בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 11289-09-13 אשרי נ’ קורן
תיק חיצוני:
לפני כב’ השופטת בכירה ריבה ניב
תובע
ארנון אשרי
ע”י בא כוחו עו”ד רונית כ”ץ
נגד
נתבע
זיו קורן
ע”י בא כוחו עו”ד ישי שנדור
פסק דין
1. התובע הינו רפתן, המנהל רפת מושבית לייצור חלב בכפר ויתקין, מזה שלושים שנה, חבר בהנהלת התאחדות מגדלי הבקר ובמועצת מגדלי הבקר. הנתבע הינו חבר פעיל בקבוצת הפייסבוק “חלב, עובדות או מיתוסים” והוא נוהג להביע התנגדות לשימוש הציבור בישראל בחלב ובמוצריו, ולקביעת מועצת החלב כי הינו מזון בריא לצריכה.
2. הקבוצה בה חבר הנתבע תכליתה לספק מידע התומך בדעות חבריה כי צריכת חלב מזיקה לבריאות. דף הקבוצה משמש פלטפורמה להרצאות ולדיונים בין חבריה, להחלפת דעות ביניהם ולהרחבת קהל התומכים ברעיון ההימנעות מחלב.
3. בערב יום השואה 2013, נוהל בדף הפייסבוק של הקבוצה דיון בין התובע לבין מספר חבריה. הנתבע הצטרף אף הוא להתכתבות, וכתב, בין היתר: “בערב יום השואה, לא נשכח שלכל שטן יש שם, ולשטן הזה שלפניכם קוראים ארנון אשרי, והוא גאה במחנה הריכוז והשמדת התינוקות של היטלר שהנאצים בשואת היהודים יכלו רק לחלום עליה. הערב נזכור את אלו שהיו ואינם עוד כולל כל קורבנות שואת בעלי החיים שעודנה. תהיינה נשמותיהם של כל קורבנותיו של השטן בן הבליעל ארנון אשרי, בעבר, בהווה ובעתיד צרורות בצרור החיים”.
פרסום זה, מהווה את עילת התביעה שלפני.
4. התובע טוען כי הינו נוטל חלק בדיונים הענייניים של דף הפייסבוק של הקבוצה, במטרה להציג את צדו השני של המטבע, של חשיבות החלב לתזונת האדם. לטענתו נבדקת הרפת שלו, כמו גם רפתות אחרות על ידי מועצת החלב בביקורות תקופתיות וסטנדרטים מחמירים וביניהן בדיקת הציוד, אחזקת המבנה, סוג החלב ותנאי גידול ואחזקת העדר, ובכולם נמצאה רפת מצטיינת המבוקרת גם על ידי השירות הווטרינרי הממשלתי.
5. לטענתו, אין זו הפעם הראשונה שהנתבע משתלח בו. כך גם כתב: “ארנון… בתור מי שמשעבד ואונס פרות על מנת להפריד מהן את עגליהן ולשסף את גרונן… אין חשיבות לדברים שלך, אתה חלאת אדם… אתה תמיד תישאר אפס מאופס ותו לא”.
6. לטענת התובע, גרמו הפרסומים לתסיסה ותמיכה של חברים נוספים באותה קבוצה, אשר חיזקו את הנתבע והחלו להתבטא כנגד התובע: “לך תעשה טובה לעצמך, תצפה בטקס יום השואה ותחשוב טוב טוב על מה שאמרו לך יהודים פה (חלקם ממשפחות של ניצולי שואה) תפסיק לרחם על עצמך ותתחיל לרחם על הקורבנות שלך”.
7. עוד טען כי הפרסומים העמידו אותו בפני סכנה ממשית לפגיעה אלימה מצד מי מחברי הקבוצה ואף גרמו להשפלתו, לפגיעה במשלח ידו ולביזיונו בעיני הבריות. את תביעתו העמיד התובע לצרכי יעילות הדיון על הפיצוי הסטטוטורי, לפרסום בכוונת זדון, לסכום של 100,000 ₪.
8. הנתבע טוען כי הדעה שהביע כי מתרחשות מדי יום זוועות בתעשיות החי, הינה דעה לגיטימית, המוצאת ביטויה גם באנלוגיה בין הפרקטיקה הנוהגת בתעשיית החלב (הרפתות) לבין הפרקטיקות שהיו נהוגות על ידי הנאצים. לטענתו, דעה זו, שפורסמה גם על ידי הוגי דעות הנה דעה חריפה, אך אין להוציאה מחוץ לחוק. לשיטתו יש להגן על זכותו של אדם מהישוב להשמיע דעות ולאתגר את השיח הרווח, גם על ידי פריטה על נימים רגישים.
לטענתו, איש לא העלה על דעתו שהנתבע מייחס לתובע “רצח עם” או “השמדת תינוקות בני אנוש” ואין מקום להעתקת השיח הציבורי מהפייסבוק לכותלי בית המשפט. לשיטתו המשמעות של גרירת אמירה ספונטנית מדף הפייסבוק לתביעה משפטית כנגדה, הינה הטלת אפקט מצנן על השיג ושיח הציבורי, הפוגם במימד חופש הביטוי.
9. הנתבע טען כי נחשף לפן הערכי והמוסרי של הנושא ונחשף לזוועות בתעשיית המוצרים מן החי. במסגרת לימודו זה, נחשף גם להשקפת העולם המשווה בין הזוועות שחוללו הנאצים בקורבנותיהם לזוועות שמחוללות תעשיה זו לבעלי החיים. לפיכך, חש חובה מוסרית, חברתית, ואזרחית לפעול למען זכות בעלי החיים והגברת המודעות בקהל.
10. לטענתו, היה הדיון בנושא בערב יום השואה ער במיוחד, ואמוציונלי, תגובה גררה תגובה ודחקה את קודמתה בהמשך. עוד צוין כי למחרת בעקבות פניית התובע, הורד הפרסום לחלוטין אך התובע הוא שהעלה אותה מחדש לחשיפה, במסגרת כתבה בערוץ 10.
11. להגנתו טוען הנתבע כי אין בפרסום משום הוצאת לשון הרע, וכי מה שנכתב על ידו הינו אמת. בנוסף טען להגנת ס’ 15 (4) לחוק איסור לשון הרע המגן על הבעת דעה. לשיטתו, מבוססת דעה זו על יסודות עובדתיים איתנים ומוכרים אשר גם אם לא יביאו למסקנה כי תוכן אמירתו אמת, “לא ניתן לוגית לקבוע, כי דעה כה רווחת, שספרים ומאמרים מנמקים אותה ותומכים בה, בעניין ציבורי מובהק, היא בלתי לגיטימית באופן ששולל ממנה את הגנתו החוקתית של הדין של הבעת דעה” (ס’ 30 לכתב ההגנה).
12. הצדדים ויתרו על הבאת ראיות והגישו סיכומיהם. בסיכומיו, הדגיש הנתבע את מרווח הנשימה שיש לאפשר בשיח ושיג במרחב הציבורי. ואכן, בסוגיה זו עוסקת התביעה, האם, על מזבח חופש הבעת הדעה, יש לאפשר כל אמירה פוגענית, ואכזרית ככל שתהא, ובלבד שנאמרה בתום לב? לשיטתו של הנתבע, התשובה לשאלה זו חיובית. כך למשל, צוטטו חתן פרס נובל, הסופר ג’ון מקסוול קוטזי: “אני שרויים בעיצומו של פרויקט של אכזריות, מחיקת צלם והשמדה המונית, המאפיל של כל מה שהרייך השלישי היה מסוגל לו – אכן, הוא מגמד את מפעלם של הנאצים משום שהפרויקט שאנו מנהלים אין לו סוף ואין לו קצה, והוא הולך ומזין את עצמו, ואינו חדל להביא לעולם ארנבים, עכברושים, עופות ופרות רק על מנת להרגם” או למשל צ’ארלס פטרסון: “כל יום הוא טרבלינקה – יחסינו לבעלי החיים והשואה” “כל הכלכלה שלנו, החברה שלנו, הפוליטיקה שלנו והדת שלנו בנויות על ניצול בקנה מידה עצום של מיליארד חיים משך, תוך הכחשת הסבל שלהם.. גורם של בעלי החיים עשוי להיות לא רק הפשע הגדול ביותר בהיסטוריה, אלא גם השקר הגדול ביותר. (ד”ר יובל נוח הררי, מחבר הספר “קיצור תולדות האנושות”). ואף הסופר בשביס זינגר: “הם שכנעו את עצמם כי האדם, המזיק הגדול מכולם, הוא נזר הבריאה. כל שאר היצורים לא נוצרו אלא כדי לספק לו מזון, עורות ופרוות; הם ערוכים לשימושו, והוא רשאי לענותם ולהשמידם ככל שיחפוץ. ביחס לבעלי החיים, כל בני האדם הם נאצים; וכל יום הוא טרבלינקה”.
13. כלל יסוד הוא, שהמבחן לפיו יקבע אם פרסום מהווה הוצאת לשון הרע, הינו מבחן אובייקטיבי. אכן, אין זה תפקידו של בית המשפט לקבוע אם הדעה נכונה אם לאו, או סרת טעם. דווקא אותן אמירות המעוררות תחושות שליליות – הן אלה שחשופות לפגיעה, ולכן זקוקות למעטה ההגנה של חופש הביטוי. האיסטניסטיות אינה תנאי להגנה והבוטות אינה גורעת מן החרות. נאמר כבר כי “גסות הביטוי של האחד היא הפואטיקה בפיו של האחר” (רע”א 10520/03 איתמר בן גביר נ’ אמנון דנקנר, פורסם בנבו).
14. האינטרנט מהווה מרחב ציבורי לשיח ושיג, בתפוצה בלתי מוגבלת. רשת האינטרנט מאפשרת לאנשים רבים להשתתף בשיח הציבורי, באופן פעיל, או בקריאה בלבד. לפיכך, פסקו בתי המשפט כי יש להיזהר בקביעת קריטריונים העלולים להיות אפקט מצנן לחופש הביטוי. “בהעדר עדכון ראוי של דיני לשון הרע הקיימים מוטב להחילם בשינויים המתחייבים… כשם שלא כל קריאת גנאי ברחובה של עיר מקימה עילת תביעה, כך אף לא כל פרסום מגנה ומגונה באינטרנט מהווה עילה” (רע”א 4447/07 רמי מור נ’ ברק א.טי.סי) [פורסם בנבו]
15. ואולם, במדינת ישראל, שנוסדה בין היתר על מנת שתהווה בית ליהודים, בעיקר בשל חיסולם בזוועות השואה, אמירות הקושרות בין אדם לנאצים, או בין מעשה, לפעילותם, רגישה ופוגענית יותר מקללה אחרת, חריפה ככל שתהא: “המבחן לאמור אמרה העונה על הגדרת “לשון הרע” הינו גם תרבותי – היסטורי. ברי כי במדינת ישראל, בהיותה מדינה יהודית ודמוקרטית, יש משמעות מיוחדת לאמרה העורכת קישור בין מעשה בין ימינו לבין השואה” (רע”א 2985/08 פרופ’ סטיבן פלאט נ’ ד”ר ניב גורדון, פורסם בנבו).
הדברים שנכתבו ע”י התובע הינם חריפים, קשים ופוגעניים.
הנני קובעת כי באמירות, נושא התובענה יש משום הוצאת לשון הרע כגד התובע.
16. הכינוי “שטן” או “שטן בן בליעל”, כוונו באופן מפורש לתובע (“קרבנותיו של השטן בן הבליעל ארנון אשרי”. בסיכומיו טען הנתבע כי הגיב לתמונת התובע הפומבית, כפי שהופיעה בפרופיל האישי שלו בפייסבוק, בה נראה כשברקע שלו נראים עגלים זעירים של “עגלים יונקים” “(בתאים קטנים בהם נשמרים בבידוד ללא יכולת תנועה של ממש עגלים רכים אשר הופרדו מאימותיהם מיד אחרי שנולדו, בלי שהונח להם לינוק מאימם, יונקים מבקבוק, לפני שמועברים למסלול השחיטה (זכרים) למסלול לרפת חולבות (נקבות)) (ס’ 121 לסיכומיו)…
“זיו העלה את אמירתו ברגע של רוגז, באופן ספונטני, בתגובה על דברים פרובוקטיביים שהעלה התובע, אשר עלב בו ושכמותו… הגידוף נבע, למרבה הצער, מרגע של איבוד, שליטה עצמית (ס’ 124 לסיכומים)… “לא כל טעות בניסוח, בחירה מוצלחת במילים, סגנון אשר נתפס כבוטה ו”מוגזם” צריכה להביא להטלת חבות בלשון הרע… זיו הוא, כפי שעמדנו לעיל, צעיר טהור כוונות שהתבטא ספונטנית מדם לבו, בעניין ציבורי, ללא שמץ עניין אישי. הוא עשה זאת ב”תגובת” בפייסבוק. גם אם טעה בבחירת המילים שנראות קשות מדי “מוגזמות”, טעות זו נמצאת בתוך מרווח הנשימה, שבלעדיו אין חופש ביטוי ואין דיון ציבורי” (ס’ 136) “זיו אינו גאה ברגע זה של רתחה. במבט לאחור הינו סבור שטוב היה לו שלט ברוחו והיה בוחר בניסוח אחר, מתמקד בפרקטיקות ולא מטיח באיש את הכינויים האישיים הנ”ל (ס’ 120)”.
חרף זאת, סירב הנתבע להתנצל בפני התובע, למרות שנדרש לעשות כן.
17. ס’ 15 לחוק איסור לשון הרע תשכ”ה-1965 עוסק בהגנת תום הלב. לטענת הנתבע יש להזדקק לס”ק (4) הקובע כי הנתבע יהנה מהגנה זו אם עשה את הפרסום בתם לב בנסיבות בהן: “הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי, או ציבורי בשרות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי או על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות”.
17. לשיטתו של הנתבע, יש להחיל עליו הגנה זו, באשר הביע דעה בתום לב בעניין ציבורי, שדבריו לא חרגו מגבול הסביר. לטעמו, יש לבחון את הקשר הדברים ואת הבנת האדם הסביר לפיה ההקשר של רפת וחיות היה ברור לאותו קורא – סביר ולא סביר, כאחד.
18. אינני מקבלת טענה זו. ספק בעיני אם האנלוגיה של שחיטת חיות להשמדת עם הינה לגיטימית, אולם כאן לא שחיטת החיות זכתה לכינוי “שטן” ו”בן בליעל” אלא התובע עצמו, אשר כזכור, מגדל פרות, השייך לתעשיות החלב, ולא לתעשיית הבשר. כך גם הטיעון כי מדובר בדיון היוצר “האנשה” של הפרות ומתייחס לפעילות המבוצעת עליהן כאילו בוצעו על ידי בני אדם שהרי נכתב במפורש כי ה”שטן”, התובע, גאה במחנה הריכוז והשמדת התינוקות שלו.
19. אינני מקבלת אף את הטענה כי יש לפטור את הנתבע משום שהתובע הוא שהעלה את הנושא לשיח הקבוצה בכתבו מילים חריפות לא פחות. התובע, שאין זו הפעם הראשונה שהוא זוכה לביקורת חריפה, מצד הקבוצה, כתב בערב יום השואה: “אנחנו הרפתנים נמשיך בעבודתנו המסורה והאיכותית, ויהיו כנראה בשוליים תמיד כאלה שיחפשו להאדיר את עצמם ולמלא את המרפאות שלהם בחסידים שוטים שקונים כל שטות במיוחד כשמתלווה לזה תעמולה בנוסח גבלס, תוך הוצאת דברים מהקשרם, תמונות מגמתיות וסיפורי אימים המצוצים מהאצבע”. הכתוב התייחס באופן כללי לאנלוגיה הנעשית בין תעשיית הבשר להשמדת תינוקות בשואה, השוואה חמורה וסרת טעם שהנתבע מודה כי היא רווחת בקרב הפילוסופים השונים כפי שצוטטה לעיל. כך גם התבטאויות נוספות של התובע כגון “ברור לי שננקטות כאן שיטות שלא היו מבישות את גדולי התועמלנים של אירופה של תחילת המאה הקודמת…”.
20. פרסום זה, המהווה ביקורת לגיטימית על דרך הפעולה וזריית האימה של הקבוצה, גרם למתקפה האישית של הנתבע, שבינה לבין תום לב, אין דבר וחצי דבר.
21. אינני מקבלת את הטענה כי אין להגביל את חופש הביטוי, לחלוטין, וכי כל הבעת דעה היא לגיטימית, גם אם היא מכילה ביטויים קשים, מעוררי מחלוקת ומקוממים. הראיה, הצעת חוק איסור השימוש בסמלים וכינויים נאצים התשע”ב-2011 לפיה “שימוש בכינוי נאצי, בעל פה או בכתב כלפי אדם, קבוצת בני אדם, תאגיד, מוסר או גוף כלשהו שלא במסגרת או למטרת לימוד, תיעוד, עבודה מדעית או דיווח הסטורי – אסור”. בדברי ההסבר נכתב “למרבה הצער, תופעת השימוש בסמלים ובכינויים נאצים הולכת וגוברת בשנים האחרונות. הקלות הבלתי נסבלת בה נעשה שימוש יום יומי במושגים אלה כחלק מהשיח הציבורי והפוליטי ותוך זלזול מופגן ברגשות ניצולי השואה וצאצאיהם ראויה לכל גינוי במציאות בה אנו חיים, יש חשיבות לעיגון האיסורים על השימוש בסמלים מתקופת השואה והנאציזם בחקיקה, על מנת למנוע את התפשטות התופעה”. גם לשיטת המחוקק ואף הפסיקה הורתה כן, כי לא כל ביטוי הוא מותר.
22. העובדה שהדברים פורסמו בדף הפייסבוק ‘חלב; עובדות או מיתוסים’ אף היא אינה מגנה על הנתבע. באתר זה גולשים ומביטים צופים רבים, בין טבעונים ובין אחרים, והוא זוכה לתפוצה נרחבת גם אם אין היא מונה מאות אלפי אנשים. גם הטענה כי לאתר זה מגיעים בכוונת מכוון, ולא באופן מקרי, וכל כתובת חדשה דוחקת את חברתה, אינה מהווה הגנה שבדין לנתבע. מחיקת הכתובת, על ידי מנהלי האתר, נעשתה על פי פנייתו של התובע, ולא הנתבע הוא שהסירה. לציין כי כתובתו של הנתבע גררה אחריה תגובות רבות כגון: “לך תעשה טובה לעצמך. תצפה בטקס יום השואה ותחשוב טוב טוב על מה שאמרו לך יהודים פה (חלקם ממשפחות של ניצולי שואה) תפסיק לרחם על עצמך ותתחיל לרחם על הקורבנות שלך”. דוגמה לכך שהשיח, שלשיטת הנתבע מייצג אידאולוגיה לגיטימית, הפך להיות אישי, כנגד התובע, המייצג לשיטתם את הרשע.
משכך הטענה הנטענת כי “כל קורא סביר הבין, כי מדובר בדעה מובהקת, המבקשת ליצור הקבלה בין הפרות לבין בני האדם” (ס’ 46 לסיכומי הנתבע) נדחית על ידי.
23. נטען על ידי הנתבע כי בתי המשפט בוחנים האם בבחירת המילים יש עלבון מיוחד, הנובע ממאפייניו הספציפיים של התובע, או שמדובר בקללות “גנריות” שברור כי אין בהן כדי לבזותו באופן מיוחד. כך בת”א (ק”ת) 6685/02 עו”ד דוידוביץ יהונתן נ’ שנקר ציונה [פורסם בנבו] נקבע כי הביטויים “פסיכופט”, “נוכל” ו”מנוול” הינן מילים שאדם בעל מזג רגיל לא היה בנסיבות העניין מתלונן בשל כך. אינני סבורה כי המילים “שטן”, או “בן בליעל, המנהל מחנה ריכוז”, יכולות להיקרא “מעשה של מה בכך” שאדם סביר עובר עליהן לסדר היום. הנני דוחה בשנית את הטענה בס’ 124.3 לסיכומי הנתבע כי “בחירת מילים” ‘שטן’ או בן בליעל לא כוונה למאפיין אישי כלשהו של התובע שהרי המילים “לכל שטן יש שם ולשטן הזה שלפניכם קוראים ארנון אשרי” מתייחסת לתובע ואל זהותו ומעשיו – אישית.
24. ס’ 14 (5) לחוק צוטט אף הוא כמקנה הגנה לנתבע. בשונה מס”ק 4, העוסק באנשי ציבור ובעניין ציבורי עוסקת בהבעת דעה בהליך שיפוטי ולפיכך אינו רלוונטי לענייננו.
25. עוד טען הנתבע כי לתובע אין שם טוב. לתובע יש שם טוב בקרב הרפתנים ו/או כל ציבור אחר שאיננו מתומכי הרעיון שהנתבע תומך בו. הנני דוחה גם את הטענה כי לתובע לא היה, מעצם עיסוקו, “שם טוב” בקרב פעילי הקבוצה, שהנתבע נמנה עליה.
גם אם היה ידוע בקרב הקבוצה המתנגדת לצריכת החלב כרפתן מוביל- עיסוק שחברי הקבוצה סולדים ממנו, לא ייחס לו איש השתייכות לקבוצת שטנים ובני בליעל העוסקים בהשמדה דוגמת מחנה הריכוז בשואה.
26. הנתבע אף טען כי לתובע לא נגרם נזק. התובע טען כי נגרם לו נזק של ממש, אולם העמיד תביעתו על ס’ 70 א’ לחוק – פיצוי ללא הוכחת נזק. מכיון שכך, אין רלבנטיות לטענות הנתבע לפיהן החשיפה זוכה ל”אמינות נמוכה” בדף הפייסבוק של קבוצה המשויכת לאידאולוגיה מובהקת, מחיקת השרשור, וחזרת התובע על הפרסומים בפריים טיים בטלוויזיה, המתייחסות כולן לנושא הנזק.
27. התנצלות – התובע ביקש מבית המשפט להורות לנתבע לפרסם התנצלות. כידוע, בית המשפט איננו מוסמך ליתן סעד זה. באשר “לתיקון ולהכחשה” בסיכומיו טען הנתבע כי בית המשפט יורה על סעד זה, כאשר האמירה שפורסמה שגויה. לשיטתו “האמירות משקפות דעה בה מחזיק התובע ובה מחזיקים כאמור רבים אחרים”. טענה כזו, מחזקת את טענת התובע כי אין הנתבע חוזר בו מדבריו, המכוונים אישית כלפי התובע, ומשמיט סעיפי פרשנות רבים שצוטטו לעיל, כאילו היתה ההתייחסות כללית ולא אישית. ואולם מכיוון שהכתובת הורדה מיד, סברתי כי אין מקום להורות על הכחשה מסוג זה.
28. הסכום הסטטוטורי לפיצוי עומד היום, כשהוא מעודכן, על סך של 70,000 ₪. הנני קובעת שהנתבע ישלם לתובע סכום של 70,000 ₪ בגין הפרסום. בנוסף יישא הנתבע בהוצאות התובע וכך בשכ”ט עו”ד בסכום של 10,000 ₪.
שני הסכומים יישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין.
אגרות המשפט – מיום הגשת התביעה.
ניתן היום, ג’ חשוון תשע”ה, 27 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.
תגובות למאמר