נדיר למצוא כיום מישהו שאינו משתמש במנוע החיפוש של גוגל. מנוע החיפוש הוא כלי זמין ושימושי המאפשר לכל גולש ברשת להגיע למידע ראשוני בכל תחומי החיים בלחיצת עכבר. כל ידוען, איש ציבור או עסק מודעים לפוטנציאל הרב שטמון ברשת מבחינת נגישות המידע בה עבור המוני גולשים, ורבים מהם אף מוציאים סכומים לא מבוטלים לשם קידום מידע באינטרנט.
אך לא הכול ורוד בעולם המידע הווירטואלי. כשם שמידע חיובי יכול לסייע לקידום עסקים או בני אדם באותה הקלות יכול מידע שלילי ליצור את האפקט ההפוך. לכן אין זה מפתיע שאנו מתבשרים תדיר על הגשת תביעות דיבה כנגד משמיצים באינטרנט.
אך אלו אינם היעד היחיד של אותן תביעות. המידע והתכנים לא היו מוצאים את דרכם לרשת ללא תיווכם של ספקי שירות וחיפוש גדולים כגון: פייסבוק, גוגל, באידו, יאנדקס וכיוצא באלה. זה מוביל לכך שבמקרים שבהם הגורם האחראי לפרסום הפוגעני, למשל אדם שהשמיע בחשבון הטוויטר ציוץ פוגעני, מסרב לדרישה להסיר את התוכן המזיק, לעתים פונה הצד הנפגע ישירות לספק השירות ודורש להסיר את התוכן הפוגעני.
בדרך כלל ספקי השירות מעדיפים שלא להתערב בציינם כי הם אינם מוכנים מבחינה אידיאולוגית ואינם מסוגלים באופן מעשי לצנזר כל תוכן שמתפרסם בקרבם.
אפשר להבין את הגישה ואולי גם למצוא לה משום צידוק, אך אין היא מקובלת תמיד על בית המשפט. לאחרונה (יוני 2015) נתבררה בבית המשפט המחוזי בתל אביב פרשה שממחישה את הסוגיה. אותה פרשה עסקה באתר האינטרנט COURT.ORG.IL שמדי יום מתפרסמים בו פסקי דין רבים.
באתר הופיע פסק דינו של בית המשפט העליון בעניינו של עורך הדין שהורשע בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בחמישה מקרים. עורך הדין שייצג באותה פרשה את לשכת עורכי הדין הוא עמי סביר. אך לו חיפשתם את שמו הייתם מגלים שהתוצאה הראשונה שעולה במנוע החיפוש של גוגל תחת הערך “עמי סביר” היא “הינו עורך דין, אשר הורשע בחמש פרשיות שונות”. קרי, החיפוש מציג תוצאה שממנה ניתן לחשוב בטעות שמי שהורשע בחמש פרשיות הוא אינו אותו עורך דין שנשפט ושניהל הליכים נגד לשכת עורכי הדין, אלא עמי סביר עצמו – שייצג את הלשכה בתיק.
עורך דין סביר, שתדמיתו ושמו הטוב ספגו מכה קשה עקב תוצאות החיפוש, פנה לבעל האתר בבקשה להסיר את הפרסום המשמיץ, אך הדבר לא הועיל. בקשה זהה הופנתה לגוגל, אך גם זאת לא סייע. כתוצאה מכך סביר תבע את שניהם לפיצויים וכן דרש להסיר את התוכן הפוגעני.
שופטת בית משפט השלום חנה יינון פסקה כי על בעל האתר לשלם לעורך הדין סביר כ-100,000 ₪ אך דחתה את תביעתו נגד גוגל. בעקבות זאת הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב שנדון על-ידי השופטת אביגיל כהן.
בשונה מהשקפתו של בית משפט השלום, השופטת אביגיל כהן הכריעה כי בעניין מעין זה גם גוגל נושאת באחריות לנזקיו של עורך הדין סביר. בית המשפט דחה טענות רבות של גוגל ובעל האתר. לדוגמה, השופטת כהן לא התרשמה מטענתם כי במקרה זה כלל לא מדובר בפרסום פוגעני, מאחר שעיון בפסק הדין לכאורה מתקן חיש מהר את הרושם המוטעה שנוצר ולא מותיר ספקות בנוגע לזהות המורשע.
בית המשפט, כאמור, דחה את הטענה על יסוד דיני לשון הרע שמגדירים פגיעה גם במקרים שבהם ניכר נזק לשמו של אדם ונזק זה נגרם לא בהכרח במישרין, אלא במשתמע. השופטת כהן ציינה שפעמים רבות מה שקובע בעידן של היום הוא לאו דווקא מחקר מעמיק של תוכן הפרסום אלא תוצאת החיפוש המהיר, הכותרת שמתנוססת בגאון בדף תוצאות החיפוש.
לעמדתה של השופטת, ידוע לכול שבימינו תוצאות החיפוש הן מעין כרטיס ביקור ראשוני של אדם או עסק. פרקטיקה רווחת בטרם פגישתו של אדם עם איש מקצוע או אפילו עם מכר שאינו חבר קרוב שלו היא לבצע בדיקה ראשונית במנוע החיפוש, ולו רק לשם סיפוק הסקרנות או לצורכי הכנה לקראת הפגישה. בירור מעין זה יכול לחשוף רבות בתוך שניות, כאשר לא מדובר במקרה שבו נכנסים לכל אתר ומתעמקים בתוכנו, אלא די בקריאת הכותרת כדי להבין במי ובמה מדובר.
סיכומו של דבר, בית המשפט הכיר בגוגל כאחראית, לצדו של בעל האתר, לנזקיו של עורך הדין סביר כיוון שלא פעלה להורדת התוכן המטעה לאחר שנדרשה לעשות כן. אביגיל כהן הדגישה כי אין מצופה מגוגל לתפקד כצנזור במהלך הסריקה האוטומטית של התכנים, אולם מקום שבו נפגע מפנה את תשומת לבה לפגיעה ברורה בשמו, כפי שאכן היה בעניינו של סביר, אין היא יכולה לשבת ללא מעש או לחכות לצו שיפוטי להסרת התוכן המשמיץ.
בית המשפט הוסיף כי בהקשר זה גם אין די בפנייה לאחראי הישיר לנזק (לדוגמה, בעל האתר COURT) בדרישה להסרה: ככל שבקשת ההסרה אינה עוזרת, גוגל חייבת ליזום מהלך אקטיבי של הסרה.
הגם שהערעור נגד גוגל התקבל, בית המשפט השאיר בלא שינוי את סכום הפיצויים שנפסק בבית משפט השלום. שני הנתבעים חויבו לשלם לעורך הדין סביר הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪.
לקריאת פסק הדין לחצו כאן.
מאת עוה”ד ארתור בלאייר ויצחק איתן (פרנלדס)
e-mail: arthur@i-lawyer.co.il
תגובות למאמר