בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע”א 7267-04-14 כחלון ואח’ נ’ שירביט חברה לביטוח בע”מ ואח’
לפני כב’ השופט יעקב שינמן
המערער (המשיב שכנגד): עמוס כחלון
ע”י עו”ד נתן ברבי
נגד
המשיבה:
המשיבה (המערערת שכנגד):
משיב פורמאלי: 1. שירביט חברה לביטוח בע”מ
ע”י עו”ד פל (ממשרד עו”ד משה מצליח)
2. כלל חברה לביטוח בע”מ ח.פ. 520024647
ע”י עו”ד שלמה פיזנטי
3. עופר בובליל
פסק דין
זהו ערעור על פסק דינו של כב’ השופט עוז ניר – נאווי מבית משפט השלום בנתניה בת”א 7745/04 מיום 12.1.14 (להלן: “פסק הדין”).
פסק הדין של בית המשפט קמא
1. לבית המשפט קמא הוגשה תביעת שיבוב במסגרתה עתרה שירביט חברה לביטוח בע”מ (להלן: “שירביט”) לחייב את עופר בובליל (להלן: “בובליל”) את כלל חברה לביטוח (להלן: “כלל חברה לביטוח” או “כלל”) ואת עמוס כחלון (להלן: “כחלון”) בתשלום סך של 236,995 ₪ בגין תשלומים ששילמה למבוטח שלה עקב תאונת דרכים בה היה מעורב.
2. בפסק הדין חייב בית המשפט את כחלון בתשלום מלוא סכום התביעה ופטר מחבות את כלל לחברה לביטוח.
3. תאונת הדרכים אירעה בעת שבובליל נהג ברכב של כחלון והיה מבוטח בכלל חברה לביטוח.
בובליל לא התגונן בבית המשפט קמא וניתן נגדו פסק דין ועיקר המחלוקת שעמדה להכרעה בבית המשפט קמא הייתה שאלת אחריותו של כחלון כבעליו של הרכב ומעסיקו של בובליל ובעיקר שאלת אחריותה של חברת כלל לביטוח בע”מ שטענה שבשל נסיבות התאונה אין הפוליסה מכסה את האירוע נשוא התביעה בעיקר בשל אי תקינותו של הרכב המבוטח, עובר לתאונה.
התאונה
4. ביום 30.11.09 נסע אוטובוס – מבוטח התובעת (להלן: “האוטובוס”) בדרך ראשית בסמוך לנתיבות, כאשר לפתע הגיע טרקטור לכביש לא סלול לצד הדרך.
הטרקטור היה בחזקתו ובבעלותו של בובליל בעת התאונה וכלל הינה חברת הביטוח אשר ביטחה בזמנים הרלוונטיים את הטרקטור ובובליל היה הנהג שנהג בטרקטור במסגרת עבודתו אצל כחלון.
התביעה בבית המשפט קמא
5. שירביט שהייתה מבטחת של האוטובוס ושילמה את נזקיו עקב התאונה ייחסה את האחריות לתאונה לבובליל בשל רשלנותו ואופן נהיגתו במהירות, תוך אי ציות לתמרורים, תוך הפרת חובה שבדין ובפקודת התעבורה ואשר לכחלון טענה כי הוא אחראי באחריות שילוחית לנזקים שנגרמו לאוטובוס על ידי בובליל.
6. טענתה העיקרית של כלל הינה כי לטרקטור לא היה כיסוי ביטוחי בעת התאונה בשל היותו בלתי תקין, וזאת בניגוד לתנאי הפוליסה. כלל טענה כי מבוטחיה משמע כחלון או מי מטעמו נמנעו מלמסור לנציגיה נתונים אמיתיים ומהותיים על אודות המצב המכני והתחזוקתי של הטרקטור והסתירו ממנה מידע בכוונת מרמה, לפיכך הפוליסה אינה מכסה את התאונה.
7. לגופה של התאונה, הכחישה חברת כלל את אופן קרות התאונה וטענה בבית המשפט קמא כי בידיה ראיות הסותרות את תיאור דרך התרחשות התאונה ולטענתה התאונה ארעה כאשר הטרקטור נסע בדרך ולפתע כבה המנוע שלו והוא הידרדר לכיוון הכביש בו נסע האוטובוס. כמו כן, טענה כלל טענות בקשר לנזק הנתבעת וטענה כי שווי שרידי הטרקטור הינם 245,784 ₪, סכום אותו יש לקזז מכל סכום שתובעת שירביט.
8. כחלון טען כי יש לדחות את התביעה כנגדו שכן לא קיימת לו כל חבות או אחריות וכי לגופה של התאונה טען כי מי שנהג ברכב היה בובליל, ועליו האחריות. כמו כן, כפר באופן כללי בקשר לדרך בה התרחשה התאונה ולנזק הנתבע.
הראיות שהיו בפני בית המשפט קמא
9. מטעם שירביט הוגש תצהיר של נהג האוטובוס, מר הוכמן מנדל (להלן: “נהג האוטובוס”), אשר תיאר את התאונה וטען כי בובליל אמר לו לאחר התאונה כי התאונה ארעה עקב כך שהבלמים בטרקטור לא פעלו כשורה.
הוגש תצהיר מטעם עובד של שירביט אשר פרט את התשלומים ששילמה שירביט לחברת האוטובוס על יסוד חוות דעת שמאי בסך 260,078 ₪, ומנגד קיבלה שירביט 20,675 ₪ והסכום הנתבע הוא לאחר קיזוז השרידים.
10. שירביט צירפה לראיותיה את טופס ההודעה לתאונה, כתב האישום שהוגש בקשר לתאונה, הכרעת הדין בעניינו של בובליל ממנה עולה כי בובליל הודה והורשע במסגרת עסקת טיעון בנהיגה רשלנית, אי ציות לתמרור (תן זכות קדימה), נהיגה ברשלנות וגרימת תאונת דרכים.
11. מטעם כלל הוגש תצהיר של מר ארכדי בנד, מנהל מחלקת שיבוב, וכן דו”ח חוקר של מר גיורא קציר. בנד טען בתצהירו כי הפוליסה אינה מכסה נזק או אובדן שנגרמו כתוצאה מהיות כלי הרכב בלתי תקין, ובנוסף טען כי לאור דו”ח החוקר בובליל וכחלון לא מסרו גרסה אמיתית באשר למצבו של הרכב והעלימו מידע מחברת הביטוח על מנת לזכות בכיסוי ביטוחי.
12. כחלון הגיש תצהיר שלו בו הודה כי הוא בעליו של הטרקטור וכי בובליל נהג ברכב בעת התאונה, אך טען כי הטרקטור היה תקין בכל יום עבודה ואף ביום התאונה.
13. בא כוחו של כחלון ושל כלל ויתרו על חקירת עדי שירביט וביקשו לחקור את נהג האוטובוס בלבד ואילו שירביט ביקשה לחקור את נציג חברת כלל – את כחלון ואת החוקר מטעמה של כלל.
כחלון וכלל ויתרו על חקירת עדי שירביט – ובכלל זה חקירת השמאי מטעם שירביט, הלכה למעשה לא חלקו על הנזק הנתבע.
14. חרף בקשות שהתבקשו על ידי כחלון, בובליל לא זומן לעדות ובלאו הכי לא העיד בבית המשפט.
נימוקי פסק הדין של בית המשפט קמא
אחריות בובליל וכחלון:
15. באשר לבובליל, משזה לא התגונן ניתן נגדו פסק דין והוא חויב במלוא סכום התביעה. בשלב מסוים עתר בובליל בבקשה לביטול פסק הדין, אך חזר בו בשל הרשעתו בהליך הפלילי.
16. באשר לכחלון, קבע בית המשפט קמא כי הוכח שהוא מעבידו של בובליל מחד גיסא. מאידך גיסא, בתצהיר העדות הראשית שלו לא העלה כל טענה בקשר לאופן קרות התאונה, והלכה למעשה, לא חלק על תיאור התאונה ואחריות בובליל וכפי שכבר צוין לעיל, למרות שביקש זאת, בסופו של דבר לא זימן את בובליל לעדות ולא סתר את טענות שירביט בקשר לאחריותו לאופן קרות התאונה.
עיקר טענתו של בובליל ושל כחלון הייתה כי על כלל, כמבטחת של הטרקטור, לשאת בנזק.
17. בית המשפט קמא מצא כי אין ספק לגבי חבותו ואחריותו של כחלון, מכוח אחריותו השילוחית בהתאם לסעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: “א. לעניין פקודה זו יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו – (1) אם הרשה או אישרר את המעשה. (2) אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו”.
כחלון לא חלק על כך כי בעת התאונה התקיימו בינו לבין בובליל יחסי עובד ומעביד וכי התאונה אירעה במהלך ביצוע עבודתו של בובליל בשירותיו ובאישורו של כחלון, כך שחבותו לא הייתה מוטלת בספק ומשכך מצא אותו בית המשפט קמא, בצדק, אחראי לנזק כלפי שירביט.
אחריות כלל
18. בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי כלל אינה חבה בתשלום הנזק לא כלפי שירביט ולא כלפי כחלון, ומכאן הערעור של שניהם.
19. בפוליסה שהנפיקה כלל בקשר לטרקטור צוין כפי שקבע בית המשפט קמא כי “הפוליסה אינה מכסה נזק או חבות שנגרמו עקב היות הרכב בלתי תקין” (פרק ו’ סעיף 5 לפוליסה).
20. בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי הוכח לו שהרכב לא היה תקין והדבר היה ידוע לכחלון, ולכל הפחות, לבובליל.
21. בית המשפט הגיע למסקנה כי הרכב לא היה תקין בהתאם לממצאים הבאים:
א. בטופס ההודעה אשר הגיש כחלון לכלל צוין, בין היתר, כי “בעת שרכב המבוטח חצה את הצומת השופל נכבה לבד, לא היה ניתן להזיז את ההגה ולא את הבלמים, הרכב נתקע”.
ב. בובליל העיד במשטרה ביום 2.12.09 ושם ציין, בין היתר, כי “ניסיתי להרים את בלם היד אבל הבלם יד לא תקין”.
ג. בובליל ציין בעדותו במשטרה כי הפעם האחרונה שעבד עם הטרקטור הייתה חודש קודם לתאונה וכי הטרקטור אינו עובד באופן יומיומי שכן “יש לנו טרקטור חדש שאיתו אנחנו עובדים”.
ד. בובליל העיד כי הטרקטור לא היה ברשותו של כחלון, הוא חנה אצל אחיו במושב שובה ובנוסף העיד כי לאחר האירוע נסע הטרקטור לאט, בהילוך שני, ועדות זו מלמדת לטעמו של בית המשפט קמא כי טענות כחלון באשר למצבו של הטרקטור חסרות בסיס ראייתי שכן הטרקטור לא היה ברשותו וממילא לא הוצגו ראיות סותרות.
ה. בובליל לא ידע להשיב במשטרה מדוע בלם היד לא עבד ולשאלה מדוע יש חוט תיל לדימום המנוע ולא מתג, השיב: “אתה צודק במיליון אחוז”.
ו. בדו”ח בוחן התנועה, שהגיע למקום התאונה, צוין כי במבחן שבוצע מערכת הבלימה של הטרקטור לא הגיבה והטרקטור נעצר מעצמו. עוד צוין כי מערכת בלם היד הייתה מפורקת ולא הגיבה כלל.
ז. בתצהיר עדות מטעם נהג האוטובוס הצהיר כי בובליל אמר לו לאחר התאונה שהבלמים לא פעלו כשורה, אלא שבחקירתו הנגדית בבית המשפט שינה תשובה זו ואמר כי “יכול להיות שבובליל אמר לו שהוא טעה בפדלים”.
ובהמשך חזר בו גם מעדות זו וציין כי אינו זוכר מה אמר לו בובליל לאחר התאונה ולא ידע להסביר את הסתירות בין תצהירו לבין חקירתו.
ח. בית המשפט ראה את אי זימון בובליל לעדות לחובתו של כחלון בשאלת אחריותה של כלל, שכן, על ידי כך לא סתר את טענותיו של בובליל במשטרה או טענות נהג האוטובוס. כמו כן אישר כחלון כי הטרקטור לא היה ברשותו, הוא לא טיפל בו, הוא לא ידע מהם הטיפולים שנעשו לטרקטור וגם לאחר התאונה לא התעסק עם הטרקטור, לא ידע מה תוקן ומי שטיפל בטרקטור היה שותפו יורם בובליל, אחיו של עופר בובליל, ולכן מכאן למד בית המשפט כי טענתו של כחלון לגבי תקינות הרכב לא הוכחה.
ט. את אי זימונו של בובליל לעדות מצא ביהמ”ש קמא לחובתה גם של שירביט בקשר לאי הוכחת שאלת תקינות הרכב, ובלאו הכי לכך שהתביעה כנגד כלל תידחה כשיסתבר שהרכב לא היה תקין, ולא שירביט ולא כחלון הוכיחו את ההיפך.
י. כמו כן, מצא ביהמ”ש לחובתם של כחלון ושל שירביט את העובדה כי שאלת תקינות הרכב לא צוינה בכתבי ההגנה שלהם, וכי למרות שסוגיה זו הועלתה מדי פעם בעת החקירה הנגדית ונציג כלל התנגד להרחבת חזית, הם לא טרחו לתקן את כתבי הטענות.
יא. בית המשפט קמא לא סבר כי העובדה שבובליל לא הועמד לדין על אי תקינות הרכב יש בה כדי להצביע על כך שהרכב היה תקין בהתייחס לעדותו של נהג האוטובוס וחקירתו של בובליל במשטרה ובנוסף חוסר הידיעה של כחלון לגבי מצב הטרקטור.
יב. בית המשפט מצא גם תימוכין בכך שנציג חברת כלל העיד כי: “אני לא מומחה לרכבים, אני יכול להבין כי ברכב הזה הייתה שורה של תקלות, לרבות בלם יד, מערכת בלמים וגם היה שם חוט תיל והבלם עצמו”.
יג. גם בדו”ח החוקר מצא בית המשפט כדי לתמוך במסקנה של אי תקינות הרכב, שכן לפי דו”ח זה כחודשיים לאחר התאונה תוקן בלם היד ועובדות אלה לא הובאו לידיעת כלל.
יד. בנוסף מצא בית המשפט תימוכין בהקלטה שנערכה על ידי החוקר שם הודה בובליל כי אסור היה לעלות עם הטרקטור על הכביש.
טו. בית המשפט לא מצא בטענות כחלון סיוע לגבי תקינות הרכב גם כאשר זה האחרון טען והוכיח כי פעל כחוק וניגש לטסט שנתי עם הטרקטור וכי הטרקטור עבר טיפולים, הן לפני התאונה והן לאחריה, פעל ללא דופי, שילם את הפוליסה כשנים רבות ודאג כי הטרקטור שברשותו יטופל כיאות, שכן טענות אלו לא הועלו בכתבי הטענות אלא רק בשלב הסיכומים. בנוסף וכזכור, בית המשפט ראה לחובתו של כחלון את העובדה שהוא לא זימן את בובליל מטעמו לעדות ולא הגיש בקשה לראיות נוספות מהמועד בו קיבל את דו”ח החוקר לידיו ועד למועד בו נחקר אותו המומחה (למרות שביהמ”ש איפשר חקירת המומחה במועד נדחה לאחר שדו”ח החוקר הוגש רק לאחר סיום פרשת התביעה).
לאור כל אלו, מצא בית המשפט קמא לפטור את חברת כלל מחבותה על פי הפוליסה.
הערעור
22. הערעור של כחלון ושל שירביט מתמקדים בעיקר בשאלת חבותה של כלל כאשר כל אחד מהם מטעמו רוצה וסבור כי יש מקום לחייב את כלל לשלם את נזקי התאונה בהתבסס על הפוליסה.
דיון והכרעה
23. אני סבור כי דין שני הערעורים להתקבל ובלאו הכי התוצאה הינה, שעל חברת כלל, לשלם את נזקי התאונה עקב חבותה על פי הפוליסה.
24. השאלה המרכזית שעומדת להכרעה כאן הינה שאלת הגדרת המונח אי תקינות הרכב, והשאלה- האם הוכח כי התאונה נגרמה עקב אי תקינות הרכב, ובענייננו אי תקינות הטרקטור, שכן חברת כלל מתבססת על הסעיף בפוליסה הקובע כי הפוליסה אינה מכסה נזק או חבות “שנגרמו עקב היות הרכב בלתי תקין”.
25. אין כל ספק, בהתאם לדין, כי כאשר מבקשת חברת ביטוח להיות מופטרת מחבותה לפי הפוליסה, עקב חריג, הנטל הוא עליה. עיינתי בחומר הראיות שהיה בתיק ביהמ”ש קמא, ובכלל זה בעדויות ובמסמכים המהווים ראיה קבילה, והגעתי למסקנה כי נטל זה לא הורם, לא במישרין ולא בעקיפין, וחלק מהראיות שהיו בפני ביהמ”ש, שלא ברור לי מדוע הוא התעלם מהן, הצביעו על תוצאה הפוכה – משמע, הרכב לצורך הפוליסה היה לכאורה תקין, ולא הוכח כל קשר, ישיר או עקיף, לגבי מצב הרכב, ובכלל אלו לא נקבע, כי אי תקינות זו (ככל שהייתה מוכחת) היא זו שגרמה לתאונה.
26. כפי שיפורט בהמשך, שלושה טעמים עיקריים עומדים בבסיס הכרעתי זו כ חברת הביטוח כלל, לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת החריג.
א. החוקר מטעמה של כלל שבדק את נסיבות התאונה קבע בצורה ברורה ונחרצת בדו”ח החקירה שלו, שהיה בפני בית המשפט כי:
“בעניין מצב התחזוקתי של הרכב המעורב והטיפולים שעבר עובר לאירוע לא נמצאו ראיות או ממצאים העלולים להצביע על מצב תחזוקתי לקוי או העדר טיפולים”. (סעיף 9.7 עמ’ 13 לסיכום חקירת החוקר מטעם כלל).
דו”ח החקירה מיום 5.9 הוגש על ידי כלל עצמה והיה מונח בפני בית המשפט.
עוד קבע החוקר בסיכום חקירתו כי:
“הטענה לכך שמנוע הטרקטור כבה במהלך הירידה לעבר הצומת הינה טענתו של הנהג שאין לה תימוכין ואחיזה. בסתירה לה נזכיר כי בוחן התנועה של משטרת ישראל הצליח להניע את הטרקטור ולנסוע בו מיד לאחר התאונה”.
(סעיף 9.16 עמ’ 14 לסיכום חקירת החוקר מטעם כלל).
עוד כתב בדו”ח החקירה שלו:
“עוד נזכיר את עדותו של הנהג ברכב צ”ג במשטרת ישראל לפיה הבחין בעשן היוצא ממערכת הפליטה של הטרקטור-דבר העומד בסתירה לטענה על היות מנוע הכלי כבוי” (סעיף 9.17 עמ’ 14 לסיכום חקירת החוקר מטעם כלל).
ולבסוף כתב בדו”ח החקירה שלו:
“בכל זאת נוסיף ונעיר כי לו אכן היה מדובר בכשל טכני שגרם לתקלה בטרקטור והשבתה של המנוע, סביר להניח שהטרקטור היה עובר בדיקה מקיפה במוסך כלשהו לבירור העניין, על מנת שלא ישנה. בהעדר כל טיפול שכזה, נראה כי מדובר בטענת סרק שנועדה להצדיק כביכול את אי אשמתו של הנהג”.
(סעיף 9.19 בעמ’ 15 לסיכום חקירת החוקר מטעם כלל)
ב. לרכב היה טסט שנתי בר תוקף שנעשה לו חמישה חודשים (מאי 2009) לפני התאונה וחזקה היא שהרכב נבדק ותקינותו אושרה וכל עוד לא הוכח אחרת, יש לראותו כרכב תקין וכשיר לנסיעה.
ג. כלל לא הציגה, לא במהלך החקירה ולא במהלך העדות בבית המשפט, כל חוות דעת מומחה לגבי אי תקינות הרכב. האמירות של אנשים כאלה ואחרים, שנאמרו כל פעם מאינטרסים שונים, כמו אמירותיו של בובליל כמו שנאמרו, גם אליבא דחוקר מטעם כלל, מטרתן הייתה להסיט את האשמה בגין התאונה ממנו ואין בכך כל ראיה בכלל ובפרט ראיה מספקת לאי תקינות הרכב כדי לפטור את כלל מחבותה על פי הפוליסה.
27. יש להעיר כי בדו”ח החוקר מטעם חברת כלל צוין מפורשות כי הרכב עבר טסט שנתי חמישה חודשים לפני התאונה וכן יש בו התייחסויות לתיקונים אשר נערכו בטרקטור לפני התאונה ולאחריה, דבר המוכיח טיפולים אינטנסיביים בטרקטור ותהיות שמעלה החוקר לגבי מהימנות גרסתו של בובליל- כך בדו”ח החקירה שלו וכך בעדותו בבית המשפט כשאמר לגבי נסיבות התאונה:
“ש. יכול להיות שבעקבות הסתירות שאתה מוצא הלוך וחזור בטענותיו של עופר בובליל, האם אתה יכול על פי ניסיונך של 30 כחוקר שאותו עופר משקר?
ת. אני לא יודע להגיד זאת. אפשרות, אבל לא בהכרח.
ש. מפנה לסעיף 9.16 לדו”ח מיום 5.9 (מקריא) בסעיף 9.16 אתה מאוד חד משמעי שאין תימוכין אחיזה למה שטוען בובליל?
ת. הצגתי את ההערכה שלי לגבי הטענה שנשמעה בפני תמוהה
ש. אזה אתה קורא לו שקרן?
ת. איני יכול לקרוא לו שקרן בצורה חד משמעית. אני קורא לו אדם שנותן גרסה תמוהה.
ש. איך אתה חד משמעית טוען את הטענה בסעיף 9.16? (מקריא)
ת. אין אדם אחר ממנו שיכול לאשר את הטענה הזו שהטרקטור כבה
ש. יכול להיות שעל סמך מה שאתה אומר שהטרקטור לא כבה ומר בובליל לחץ על הגז והאיץ אל תוך הצומת?
………………………………….
ת. זה אפשרי בדיוק באותה מידה שהנהג דובר אמת.
ש. מה ההבדל בין דובר אמת לדובר שקר מבחינת עופר בובליל לגבי האם המנוע דמם לפני שנכנס לצומת או שלחץ על גז כפי שנהג האוטובוס הזהיר טוען שראה שם?
ת. לטענה של כיבוי הטרקטור אין תימוכין ואין מי שיכול לסייע לו בטענה זו.
(עמ’ 39 שורות 16 – 25)
(עמ’ 40 שורה 17 – 20)
28. בצד חקירה זו של החוקר מטעם כלל, יש לחזור ולהעיר כי החוקר בחוות דעתו קבע במפורש בסעיף:
“9.16 כדלקמן: הטענה לכך שהמנוע של הטרקטור כבר במהלך הירידה לעבר הצומת הינה טענתו של הנהג שאין לה תימוכין ואחיזה. בסתירה לה נזכיר כי בוחן התנועה של משטרת ישראל הצליח להניע את הטרקטור ולנסוע בו מיד לאחר התאונה.
9.17 עוד נזכיר את עדותו של הנהג ברכב צד ג’ במשטרת ישראל לפיה הבחין בעשן היוצא ממערכת הפליטה של הטרקטור – דבר העומד בסתירה לטענה על היות מנוע הכלי כבוי”.
29. יש לחזור ולהאיר את אשר ברור מאליו, החוקר הנ”ל הוא העד המרכזי מטעם כלל, הוא זה שחקר את התאונה והוא זה שהגיע למסקנות על סמך התרשמותו, בין היתר, מחקירתו הישירה והפרונטאלית של בובליל. אם העד המרכזי מטעם כלל מגיע למסקנה כי הטרקטור לא כבה בעת התאונה, או שיש ספק בכך, כיצד ניתן לומר כי הטרקטור לא היה במצב תקין, שכן הוא כבה בעת התאונה, או להסתמך על עדותו של בובליל במשטרה כשזה האחרון כלל לא הובא לעדות ושאלת חקירתו במשטרה כראייה קבילה עומדת בספק גם היא.
30. כידוע כפי שכבר נאמר, אין כל חולק כי חברת ביטוח המבקשת שלא להטיל עליה חבות מכוח פוליסה עקב קיומו של החריג בפוליסה, הנטל הוא עליה וגם מקום בו קיים ספק, הספק פועל לטובתו של המבוטח. יתר על כן, הכלל הוא כי פרשנות של תנאים בפוליסת ביטוח המנוסחים על ידי חברת הביטוח, מקום בו קיים ספק, פועל לרעת האחרונה בפרשנות הפוליסה.
פוליסה הינה גם, חוזה לכל דבר ועניין, ויש לפרש אותה בהתאם לכללי הפרשנות הרגילים של חוזה, דהיינו אומד דעתם של הצדדים בדרך כלל, ובפוליסת ביטוח הפרשנות כאמור הינה כנגד המנסח על ידי מתן פרשנות מצמצמת, לפטור של חברת הביטוח על פי הפוליסה. איני סבור כי יש לקבוע “כלל אצבע” באשר לשאלת התקינות של רכב בהתאם לכל פוליסה, שכן כל מקרה צריך להיבחן לפי נסיבותיו ולגופו של המקרה ומשמרימה חברת הביטוח את הנטל המוטל עליה להוכיח את אי התקינות, הנטל עובר לידי הנתבע כדי שיסתור את טענת אי התקינות. רכב שעומד, שעבר טסט שנתי, ואין כל ראייה פוזיטיבית והוכחה לגבי אי תקינותו, למשל בדרך של הבאת חוות דעת מומחה או ממצאים ברורים אחרים, הרי שלא ניתן לומר שחברת הביטוח עמדה בנטל המוטל עליה כדי לפטור עצמה מחבותה על פי הפוליסה.
31. אני סבור כי היה מקום להתייחס לטסט השנתי כראיה שהוכחה (סעיף 61 לפסק הדין) שכן הטסט היה חלק ממסמכי תיק המשטרה והטסט הוגש לחוקר התאונות המשטרתי כשכל תיק המשטרה צורף לתיק בית המשפט, ובכלל זה האישור על קיומו של הטסט.
ב”כ כלל ניסה גם במהלך הדיון בפני להעלות טענות כאלה ואחרות לגבי כך שלא היה כלל מכון טסטים שאישר את הטסט לטרקטור, ואף אמר שהחוקר מטעמו שהלך לבדוק במכון, גילה שבעל המכון נפטר והוא אינו יודע אם הטרקטור עבר טסטים אם לאו.
(הדיון מ – 2.12.14 עמ’ 5 שורות 26, 27) אלא שבא כוחו של כחלון הציג בפניי מתוך תיק המשטרה את רישיון הרכב של הטרקטור עם חותמת של משרד הרישוי.
32. איני סבור כי הוכח בדרך כלשהי כי הטרקטור היה בלתי תקין בכלל ובפרט כי הדבר היה בידיעתו של כחלון, כפי שקבע בית המשפט קמא בסעיף 35 לפסק הדין. לא הוכחה כל ידיעה של כחלון גם אם הייתה תקלה כזו או אחרת בטרקטור, ובפרט לא הוכחה תקלה שחייבה מתן הודעה לחברת הביטוח לגבי אי תקינות. לא יעלה על הדעת כי כל תקלה ברכב תדווח לחברת הביטוח ללא כל הבחנה בהיקף התקלה, במהותה ובכלל אם תוקנה ואם לאו. זו דרישה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, שכן אי תקינות של רכב יכולה להשתרע על מגוון של תקלות מצמיג לא תקין, פנס איתות לא תקין, מערכת הצתה לא תקינה וכדו’, ואין כל היגיון לומר שכל אי תקינות תדווח לחברת הביטוח שאחרת חברת הביטוח תהיה פטורה מחבותה על פי הפוליסה. לו היה מדובר ברכב שהושבת על פי חוות דעת של מומחה או על פי החלטה של משרד הרישוי, הרי שאז וודאי שהיה מקום לומר כי אי דיווח שכזה מקים לחברת הביטוח את הזכות לעתור לפטור והיה גם בכך ראיה לכאורה כי הרכב לא תקין והנטל להוכיח את תקינותו היה עובר לצד שמבקש לקיים את הפוליסה.
33. זה לא המקרה שבענייננו. כלל לא בטוח שהרכב כבה, שכן כך קבע החוקר מטעם חברת הביטוח וכך עולה מהדו”ח של בוחן התנועה שהצליח להתניע את הטרקטור לאחר התאונה ולנסוע בו וכך עולה גם מעדותו של נהג האוטובוס במשטרה שטען באחת מגרסאותיו כי ראה עשן שחור יוצא מערובת הטרקטור וטען כי לדעתו נהג הטרקטור לחץ על הגז על מנת להאיץ ולעבור את הצומת.
34. לא ברור לי כיצד יש ערך ראייתי כלשהו לעדותו של נציג חברת כלל שלא היה נוכח בתאונה, שאיננו מומחה ובעדותו אף אמר בבית המשפט קמא דברים ברורים:
“אני לא מומחה לרכבים, אני יכול להבין שברכב הזה היה שורה של תקלות לרבות בלם יד, מערכת בלמים וגם היה שם חוט תיל והבלם עצמו” (עמ’ 30 שורה 7 לפרוטוקול).
אני סבור כי אין ערך ראייתי לעדות שכזו, שכן העד איננו מומחה לרכבים וכך אף העיד על עצמו ולכן לא היה מקום לבסס בין היתר על עדותו את מסקנות פסק הדין (סעיף 52 לפסק הדין) ובייחוד כשעד זה גם הוא לא היה בטוח באמינות עדותו של בובליל ואמר כי הוא סבור שבובליל מסר גרסה לא נכונה בעניין תקינות הרכב (עמ’ 27 שורה 19 – 21 לפר’ 7.2.13).
יתר על כן, גם עדותו של נהג האוטובוס אינה יכולה לשמש כראייה בנסיבות העניין. עד זה לא רק שלא תמך בגרסת כלל כי הרכב כבה בזמן התאונה, אלא שהוא מסר שלוש גרסאות שונות לגבי נסיבות התאונה, אחת בתצהירו, אחת בחקירתו במשטרה ואחת בזמן עדותו בבית המשפט. לכן גם לעדות זו אין בעיניי ערך ראייתי בכלל, ובפרט לצורך הגעה למסקנה כי הטרקטור לא היה תקין (סעיף 51 לפסק הדין).
35. יש להאיר ואולי גם להעיר, כי כלל בתחילת ההליכים בבית משפט קמא טענה ואולי זה היה הטיעון המרכזי מטעמה בהתבסס על דו”ח החוקר, כי נהג בלתי מורשה נהג בטרקטור אך כשהיא נוכחה כי אינה יכולה לבסס טענה זו בדרך כלשהי, העלתה את הטיעון הנוסף של אי תקינות הרכב.
36. גרסתו של כחלון כי העובדה שבלם הרכב נמצא מפורק לאחר התאונה, אינה מעידה דבר וחצי דבר לגבי המצב של בלם היד, שכן לגרסתו אין כל אינדיקציה שהיה מפורק בטרם האירוע ונסיבות המקרה מתיישבות יותר עם כך שבלם היד התפרק במהלך התאונה או לאחריה ולא לפניה ובכל מקרה לא הייתה כל ראיה אחרת כי הוא היה מפורק.
37. יתר על כן וכפי שכבר ציינתי לעיל, לא די בכך שהייתה מוכחת אי תקינות של הרכב כדי לפטור את חברת כלל מחבותה על פי הפוליסה. אי תקינות שכזו צריכה להיות קשורה בקשר סיבתי לתאונה שכן לא ניתן לומר למשל שאם קיימת תקלה במערכת האורות של הרכב, והתאונה נגרמת בשעות היום ביום קיץ (מועד בו אין חובה להדליק את האורות בשעות היום), הרי שלא ניתן לומר שיש קשר סיבתי בין התקלה הזו לבין הפעולה, ובוודאי שבמקרה שכזה לא ניתן לפטור את חברת הביטוח מחבותה.
38. לסיכום, על חברת הביטוח להוכיח כי הייתה קיימת אי תקינות ברכב, אי התקינות הייתה אי תקינות מהותית, אי התקינות הייתה בידיעת המבוטח שנמנע במכוון מלדווח עליה לחברת הביטוח ואי התקינות הייתה קשורה בקשר ישיר לקרות התאונה נשוא התביעה בגינה מבוקשת חברת הביטוח לשאת בחבותה. משלא התקיים אף אחד מאלו בענייננו, וכפי שכבר פורט לעיל, יש אינדיקציות ברורות או סממנים כי הרכב היה תקין, אלא שהנהג מפאת פזיזותו, רשלנותו או עקב העובדה שהוא נבהל, הוא פעל בצורה לא תקינה ולא סבירה שהתפרץ לכביש וכך נגרמה התאונה. יש לזכור כי הנהג הורשע בדין בגין התאונה, בגין נהיגה רשלנית ופזיזה ובכך יש ראייה תומכת משמעותית למסקנה כי אלו היו נסיבות התאונה, הנהג אמנם הורשע על סמך עסקת טיעון אך הוא לא הועמד לדין על כך שהוא נהג ברכב לא תקין, וחזקה שאם משטרת ישראל הייתה מגיעה למסקנה שהרכב לא היה תקין, הרי שהוא היה עומד לדין גם בגין נהיגה ברכב לא תקין, ולא היא.
39. סוף דבר, מכל הטעמים האמורים, דין הערעור להתקבל. כלל חבה בסכום הנזק מכח חבותה על פי הפוליסה בכפוף לאמור להלן.
40. בית המשפט קמא מצא לזכות את כלל בהוצאות בסך 35,000 ₪ .
הערעור שכנגד
41. כלל הגישה ערעור שכנגד,כאשר טענתה המרכזית הינה כי בית המשפט קמא לא דן בטענתה בדבר הסתרת מידע ומסירת מידע כוזב בכוונת מרמה ומכך טענה זו היא טוענת לפטור מחבותה.
42. בית המשפט קמא אכן לא דן בטענת התרמית ולא קבע כל ממצאים לגביה למרות שהוא מציין כי: בדו”ח החוקר היה ממצא או קביעה כי היו בפני זה האחרון ראיות לפיהן “כחודשים לאחר התאונה תוקן בלם היד וכי עובדות אלה לא הובאו לידיעת כלל”.
מעבר לציון עובדה זו, לא קבע בית המשפט כל ממצא, הכרעה או מסקנה, לעניין טענת התרמית הנטענת עקב כך ע”י כלל (ראו הערעור ועיקרי טיעון של כלל בערעור שכנגד).
43. בנוסף, לטענת כלל בית המשפט לא קבע ממצאים לעניין טענותיה בקשר לשקרים שהתגלו אצל עדי המבוטח (לעניין תיל ההדממה, לעניין מערכת בלם היד, תקינות הטרטור), כל אלו מקנים לכלל פטור מחבות.
44. המשיבים לא השיבו לטענות אלו בעיקרי הטיעון, שכן כפי שעולה מעיון מפסק הדין יש רגליים לטענות אלו של כלל כי בפני בית המשפט קמא עמדה טענה להעדר כיסוי ביטוחי מחמת מסירת פרטים כוזבים והעלמת פרטים, ובית המשפט קמא לא דן בה.
45. לאור האמור לעיל, מוחזר התיק לבית המשפט קמא, לבחון ולהכריע בטענה של תרמית ומסירת פרטים כוזבים, ואם יגיע למסקנה שאלו קיימים יקבע האם יש בהם כדי להצדיק מתן פטור לכלל, בגינם.
בית המשפט קמא לאחר שיכריע בשאלה זו, יחליט האם יש מקום לפטור את כלל מחבותה ואם לאו ובהתאם, ובהתייחס לפסק דיני לעניין תקינות הטרטור, יכריע גם בשאלת הזכות או החובה של מי מהצדדים לעניין ההוצאות ושכ”ט עו”ד.
ניתן היום, ז’ טבת תשע”ה, 29 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
תגובות למאמר