביטול העיצום הכספי או להפחתתו – באופן אבסורדי המעסיק קודם כל נמצא אשם ונגזר דינו, ורק לאחר מכן עליו לנסות ולהראות אחרת.
לפי ההליך המנהלי בהתאם לחוק להגברת האכיפה, מפקח עבודה, שהוא פקיד מדינה, משמש גם כחוקר האוסף עדויות וראיות, גם כשופט המכריע בדבר אשמת המעסיק, וגם גוזר את דינו של המעסיק באמצעות הטלת קנסות עתק היכולים בקלות למוטט עסקים קטנים ובינוניים.
לאחרונה טופל במשרדנו מקרה מהדגים את הבעיה היטב. על חברה הוטל עליה קנס עצום בגובה מעל 200,000 שקלים בטענה כי לא העבירה לחברת הביטוח במועד ניכויים משכר עובדיה בגין פנסיה. עולמם של בעלי החברה חשך עליהם כיוון שקנס בסכום כזה לבטח יביא אותה לקריסה כלכלית.
לאחר שהועבר אלינו חומר החקירה, היה ברור שאם היה מתנהל הליך פלילי לא היה ניתן, על סמך הראיות שנאספו, להרשיע את החברה במיוחס לה. מחור החקירה עלה שהחקירה התנהלה באופן רשלני, לא נגבתה גרסת חשב השכר או מי מהעובדים, עדותה של נציגת חברת הביטוח הייתה רוויה בסתירות ומבולבלת ולא לימדה על אשמת החברה, ומהמסמכים שנאספו לא ניתן היה ללמוד שדווקא הניכויים משכר העובדים היו אלה שהועברו לחברת הביטוח באיחור.
עוד התחוור שמפקח העבודה גבה גרסה ממנהל החברה מבלי שהובהרה לו מהות ההליך ומבלי שהוזהר כי החברה עלולה לעמוד בפני קנסות בסכומי עתק. נצין שזו לא הייתה הפעם הראשונה שכאשר ייצגנו מעסיקים למדנו שמנהלים הנחקרים לא מוזרים אל מול מה הם עומדים על-ידי מפקח העבודה, ועולה השאלה האם נעשה כך במכוון על מנת שמנהל החברה יכשל בדבריו ויסבך את החברה.
ההליך הייחודי של הטלת קנסות מנהליים על מעסיקים מעורר אי נוחות וביקורת רבה, אך על המעבידים להבין שמדובר במציאות שאינה הולכת להשתנות ושמחייבת אותם ללמוד להתמודד איתה. ראשית, כמובן, על מעסיק לעשות סדר ולהישמר מפני הפרה של דיני עבודה כדי לא להיקלע למצבים המצריכים להתגונן מפני ההליך האימתני של הטלת קנס מנהלי. אך אם כבר מונח לפתחכם קנס או כתב אישום, היו מודעים לזכויותיכם.
תגובות למאמר