רקע

1.       רבות נאמר ונכתב על חשיבות מנגנון התובענה הייצוגית להגנת זכויותיו של ציבור הצרכנים. ואולם, למרבה הצער, מעטות הן הבקשות לאישור תובענה כייצוגית בהן ממומש פוטנציאל זה מהכוח אל הפועל. ההליך שלפני הוא אחד מאותם יוצאי דופן חשובים, בהם מתגלה במלוא הדרה כוחה של התובענה הייצוגית להביא לשינוי בנורמות המקובלות בשוק, ולהוליך בדרך זו להתנהלות מסחרית ראויה והוגנת של ספק כלפי קהל לקוחותיו.

2.       נושא ההליך שלפני הוא תנאי השימוש והפקיעה של תווי קניה – אמצעי תשלום פרטיים המונפקים על יד רשתות קמעונאיות, המאפשרים רכישה של מוצרים ושירותים ברשת המנפיקה, וכן במגוון בתי העסק נוספים המכבדים את התו. מקצתם של תווי הקניה נרכשים ישירות על ידי הצרכן מהרשת המנפיקה, ומרביתם נרכשים מהרשת המנפיקה במרוכז על ידי גופים גדולים (בעיקר מעבידים וארגוני עובדים), ומחולקים או נמכרים על ידם לקהל היעד (שימוש נפוץ במיוחד בתווי קניה הוא כשי לעובדים לקראת חגי תשרי וחג הפסח). בשנים האחרונות הפך השימוש בתווי קניה לנפוץ מאוד. על פי הערכות מונפקים כיום בישראל תווי קניה בשווי של יותר מ- 3 מליארד ש”ח בשנה, ונתון זה צפוי לגדול בשנים הקרובות. ממילא יובן כי לשאלות הנוגעות לתנאי השימוש בתווי הקניה, ובמיוחד למועד פקיעת תוקפם, יש חשיבות צרכנית מהמעלה הראשונה.

3.       המשיבות הן שתי המנפיקות והמוכרות הגדולות של תווי קניה בישראל: המשיבה 1 (להלן: “שופרסל“) מנפיקה ומוכרת את תווי הקניה הקרויים “תו הזהב”, המשיבה 2 (להלן: “הרבוע הכחול“) מנפיקה ומוכרת את תווי הקניה המכונים “רב תו” ו”רב קארד” (להלן, יחדיו: “תווי הקניה של המשיבות“). על פי הערכות המבקש מחזיקות המשיבות בכ- 75% משוק תווי הקניה בישראל (המשיבות רואות בנתון המדויק בדבר היקף המכירות של תווי הקניה שלהן סוד מסחרי, אולם הן לא חלקו לא על סדר הגודל המשוער של שוק תווי הקניה בישראל, ולא על כך שהן המנפיקות והמוכרות המרכזיות הפועלות בו).

4.       הבקשה לאישור הכרה בתובענה כייצוגית, אשר הוגשה ביום 5.9.2011 (להלן: “בקשת האישור“), תקפה שניים מהתנאים שבחוזה האחיד על פיו משווקים תווי הקניה של המשיבות לציבור: ראשית, על פי התנאים שקבעו המשיבות, תווי הקניה שלהן תקפים עד למועד הנקוב בהם, והופכים לנייר חסר ערך לאחר מועד התפוגה (בדרך כלל, 15 – 18 חודשים ממועד הנפקת תו הקניה). המבקש טען כי קביעת הגבלה כזו מהווה תנאי מקפח, וכי אין כל מקום לקצוב את תקופת תוקפם של תווי הקניה של המשיבות (קרי, עליהם להיות ברי שימוש לתקופת זמן בלתי מוגבלת). להלן יכונה עניין זה “סוגיית התפוגה“; שנית, על פי התנאים שקבעו המשיבות, במקרה של ניצול חלקי של תו קניה, יינתן העודף בדרך של זיכוי באותו בית עסק או רשת בה נעשה שימוש בתו הקניה, ולא באמצעות תווי קניה או כסף מזומן. המבקש טען כי אף הסדר זה הינו מקפח, מאחר שבדרך זו מצטמצמת ללא הצדקה אפשרות הבחירה של הצרכן במקרה של ניצול חלקי של תו קניה. לשיטתו מחובת המשיבות לדאוג לכך שהעודף במקרה של ניצול חלקי יינתן באמצעי תשלום הניתן למימוש בכל בתי העסק בהם ניתן לעשות שימוש בתו הקניה, קרי בתווי קניה או במזומן. להלן יכונה עניין זה “סוגיית העודף“.

5.       בסופו של יום, לאחר שמיעת הערות בית המשפט והליך גישור ממושך ומוצלח לפני עו”ד רמי בן נתן, הגיעו הצדדים ביום 2.6.2013 להסדר פשרה (להלן: “הסכם הפשרה“), במסגרתו התחייבו המשיבות לשנות באופן מהותי את ההסדר על פיו מונפקים תווי הקניה שלהן, בשני ההיבטים בהם עוסקת התובענה. ביחס לסוגיית התפוגה נקבע מנגנון לחידוש תווי קניה הקיימים של המשיבות (לרבות כאלו שפקעו), וכן התחייבו המשיבות כי תווי קניה שיונפקו מעתה ואילך על ידן יהיו תקפים לפחות למשך 54 חודשים ממועד הנפקתם. ביחס לסוגיית העודף הוסכם כי, כאשר השימוש בתו הקניה נעשה בחנות שבבעלות אחת המשיבות, יינתן העודף, ככל שהדבר אפשרי, בתווי קניה או במזומן, ולא באמצעות זיכוי. קל להיווכח כי ההסכמות שהושגו, ובמיוחד אלו העוסקות בסוגיית התפוגה, יוצרות כללי משחק חדשים בשוק תווי הקניה, ומהוות, מבחינת ציבור הצרכנים, התקדמות משמעותית ורבת חשיבות.

6.       ויובהר, הסכם הפשרה המוצע מחייב, מטבע הדברים, רק את המשיבות. ואולם, יש לקוות כי גם משווקים אחרים בשוק יאמצו הסדרים דומים (ככל שטרם עשו כן), וזאת אף בטרם יאלצו להתמודד עם תביעות דומות לזו שלפני.

7.       להלן אפרט את עיקרי הסכם הפשרה, ואחר כך אבהיר מדוע ראוי לאשרו ולקבל את ההמלצה לעניין הגמול ושכר הטרחה הכלולה בו. למען הסדר הטוב יובהר כי למעט באותם עניינים בהם יאמר כן במפורש, מחויבים הצדדים בתנאים שנקבעו בהסכם הפשרה, ואין בתיאור שיובא להלן כדי לשנות מהסכמותיהם.

עיקרי הסכם הפשרה

8.       הגדרת הקבוצה – בסעיף 1.3 להסכם הפשרה הוגדרה הקבוצה כ”כל אדם או תאגיד, אשר אוחז בתווי קניה בתקופה שתחילתה 7 שנים לפני הגשת התובענה (כלומר, מיום 5.9.2004) וסיומה במועד הביצוע כהגדרתו להלן (להלן: “התקופה הרלוואנטית”) ו/או אוחז בזיכוי כתוצאה מפידיון חלקי של תווי קניה שנעשה במהלך התקופה הרלוואנטית, וכן כל אדם או תאגיד אשר הוציא תווי הקניה ו/או הזיכוי מחזקתו בתקופה הרלוואנטית בשל התנאים המקפחים הנטענים נשוא התובענה“. יצוין כי הגדרה זו רחבה מזו שנקבעה בבקשת האישור (משום שהיא כוללת גם מי שאוחז בתווי הקניה מיום הגשת התובענה ועד למועד הביצוע), והצדדים ביקשו את אישור ביהמ”ש לתיקון הבקשה בהיבט זה. ניתן בזאת אישור לתיקון המבוקש.

ב”כ היועמ”ש, עו”ד טל זרקו, העירה בעניין הגדרת הקבוצה כי מאחר שהסכם הפשרה לא מאפשר החלפת תווי קניה שפקע תוקפם על ידי “בית עסק אשר לא רכש את תווי הקנייה הקיימים ישירות מהמשיבה הרלוונטית“, נוצר קושי לקבוע מעשה בית דין ביחס לקבוצה זו. נוכח הערה מוצדקת זו הצעתי, בדיון שהתקיים ביום 16.9.2013, כי בתי עסק שלא רכשו את תווי הקניה ישירות מהמשיבות יוחרגו מהקבוצה. הצדדים הסכימו להצעה זו. עוד סוכם באותו מועד כי מועד הביצוע של הסכם הפשרה יהיה מיום 1.12.2013 ואילך.

לאור האמור לעיל הגדרת הקבוצה לצורך התובענה שלפני הוא כדלהלן:

“כל אדם או תאגיד, אשר אוחז בתווי קניה בתקופה שמיום 5.9.2004 ועד ליום 1.12.2013 (להלן: “התקופה הרלוואנטית”), ו/או אוחז בזיכוי כתוצאה מפידיון חלקי של תווי קניה שנעשה במהלך התקופה הרלוואנטית, וכן כל אדם או תאגיד אשר הוציא תווי הקניה ו/או הזיכוי מחזקתו בתקופה הרלוואנטית בשל התנאים המקפחים הנטענים נשוא התובענה, למעט בית עסק אשר לא רכש את תווי הקנייה הקיימים ישירות מהמשיבה הרלוונטית“

9.       עילת התביעה – עילת התביעה, כהגדרתה בבקשת האישור, היא כי “התנאים המקפחים נשוא התובענה [דהיינו התנאים בעניין מועד התפוגה ודרך מתן עודף] מהווים תנאים מקפחים בחוזה אחיד, ובהתאם – [יש] להורות על ביטולם או, לחילופין, להורות על שינוים במידה הנדרשת כדי לבטל את הקיפוח“.

10.     ההסדר לגבי סוגיית התפוגה – ביחס לסוגיית התפוגה נקבע הסדר בעל שני פנים: האחד מתייחס לתווי קניה קיימים, דהיינו תווי קניה שהונפקו ויונפקו עד ליום 30.11.2013 (להלן: “תווי קניה קיימים“); השני לתווי קניה חדשים (המכונים בהסכם הפשרה “תווי קניה עתידיים”), כלומר לתווי קניה שיונפקו החל מיום 1.12.2013 ואילך (להלן: “תווי קניה חדשים” או “תווי קניה עתידיים“).

תווי קניה קיימים (קרי, תווי קניה שהונפקו ויונפקו עד ליום 30.11.2013) – לגבי תווי קניה קיימים נקבעו מנגנונים לחידוש תוקפם, כמפורט להלן:

א.    הארכה אוטומטית של תוקף תווי הקניה הקיימים של שופרסל בלבד – תוקפם של תווי קניה קיימים של שופרסל (אך לא של הריבוע הכחול) יוארך באופן אוטומטי (ובלא צורך בכל פעולה מצד האוחז בתו הקניה) לתקופה נוספת של 18 חודשים ממועד התפוגה הנקוב על גבי תו הקניה או עד לחלוף 12 חודשים ממועד הביצוע (1.12.2013), לפי המאוחר מביניהם. משמעות הדברים היא שכל תווי הקניה הקיימים של שופרסל יהיו תקפים באופן אוטומטי לפחות עד ליום 30.11.2014, וחלקם יהיו תקפים אוטומטית אף עד למועד מאוחר יותר (תווי קניה שתאריך התפוגה הרשום עליהם הוא מאוחר ל- 1.6.2013, אשר יהיו אוטומטית בתוקף ל- 18 חודשים לאחר תאריך התפוגה הנקוב בהם).

ב.    החלפת תווי קניה קיימים בתווי קניה חדשים (הן של שופרסל והן של הריבוע הכחול) – במהלך התקופה שבין 1.12.2013 ל- 30.5.2015 יוכלו מחזיקים בתווי קניה קיימים של כל אחת מהמשיבות להחליפם בתווי קניה חדשים, שווי ערך כספי, אשר יונפקו על גבי כרטיס מגנטי, ויהיו תקפים למשך 54 חודשים לפחות ממועד הנפקתם. החלפת תווי הקניה הקיימים בתווי קניה חדשים תעשה באופן הבא: האוחז ימסור את תווי הקניה הקיימים, וכן את שמו המלא ואת כתובתו המדויקת, לקופה הראשית בכל אחד מסניפי המשיבה הרלוואנטית, ובתוך 14 יום ישלחו אליו תווי קניה חדשים בשווי תווי הקניה שהפקיד. החלפת תווי קניה תהיה מוגבלת כך שכל אוחז יוכל להחליף אצל כל אחת מהמשיבות תווי קניה המשקפים שווי אשר לא יעלה על 1,500 ש”ח, ושלא יוחלפו תווי קניה לאוחז שהינו בית עסק אשר לא רכש את תווי הקניה הקיימים ישירות מהמשיבות.

יצוין כי בדיון שהתקיים ביום 10.6.2013 הבהירו ב”כ המשיבות כי “בעת החלפת תווים, נבדק שהתו תקין על פניו, במובן זה שניתן לזהות את המספר הסידורי או לקרוא את הפס המגנטי. ככל שניתן לזהות את המספר הסידורי או לקרוא את הפס המגנטי ובתנאי כמובן שלא נעשה בעבר שימוש בתו, הוא יוחלף בכפוף לאמור בסעיף 17 להסכם הפשרה [דהיינו, החלפה של לא יותר מ- 1,500 ש”ח לאוחז, והעדר התחייבות להחליף תווי קניה לבית עסק אשר לא רכשם ישירות מהמשיבות]. אנו לא נתחקה אחר גלגוליו של התו, למעט בדיקה כי לא מדובר בתו שנגנב או הוצא מהמחזור בנסיבה אחרת ובכפוף לאמור בסעיף 17 האמור… מובהר כי יחס ההחלפה של תווים יהיה 1 ל-1.“.

תווי קניה עתידיים (דהיינו תווי קניה שיונפקו מה- 1.12.2013 ואילך) – שופרסל והריבוע הכחול התחייבו כי תווי הקניה שיונפקו על ידי כל אחת מהן החל מיום 1.12.2013 ואילך יהיו ניתנים למימוש למשך תקופה שלא תפחת מ- 54 חודשים (4 שנים וחצי) ממועד הנפקתם.

משמעותם של הסדרים אלו היא שלאוחזים בתווי קניה קיימים (בין אם כאלו שפקע תוקפם ובין אם כאלו שלהם נקבע תאריך תפוגה קרוב) תינתן, החל מיום 1.12.2013 ולמשך שנה וחצי (דהיינו עד ליום 30.5.2015), האפשרות להמיר אותם בתווי קניה חדשים, הניתנים לשימוש במשך 4.5 שנים, וכי תווי הקניה העתידיים שיונפקו החל מיום 1.12.2013 יהיו בעלי תאריך תפוגה ארוך, של לפחות 4.5 שנים. בנוסף, לקוחות שופרסל ייהנו החל מיום 1.12.2013 מהארכה אוטומטית של תוקף תווי הקניה הקיימים (לרבות כאלו שתוקפם פקע) למשך שנה לפחות.

11.     התחייבות המשיבות למעבר לשימוש נרחב בתווי קניה מגנטיים – עוד התחייבו המשיבות, כי כל עוד הן מנפיקות תווי קניה, הן יאפשרו לכל המעוניין בכך לרכוש תווי קניה בפורמט של כרטיס מגנטי, וכי בתוך 3 שנים ממועד תחילת הביצוע (דהיינו, לא יאוחר מה- 1.12.2016) שיעור תווי הקניה שיונפקו על ידן באמצעות תווי נייר לא יעלה על שיעור של 20% מתוך כלל תווי הקניה שיונפקו על ידן.

12.     ההסדר לגבי סוגיית עודף – כל אחת מהמשיבות התחייבה כי במקרה של ניצול חלקי של תו קניה שלה בסניפים שבבעלותה (שופרסל התחייבה ביחס לכל סניף שבבעלות, יהיה שמו אשר יהיה, והריבוע הכחול ביחס לסניפים המופעלים תחת השמות “מגה, “מגה בעיר”, “מגע בול” ו- “שפע שוק”, או כל שם אחר שיבוא במקומם) יבוצע החזר העודף במזומן או בתווי קניה (לפי בחירתה). הובהר כי התחייבות זו אינה חלה על ניצול חלקי של תווי קניה ברכישות בבתי עסק שאינם בבעלות המשיבות, וכי במקרה בו אין די תווי קניה בסניף על מנת לתת עודף, ניתן יהיה לתת את העודף בזיכוי, אשר אותו יוכל המקבל להמיר בתו קניה באמצעות שליחתו בדואר רשום למשרדי המשיבה הרלוואנטית (וזאת בהתאם לתנאים שפורטו בהסכם הפשרה).

13.     פרסום הסכם הפשרה – המשיבות התחייבו לבצע את פעולות הפרסום המפורטות להלן:

א.      כל אחת מהמשיבות תפרסם, בתוך 75 יום ממועד אישור הסכם הפשרה, מודעה בגודל של לפחות רבע עמוד בעיתונים “ידיעות אחרונות” ו”גלובס”, ובה יובהרו למחזיקי התווים הקיימים זכויותיהם מכוח הסכם הפשרה.

ב.       כל אחת מהמשיבות תדאג לפרסם באתר האינטרנט שלה מודעה בדבר תוכנו של הסכם הפשרה.

ג.       בדיון שהתקיים ביום 10.6.2013 הצהירו ב”כ המשיבות כי “מקובל עלינו כי תימסר הודעה בדבר ההסדר ללקוחות חוזרים שרוכשים מאתנו תלושים בכמויות גדולות (גופים כגון וועדי עובדים וכיוצא בזה). במסגרת ההודעה יתבקשו גופים אלה ליידע את עובדיהם בדבר פרטי ההסדר הנוגעים לשימוש בתווים ששווקו בעבר“.

14.     מעשה בית דין – בסעיף 9 של הסכם הפשרה נקבע כי “עם אישור הסכם הפשרה ומתן תוקף של פסק דין, יתגבש מעשה בית-דין בעניינים נשוא ההליך כלפי כל חברי הקבוצה, כך שלחברי הקבוצה לא תעמוד עוד כל טענה או זכות כלפי מי מן המשיבות בעניינים נשוא בקשת האישור והתובענה המתוקנות, למעט זכותם לקיום התחייבויות המשיבות על פי הסכם הפשרה, ואישור הסכם הפשרה יתן תוקף לויתור וסילוק מלא של כל חברי הקבוצה כלפי המשיבות בכל עילות התובענה“.

אישור הסכם הפשרה

15.     הסכם הפשרה שלפני עוסק בטענות לפיהן שניים מההסדרים הכלליים שקבעו המשיבות ביחס לתווי הקניה שלהן – התנאים ביחס לסוגיית התפוגה ולסוגיית העודף – מהווים תנאי מקפח בחוזה אחיד, ולפיכך יש לבטלם או לשנותם מכוח סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ”ג – 1983. סוגיות אלו נוגעות לכל האוחזים בתווי קניה של המשיבות, ולפיכך הן מעוררות שאלות המשותפות לכל הקבוצה, שראוי להכריע בהן בדרך של תובענה ייצוגית. ודוק, האפשרות לפנות בבקשה לביטול או לשינוי של תנאי מקפח בחוזה אחיד לבית הדין לחוזים אחידים, אפשרות הפתוחה רק לפני גורמים מסוימים (ראו סעיף 16 לחוק החוזים האחידים), אינה שוללת את האפשרות לתקוף תניה חוזית בטענה כי היא מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד לפני בית משפט בהליך שבין ספק ללקוח (ראו סעיף 19 לחוק החוזים האחידים), ואין דין או טעם השוללים את האפשרות לתקוף אותם, במקרים מתאימים, בהליך של תובענה ייצוגית.

16.     ביום 10.6.2013 התקבלה החלטה בדבר פרסום הסכם הפשרה להתייחסויות בהתאם לסעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס”ו – 2006. הפרסום נעשה, ואולם לא התקבלו בעקבותיו כל הערות לא מחברי הקבוצה ולא מגורמים אחרים אליהם נשלח הסכם הפשרה להתייחסות. כמו כן לא התקבלו כל בקשות לצאת מהקבוצה. הגורם היחידי שהעביר תגובה להסכם הפשרה היה ב”כ היועמ”ש, אשר בהודעה מיום 16.9.13 מסרה כי אין לה התנגדות לאישור הסכם הפשרה, בכפוף להערה אחת, הנוגעת להגדרת הקבוצה (ראו פסקה 8 לעיל).

17.     בבואי לבחון את הסכם הפשרה שלפני במשקפיים של סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, דהיינו לבחון האם מדובר בהסדר “ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה“, הרי שאני שם לנגד עיני השיקולים הבאים:

א.      הסכם הפשרה מעניק לכל אחד מחברי הקבוצה, דהיינו מחזיקי תווי הקניה הקיימים, סעד אופרטיבי פשוט ויעיל לסוגיית התפוגה, בדמות האפשרות להחליף את תווי הקניה שברשותו (בין אם פקעו ובין אם לאו) בתווי קניה חדשים, באמצעות פניה לסניף המשיבה הרלוואנטית הקרוב למקום מגוריו, וזאת במשך שנה וחצי ממועד תחילת ביצוע הסכם הפשרה. בשים לב לכך שמדובר באמצעי תשלום סחיר, ולאינטרס המשיבות לבדוק את תו הקניה המומר לפני החלפתו, קשה לחשוב על מנגנון החלפה נוח ופשוט יותר מזה שמוצע בהסכם הפשרה. ודוק, לחברי הקבוצה שתווי הקניה כבר אינם ברשותם (למשל, מאחר שהשמידו אותם מתוך הנחה שאין להם ערך) לא יסייע מנגנון החלפה זה, ואולם בשים לב לטיבם של תווי הקניה, כאמצעי תשלום סחיר, אינני סבור שיש בנמצא מנגנון מעשי שיאפשר סעד אופרטיבי לחברי קבוצה אלו (שהרי בלא יכולת להציג את תו הקניה, כיצד יוכיח אדם את זכותו, וכיצד נגן על המשיבות מפני תשלום כפול?). אף המגבלות שנקבעו בהסכם הפשרה על החלפת תווים נראות סבירות, ונועדו למנוע ניצול לרעה של הסדר הפשרה בידי גורמים שאינם נמנים על קבוצת היעד (דהיינו, אינם צרכנים).

ב.       ביחס לחלק מחברי הקבוצה (אוחזי תווי קניה של שופרסל) ניתן בנוסף לסעד ההחלפה גם סעד של הארכת תוקף אוטומטית לתקופה של שנה לפחות. בכך כמובן שפר גורלם בהשוואה לאוחזים בתווי הקניה של הרבוע הכחול, אשר טענה כי מסיבות טכניות אין באפשרותה להאריך את תוקף תווי הקניה שהנפיקה בעבר. ואולם, אינני סבור שיש בכך כדי להוביל למסקנה שהפתרון שניתן בהסכם הפשרה לאוחזים בתווי קניה קיימים של הרבוע הכחול איננו פתרון הוגן. בסופו של יום, העלויות של ביצוע ההחלפה נופלות בעיקר על הריבוע הכחול (כל שהלקוח נדרש הוא לסור לסניף הרשת הקרוב למקום מגוריו, ולמסור את תווי הקניה ואת פרטיו, כאשר הנטל לטפל במשלוח תווי קניה חלופיים מוטל על הריבוע הכחול). בשים לב לערך הכלכלי של תווי הקניה קשה להניח שהלקוחות ימנעו מלממש את זכותם להחלפה רק בשל טרחה קלה זו.

ג.       ההסדר שנקבע בסוגיית התפוגה ביחס לתווי הקניה העתידיים הוא הסדר המטיב עם כלל הציבור, ולאו דווקא עם חברי הקבוצה (אם כי מבחינה מעשית דומה שהקבוצה מונה ממילא חלק משמעותי מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל, כך שמתקיימת קרבה רבה בינה לבין קבוצת הנהנים מההסדר בסוגיית התפוגה של תווי הקניה העתידיים). על פניו המדובר בהסדר המשפר את המצב הקיים בצורה משמעותית, בהאריכו את משך התוקף של תווי קניה עתידיים ביותר מפי 3 מהמקובל היום. זהו בוודאי צעד משמעותי וחשוב בכיוון הנכון.  המחוקק הישראלי לא ראה עד כה לקבוע הסדר מחייב בעניין זה (הצעות חוק בעניין זה נידונו בכנסת השמונה עשרה ובכנסת הנוכחית, אולם טרם הניבו הסדר חוק מחייב), ואילו בהקשר קרוב (זיכוי במקרה של ביטול עסקה) הסתפק המחוקק בכך שהזיכוי יהיה תקף לתקופה של שנתיים בלבד (ראו סעיף 14ז.(3) לחוק הגנת הצרכן, תשמ”א – 1981, כפי שתוקן בתיקון מספר 32, תשע”ב – 2012). במצב דברים זה, בו טרם הוכרעה השאלה אם האינטרס הלגיטימי של המשיבות אינו מצדיק יצירת מגבלה כלשהי על תקופת הניצול של תווי הקניה, ובשים לב לכך שממילא אין הסכם הפשרה יוצר בעניין זה מעשה בית דין, סבורני כי ניתן וראוי לאשר גם היבט זה של הסכם הפשרה.

ד.       מבחינת הצרכן דומה כי סוגיית העודף משמעותית הרבה פחות מסוגיית התפוגה (שהרי הנזק הנגרם לצרכן מכך שהוא מקבל זיכוי במקום עודף במזומן או בתו קניה פחות בהרבה מהנזק הנגרם לו כאשר פג תוקפו של תו הקניה). מכל מקום, ההסדר שהושג מאזן לטעמי בצורה ראויה בין האינטרס של המשיבות, המתקשות להתחייב שכל בית עסק המוכן לכבד את תו הקניה גם יהיה ערוך למתן עודף בתווי קניה או במזומן, לבין האינטרס של האוחז בתו הקניה, כי לפחות ברשת המנפיקה יזכה להחזר בתווי קניה או במזומן. זאת ועוד, סוגיית העודף תיפתר מעצמה עם המעבר הצפוי לתווי קניה מגנטיים (בהם אין צורך במתן עודף). לפיכך, התחייבות המשיבות כי בתוך תקופה לא ארוכה יונפקו 80% מתווי הקניה שלהן כתווים מגנטיים מבטיחה שבטווח זמן קצר יחסית הקושי שנותר בעניין סוגיית העודף יפחת משמעותית. עוד יצוין כי תווי הקניה החדשים שיינתנו כנגד תווי הקניה הקיימים יהיו תווים מגנטיים, וממילא לא תתעורר ביחס אליהם סוגיית העודף.

18.     השיקולים שצוינו לעיל, בצד העדר התנגדויות, מוביל למסקנה כי יש מקום לאשר את הסכם הפשרה כמבוקש, ולתת לו תוקף של פסק דין.

19.     במקרה שלפני מצאתי כי ניתן לאשר את הסכם הפשרה ללא מינוי בודק, וזאת הן בשים לב לטיבו המשפטי של הסכסוך ואופי הפשרה שהושגה בו, הן לאור העובדה שהמגשר (עו”ד רמי בן נתן) מינה בהסכמת הצדדים את רו”ח אלי אלעל כבודק לעניין המשמעות הכלכלית של הסכם הפשרה, ולאחר שעיינתי בחוות דעתו מיוני 2013 (להלן: “חוות דעת אלעל“), הגעתי למסקנה שאין צורך בחוות דעת נוספת.

פרסום הסכם הפשרה

20.     הסוגיה המרכזית בה סברתי שיש מקום להתערב בהסכמות הצדדים אינה נוגעת לתוכנו של הסכם הפשרה, אלא לדרכי פרסומו (נושא הנתון לפי סעיף 19(ה) לחוק תובענות ייצוגיות לשיקול דעתו של בית המשפט). קיימת חשיבות מיוחדת להביא לידיעת חברי הקבוצה את ההסדרים שנקבעו בהסכם הפשרה ביחס לתווי הקניה הקיימים, וזאת על מנת שכל אחד ואחת מחברי הקבוצה יהיו מודעים לאפשרות העומדת בפניהם לנצל את תווי הקניה הקיימים גם לאחר שעבר תאריך התפוגה הנקוב בהם, בין אם בעקבות חידושם האוטומטי (כשמדובר במחזיקי “תו הזהב” של שופרסל) ובין אם על דרך של המרתם בתווי קניה חדשים (ביחס לכל האוחזים בתווי הקניה של המשיבות). לאור תפוצתם הנרחבת של תווי הקניה של המשיבות, משמעות הדבר היא כי יש לקבוע מנגנונים שיאפשרו כמעט לכל איש ואישה בציבור הישראלי לדעת על ההסדר ביחס לתווים הקיימים. להערכתי, דרכי הפרסום עליהם הסכימו הצדדים אינם מספיקים להשגת יעד זה. פרסום בעיתונות, מטבעו, מגיע לידיעת חלק מהציבור בלבד, ולאתר האינטרנט של המשיבות יפנו, מן הסתם, רק מעטים. גם המנגנון הנוסף שאומץ, לפי הצעת בית המשפט, צפוי להועיל רק באופן חלקי (כך, למשל, אין הוא צפוי להועיל לאותם לקוחות שרוכשים את התווים ישירות מהמשיבות). במצב דברים זה אין מנוס מהרחבת חובת הפרסום באופן משמעותי.

לפיכך הריני לקבוע כי בנוסף לאמצעים המנויים בפסקה 13 לעיל תנקוט כל אחת מהמשיבות גם בכל הפעולות המנויות להלן:

א.  מודעות כדוגמת אלו הנזכרות בפסקה 13(א) לעיל יפורסמו גם בעיתון הנפוץ ביותר בשפה הערבית ובעיתון הנפוץ ביותר בשפה הרוסית.

ב.  המודעות הנזכרות בפסקה 13(א) לעיל ובפסקה 20(א) לעיל יתפרסמו לא רק במועד הקבוע בפסקה 13(א), אלא גם בתחילת חודש ספטמבר 2014 ובתחילת חודש אפריל 2015. במודעות שיפורסמו בתחילת חודש אפריל 2015 יודגש בצורה בולטת כי אפשרות החלפת תווי הקניה הקיימים היא עד ליום 30.5.2015 (ועד בכלל).

ג.  בתקופה בה ניתן להחליף תווי קניה קיימים (דהיינו עד ליום 30.5.2015, ועד בכלל) יימסר לכל אדם הרוכש תווי קניה מאחת מן המשיבות עלון בנוסח של המודעה שתפורסם בעיתונות (להלן: “עלון הפרסום“). עלון הפרסום יימסר כמסמך נפרד, יחד עם תווי הקניה החדשים.

ד.  כל אחת מהמשיבות תשלח את עלון הפרסום בדואר ובדואר אלקטרוני לכל חברי מועדון הלקוחות שלה, וזאת בהתאם לפרטי הקשר השמורים אצלה (ככל ששמורים גם כתובת וגם דואר אלקטרוני ישלח הדיוור בשתי הדרכים). המשלוח יבוצע בחודש ינואר 2014.

21.       בכל אחת מדרכי הפרסום המנויות בפסקאות 13 ו- 20 לעיל יובהר כי בכל מקרה בו לקוח נתקל בהתנהלות שאינה תואמת להבנתו את הסכם הפשרה הוא מתבקש לפנות לבאי הכוח המייצגים על פי פרטי קשר (כתובת דואר, פקס, ודואר אלקטרוני) שיפורטו בפרסום.

 

גמול ושכר טרחה

22.     במסגרת הסכם הפשרה הגיעו הצדדים להסכמה בדבר גובה הגמול למבקש ושכר הטרחה לבאי הכוח המייצגים. הגמול המוצע למבקש הוא 175,000 ש”ח ושכר הטרחה המוצע לבאי הכוח המייצגים הוא 1,575,000 ש”ח בתוספת מע”מ. המשיבה 1 אמורה לשאת ב- 60% מהסכומים הללו והמשיבה 2 ב- 40% מהסכומים הללו, כשכל משיבה אחראית לתשלום חלקה בלבד.

23.     סכומי הגמול ושכר הטרחה עליהם המליצו הצדדים נראים לי סבירים, ואולי אפילו צנועים, בשים לב לתועלת שצפויה לצמוח לקבוצה מהסכם הפשרה. חוות דעת אלעל מעריכה את ההטבה הנובעת מהסכם הפשרה לציבור בסכומים הנעים בין 64 מיליון ש”ח ל- 405 מיליון ש”ח (וזאת בהתאם להנחות ביחס לשיעור התווים שתוקפם פג ולקצב גידול השוק בעתיד). גם אם נניח באופן שמרני שמדובר בהטבה נמוכה יותר, הרי שאין ספק כי היא בעלת שווי משמעותי, המצטבר לעשרות מיליוני שקלים חדשים, אם לא למעלה מכך. בשים לב לכך, שכר טרחה וגמול המסתכמים בכ- 2 מיליון ש”ח (כולל מע”מ) הם בהחלט בהיקף מתקבל על הדעת, שראוי לאשרו.

24.     נושא שהסכמת הצדדים ביחס לשכר הטרחה אינה נותנת עליו את הדעת נוגע למקרים בהם ידרשו באי הכוח המייצגים לטפל בטענות בדבר הפרת הסכם הפשרה על ידי המשיבות. במקרים אלו סבורני שראוי לפסוק לבאי הכוח המייצגים שכר טרחה נוסף בשיעור של 25% מערך התלונות המוצדקות שיטופלו על ידם.

25.     שינוי נוסף שאני מוצא לנכון לבצע ביחס לנושא שכר הטרחה נוגע לאופן תשלומו. מאחר שמדובר בהסכם פשרה שביצועו צפוי להימשך על פני זמן, מן הראוי שלפחות חלק משכר הטרחה ישולם רק לאחר השלמת ביצוע הסכם הפשרה, באופן שיחייב את באי הכוח המייצגים להמשיך ולעקוב אחר פעולת המשיבות.

סוף דבר

26.     לאור כל האמור, הסכם הפשרה מאושר, בכפוף לתיקונים שפורטו לעיל.

27.     פרסום הסכם הפשרה יעשה בהתאם למפורט בפסקאות 13 ו- 20 לעיל.

28.     הריני לפסוק למבקש גמול בסכום של 175,000 ש”ח, אשר 60% ממנו ישולמו על ידי המשיבה 1 ו- 40% על ידי המשיבה 2. התשלום למבקש יבוצע בתוך 30 יום ממועד מתן החלטה זו.

29.     הריני לפסוק לבאי הכוח המייצגים שכר טרחה בסכום כולל של 1,575,000 ש”ח בתוספת מע”מ, אשר 60% ממנו ישולמו על ידי המשיבה 1 ו- 40% על ידי המשיבה 2. מתוך הסכום האמור ישולם סכום של 1,050,000 ש”ח (בתוספת מע”מ) לבאי הכוח המייצגים בתוך 30 יום ממועד מתן החלטה זו. היתרה תשולם לבאי הכוח המייצג, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק, בתוך 14 יום מהמועד בו יאשר בית המשפט את השלמת ביצוע הסכם הפשרה.

          כן יהיו באי הכוח המייצגים זכאים לשכר טרחה נוסף בגין טיפול בתלונות מוצדקות על הפרת הסכם הפשרה בשיעור של 25% משווי התלונות שיטופלו על ידם וימצאו מוצדקות (בתוספת מע”מ). שכר הטרחה הנוסף ישולם לבאי הכוח המייצגים אחת לששה חודשים, בתוך 14 יום מתום ששת החודשים, בהתאם להיקף התלונות שימצאו מוצדקות באותה תקופה ביחס לכל אחת מהמשיבות.

30.     הצדדים ימסרו לבית המשפט את ההודעות המפורטות להלן:

א.           עד ליום 3.11.2013 תימסר הודעה משותפת של הצדדים אליה יצורפו עלון הפרסום ושני הנוסחים של המודעות (אלו שיתפרסמו בחודשים הקרובים ובספטמבר 2014 ואלו שיתפרסמו באפריל 2015). כן תימסר בהודעה זו הפניה לאתרי האינטרנט בהם פורסמו מודעות בדבר הסכם הפשרה.

ב.           עד ליום 15.12.2013 תימסר על ידי כל אחת מהמשיבות הודעה בדבר תחילת ביצוע הסכם הפשרה.

ג.            באי הכוח המייצגים ימסרו עד ליום 1.7.2014 הודעה לבית המשפט בה יפרטו את מספר התלונות בדבר הפרת הסכם הפשרה שהועברו עד למועד זה לטיפולם, דרך הטיפול בתלונות ותיאור התלונות שנמצאו מוצדקות.

ד.           עד ליום 15.6.2015 תימסר על ידי כל אחת מהמשיבות הודעה מגובה בתצהיר בדבר השלמת ביצוע הסכם הפשרה. להודעה זו יצורף נספח בו יפורט סכום תווי הקניה הקיימים שהוחלפו על פי ההסדר, בפילוח רבעוני (את הנספח ניתן להגיש שלא באמצעות מערכת נט-משפט, לעיון בית המשפט ובאי הכוח המייצגים בלבד).

ה.           עד ליום 15.6.2013 ימסרו באי הכוח המייצגים הודעה מגובה בתצהיר בה יאשרו כי למיטב בדיקתם ביצעו המשיבות את הסכם הפשרה כהלכתו. בהודעה יימסר גם פירוט בדבר התלונות בדבר הפרת הסכם הפשרה שהועברו לטיפולם, דרך הטיפול בהן ותיאור התלונות שנמצאו מוצדקות.

31.     המזכירות תעביר עותק של פסק דין למנהל בתי המשפט על מנת שיעדכן את פנקס התובענות הייצוגיות.

 

ניתן היום,  כ”ה תשרי תשע”ד, 29 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

---

שיתוף: