בית המשפט: כאשר סיבת המוות אינה קשורה למידע שהוסתר, חברת הביטוח חייבת במתשלום תגמולי ביטוח חיים
בני זוג הורים ל-3 ילדים היו מעוניינים בנטילת משכנתא. כחלק מתנאי ההתקשרות עם הבנק הם נדרשו לבטח עצמם בביטוח חיים על סכומי המשכנתא. לשם כך הבעל שוחח בטלפון עם נציגת סוכנות ביטוח שאליה הופנה. הנציגה הקריאה לבעל שאלון, ולאור תשובותיו והדברים שאמר בשיחה מילאה את טופס הצהרת בריאות. הטופס נשלח לעיונו של הבעל ולחתימתו ולאחר שנחתם, הועבר לחברת הביטוח הפניקס לשם הוצאת פוליסת ביטוח חיים, וכך נעשה.
בחלוף שנתיים מנטילת המשכנתא ועריכת הביטוח הבעל התאבד. אשתו וילדיו ההמומים פנו לחברת הביטוח בדרישה לקבלת כספים (תגמולי ביטוח). אך זו דחתה התביעה.
האלמנה ויתומי המנוח פנו לבית המשפט בתביעה לחייב את חברת הביטוח בתשלום תגמולי ביטוח החיים המגיעים להם עקב פטירתו של אבי המשפחה. הפניקס טענה להגנתה שהמנוח לא מסר תשובות מלאות וכנות בהצעה לביטוח ובהצהרת הבריאות. המנוח, כך נטען, סבל ממספר רב של מחלות ובעיות רפואיות שאותן הסתיר. בתוך כך המנוח הפר את חובת הגילוי בהתאם לסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, לרבות חובתו לגלות באופן יזום עובדות מהותיות בקשר עם מצבו הרפואי. עוד נטען שהמנוח נמנע במתכוון מלגלות את האמת בגלל חששו (המוצדק) שלא יבוטח בביטוח חיים אם מצבו הרפואי יהיה גלוי במלואו.
בית המשפט בחן את המסמכים הרפואיים ומצא שהמנוח סבל ממחלות ובעיות רפואיות לא מעטות ובמגוון תחומים והתרשם כי “לא השיב תשובות מלאות על השאלות שהוצגו לו בנושא היקף הבעיות הרפואיות מהן הוא סובל”. לכן נקבע שהמנוח הפר את חובתו לגלות לחברת הביטוח את מצבו. ולמרות זאת בית המשפט דחה את הגנתה של חברת הביטוח הפניקס והורה לה לשלם למשפחה את מלוא הכספים שמגיעים להם לפי פוליסת ביטוח החיים.
בית המשפט קבע, בהתאם לדין הנוהג, שהמבחן בנוגע להפרת חובת הגילוי הוא התקיימותו של קשר סיבתי בין אותן עובדות שלא גולו למקרה הביטוח (המוות). כך, כשאין קשר סיבתי בין הסתרת המידע לקרות האירוע, חברת הביטוח אינה זכאית לפטור מתשלום – אלא אם המנוח מסר או העלים מידע “בכוונת מרמה”. דומה שבית המשפט מודע להיות תפיסה משפטית זו לא טריוויאלית ועלולה למעשה לעודד מבוטחים להסתיר את אשר אינו נוח להם, ולכן הוא מנמק –
“שניתן להצדיק את התוצאה האמורה בהגינות חוזית, שכן שעה שאין קשר בין הפרת חובת הגילוי והמידע החלקי שנמסר לבין מקרה הביטוח, לא יהיה זה הוגן לאפשר לחברת הביטוח שלא לשלם את תגמולי הביטוח”.
בית המשפט קבע שבנסיבות המקרה לא מתקיים קשר בין ההתאבדות להפרת חובת הגילוי בנוגע לבעיות רפואיות שונות שבהן המנוח לקה ושאותן הסתיר.
אשר ליסוד כוונת המרמה, נקבע ש”לא בכל מקרה של אי גילוי, נלמדת באופן אוטומטי כוונת מרמה מצד המבוטח”. יש לבחון את השאלה על רקע מכלול הנסיבות. לאחר שבחן את נסיבות המקרה בית המשפט מצא שהתנהגות המנוח לא התאפיינה בכוונה להונות. זאת בהתבסס על כך שהפרת חובת הגילוי לא התייחסה למחלות העיקריות שמהן סבל המנוח אלא בקשר עם מגוון מחלות נוספות.
למרות התוצאה המעודדת לכאורה עצתנו למבוטחים להיזהר ולהישמר מפני מסירת כזבים או העלמת מידע. בנסיבות העניין בנקל יכול היה בית המשפט להגיע למסקנה שהמנוח התכוון לרמות את חברת הביטוח – ולדחות את התביעה.
(ת.א. 60280-01-12 פלונית ואח’ נ’ חברה לביטוח בע”מ ואח׳)
עו”ד יצחק איתן (פרנלדס) ועו”ד ארתור בלאייר
תגובות למאמר