“אני חושש מהדנאים גם כשהם נושאים מתנות”, אמר המשורר ורגיליוס. אין דבר פשוט יותר מלהעניק מתנה: הנותן מעביר את נכסו לחברו, בלא תמורה, והמקבל מקבלו; ולכאורה תם העניין ונשלם. אלא שהדין רואה את הדברים אחרת.
בניגוד לאינטואיציה שלנו, מדובר בעסקה לכל דבר והחוק מתערב ומבקש להסדיר עסקאות כאלה. לכן נחקק אצלנו לפני כיובל חוק מיוחד (חוק המתנה). החוק אינו מגביל את הפרט בזכות להעניק מתנות לחברו, אך הוא קובע שורה של כללים באשר לדרך העברת נכסים במתנה. עוד הדין מודע לאפשרות שנותן המתנה עלול להתחרט, ולפעמים הוא נכון להצדיק חזרה של המתחייב למתנה מהבטחתו. 
אלא שאפשרות של חזרה ממתנה אינה קיימת כאשר הענקת המתנה כבר הושלמה. לדוגמה, אם התחייבתם לתת את דירתכם במתנה לילדיכם, החוק עשוי להצדיק, לפני שהשלמתם את העברת הבעלות לילדים, ובתנאים מסוימים בלבד, חזרה מההתחייבות.
קיימים שלושה סוגי מקרים שעשויים להצדיק חזרה מן ההתחייבות. אחד מהם – אם ילדיכם לא שינו את מצבם לרעה בהסתמך על התחייבותכם לתת להם את דירתכם במתנה. לדוגמה, אם הילדים הסתמכו על ההבטחה (שחייבת להיות ערוכה בכתב) ומכרו את דירותיהם, לקחו הלוואות וייעדו את דירתכם לצרכיהם – יתכן שמצבם השתנה לרעה וזה עלול למנוע מכם את הזכות לבטל את המתנה.
אפשרות נוספת היא “התנהגות מחפירה” מצד מקבל ההתחייבות כלפי הנותן או בן משפחתו. חוק המתנה אינו מסביר מהי התנהגות מחפירה, אך פירושים לכך מצויים בפסיקה. אם לאחר שהתחייבתם (בכתב) לתת לילדים נכס במתנה, ולאחר מכן הילדים עלבו בכם קשה או זנחו אתכם, הדין עשוי להצדיק חזרה מההתחייבות. אפשרות שלישית לחזרה מהתחייבות למתנה היא כאשר ישנה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של נותן ההתחייבות.
מקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת מלמד על האתגרים שגלומים בעסקאות מתנה. פסק הדין עסק בפרשה של העברת משק חקלאי לילדים. מדובר היה בבני זוג נשואים מבוגרים בעלי משק חקלאי בדרום. בשנים 2000 ו-2001 החליטו להעביר את בעלותם במשק לאחד מילדיהם, יוסי (שם בדוי). לצורך כך ערכו תצהירים בדבר העברת הנכס לבן ללא תמורה. כן ערכו וחתמו עבור יוסי על ייפוי כוח בלתי חוזר לשם השלמת העסקה. אלא שמקץ כמה שנים בני הזוג ערכו גם צוואה – ובצוואה זו הורישו את המשק לבן אחר, אמיר (שם בדוי). זמן קצר לאחר מכן הלך האב לעולמו, וכעבור כשלוש שנים נפטרה האם. העברת הזכויות במשק ליוסי לא הושלמה, והן היו רשומות על שם ההורים המנוחים עד לשנת 2008, שאז נתגלעו סכסוכים בין בני המשפחה.
אמיר רצה לקיים את הצוואה כך שהמשק יועבר לבעלותו, בעוד יוסי פנה לבית המשפט בבקשה שיצהיר כי קיבל את המשק מהוריו – במתנה, וזאת לפני שנערכה הצוואה. בית המשפט נדרש לשאלה מה גובר: תצהירי המתנה של ההורים או הצוואה המאוחרת. בהתאם לדין, העברת נכס מקרקעין, בין במתנה ובין בתמורה, מסתיימת רק עם רישום הזכויות במרשם הזכויות. היות שבמקרה זה העברת הבעלות במשק לטובת יוסי לא הושלמה על-ידי רישום במרשם הזכויות, מדובר היה בהתחייבות למתנה (ולא במתנה מוגמרת), שככזו ניתנת לביטול בהתאם לעילות שפירטנו לעיל.
לטענת אמיר הוריו חזרו בהם מההתחייבות למתנה ליוסי בגלל התנהגותו המחפירה כלפיהם. לדבריו, יוסי לא טיפל בהורים, לא דאג לפרנסתם וזנח אותם לקראת מותם. על-כן ההורים המנוחים ערכו את הצוואה ובה בחרו להעניק את המשק דווקא לו.
אך בית המשפט לא אימץ גרסה זו וקיבל את עמדת יוסי, תוך העדפת תצהירי המתנה על פני הצוואה המאוחרת. השופטת א’ אשקלוני לא השתכנעה כי יוסי נהג כלפי ההורים התנהגות מחפירה. בית המשפט דחה את טענת אמיר כי ההורים נתנו בצוואתם ביטוי מובהק לרצונם לחזור בהם מההתחייבות כלפי יוסי. לפי בית המשפט, לא היה סביר שיבטלו את ההתחייבות בדרך כה עקיפה.
מה שכפי הנראה הכריע את הכף הוא ייפוי הכוח הבלתי חוזר שעליו חתמו ההורים בעת עריכת תצהירי המתנה. השופטת אשקלוני חזרה על ההלכה הנוהגת כי במקרים של עסקאות מתנה חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר על-ידי נותן המתנה מלמדת על ויתור מוחלט על הזכות לחזור מההתחייבות. תביעת אמיר לביטול המתנה נדחתה.
בית המשפט נתן לייפוי הכוח משקל רב – לדעתנו, רב מדי, בהינתן הנסיבות – ומיהר לדחות את האפשרות של חזרת ההורים המנוחים מההתחייבות למתנה במסגרת הצוואה.
תמ”ש (קריית גת) 5402/07 פלוני נ’ פלוני (ניתן ביום 9.10.12).
מאת עוה”ד יצחק איתן (פרנלדס) וארתור בלאייר
תגובות למאמר