תמ”ש 56017-01-14 XXX נ’ YYY ואח’

בפני כב’ השופט טל פפרני
המבקש:	XXX
נגד
המשיבים:         הקטינה:	YYY מדינת ישראל – משרד הפנים    ע”י פרקליטות מחוז חיפה – אזרחי     ZZZZ

 

החלטה

 

עניינה של החלטה זו בבקשה למתן צו מאסר כנגד המשיבה 1 [להלן: “המשיבה”], מכח סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט [להלן: “הפקודה”], בגין אי קיום החלטת בית המשפט לבדיקת רקמות.

 

1. המבקש, יליד … אזרח …, אינו עובד ומצוי בהליכים להסדרת מעמדו בישראל.

 

2. המשיבה, נולדה ב… בשנת …, עלתה עם הוריה לישראל בגיל 16, סיימה תיכון ושירות צבאי, התגוררה מספר שנים עם הוריה …, וחזרה להתגורר בישראל.

 

3. בני הזוג הכירו באמצעות חברים משותפים בישראל בשנת … ונישאו זל”ז בנישואים אזרחיים בקפריסין ביום ….

 

4. ביום …נולדה הקטינה בישראל, ללא רישום אב.

 

5. המבקש הגיש תביעה לאבהות. לטענתו, הקטינה הנה בתו והוא אביה.  הורייתה של הקטינה היתה עת היו הצדדים בקשר קרוב ואינטימי, הקטינה נולדה בעת שהצדדים היו נשואים, המבקש נכח בעת הלידה ואף ליווה את המשיבה לאורך כל שלבי ההיריון לרבות ביצוען של בדיקות רפואיות נדרשות.

 

6. המשיבה לא התגוננה מפני התביעה, ואילו המדינה הגישה כתב הגנה ובו עמדה על עריכת בדיקת רקמות לצורך הוכחת אבהותו הנטענת של המבקש על הקטינה.

 

7. ביום 8/4/14 ניתנה החלטת בית המשפט המורה על עריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה, בהתאם לחוק מידע גנטי, התשס”א – 2000 [להלן: “החוק”]. הבדיקה נקבעה ליום 27/4/14, אך המשיבה לא התייצבה לבדיקה, נטלה עמה את הקטינה ועזבה את גבולות מדינת ישראל.

 

8. ביום 13/7/14 התקיים בפני דיון אליו לא התייצבה המשיבה. לדיון הופיע ב”כ המשיבה, עוה”ד …. מדברי עו”ד … עולה כי המשיבה אינה נמצאת בישראל, והיא מתנגדת שהמבקש יוכר כאביה של הקטינה.  במהלך הדיון נערכה הפסקה ובה התקשר עו”ד … אל המשיבה. לדבריו, היא אינה מוכנה לשתף פעולה ואף לא לבצע בדיקה ב “נוהל חו”ל”, והוא אינו יודע על כוונתה לשוב לישראל.

 

9. לדברי ב”כ המדינה, הדרישה לביצוע בדיקת רקמות מתבססת על העדר קיום תא משפחתי מהותי וארוך טווח טרם הוריית הקטינה, וזאת בפרט נוכח טענות המשיבה לגבי קשר מקביל עם גבר אחר. במקרה זה, אין חולק כי היכרותם של הצדדים החלה חודש ימים טרם ההוריה, ולפיכך, עמדת המדינה היא להוכחת אבהות אך ורק באמצעות בדיקת רקמות.

 

1. המבקש טוען כי המדובר בצו שיפוטי שריר וקיים, אותו בחרה המשיבה לבזות ובמקום להתייצב לבדיקה עזבה את ישראל ונטלה עמה את הקטינה. המבקש מפנה להוראות ס’ 28 ח'[א] להוראות החוק, הקובע כדלקמן:

 

 (א)      סירב אדם להיבדק לאחר מתן צו כאמור בסעיף 28ו, יחולו הוראות סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על קטין, חסוי או פסול דין.

 

 (ב)      בית המשפט רשאי להסיק מסירובו של אדם להיבדק כל מסקנה הנראית לו מוצדקת בנסיבות העניין, לרבות בדבר קביעת קשרי המשפחה הנטענים כלפי אותו אדם.

 

1. לפיכך טוען המבקש כי יש לקבוע שהמשיבה מבזה את החלטה בית המשפט ויש ליתן כנגדה צו מאסר מכח סעיף 6 לפקודה.

 

2. המשיבים מתנגדים לבקשה.

 

3. המדינה מתייחסת בתגובתה לחוק ההסגרה. לטענתה, צו מאסר בגין בזיון בית המשפט אינו עונש מאסר בעבירה שלצדה תקופת מאסר מינימאלית בת שנה, כנדרש בעבירה ברת הסגרה. כמו כן, בקשת הסגרה בגין צו בזיון בית משפט לא תתכן.   בנוסף, טוענת המדינה כי יש לראות את ההליכים בהם נוקט המבקש על רקע רצונו להשיג מעמד בישראל, ולאחר שנפרד מהמשיבה, בדעתו להסתמך על היותו אב לאזרחית ישראלית לשם ביסוס בקשתו לקבלת מעמד.

 

4. המשיבה מצטרפת לטענות המדינה, ואף לדבריה מטרתו של המבקש לקבל מעמד חוקי בישראל, וטובת הקטינה אינה עומדת בראש מעייניו. לדבריה, המבקש יודע היטב את מקום המצאה יחד עם הקטינה, ובידיו כתובתה ומספר הטלפון שלה, כך שאין כל מניעה כי יפעל ויגיש תביעה ב… בו מצוי לדבריה הפורום הנאות.

 

5. על מנת להכריע בין טענות הצדדים, יש מקום לקבוע תחילה האם ראוי בנסיבות העניין לנקוט כנגד המשיבה בסנקציות ע”פ הוראות הפקודה לשם אכיפת ההחלטה לביצוע בדיקת רקמות. ככל שהתשובה תהא בחיוב, מתעוררת שאלה נוספת, והיא האם יש מקום לעשות כן, נוכח המצאה של המשיבה מחוץ לגבולות ישראל.

 

6. בתיק תמ”ש [קריות] 10013/03 פלונית נ’ פלוני ואח’ [פורסם במאגרים המקוונים], [פורסם בנבו], נדונה בפני כב’ השופט ניצן סילמן סוגיית שימוש בהוראות הפקודה כנגד סרבן צו לבדיקת רקמות.  פסק הדין שניתן מנתח בצורה מאלפת את הוראות החוק, לרבות התיקון שבוצע בשנת 2008, עת הוסדר בחוק נושא ביצוע בדיקה גנטית לקשרי משפחה.  מקובלים על דברי כב’ השופט סילמן לפיהם:

“הנה כי כן, הפרשנות המסתברת של הוראות חוק תיקון מידע גנטי תשס”ח-2008, הינן כי לא זו בלבד שסמכות ביהמ”ש לא צומצמה, בכל הנוגע לביצוע ואכיפת בדיקות גנטיות, אלא שקיימת הרחבה של ממש בסמכות, תוך שניתנו אמצעי אכיפה מתוך פקודת בזיון ביהמ”ש, ומעבר להסקת מסקנות ראייתיות גרידא.

לתחושתי, הרחבת הסמכות, הביאה גם להרמת הנטל מצד ב”כ היועמ”ש. אם בעבר סירוב, בצירוף ראיות אוביקטיביות “חלשות” היה מביא להכרה באבהות, הרי נוכח אמצעי האכיפה הקיימים להיום, לאחר חקיקת חוק מידע גנטי, לא אחת מודיע ב”כ היועמ”ש, כי אין הוא מסתפק במשמעות הסירוב, ובראיות אובייקטיביות, ועותר הוא לאכיפת ביצוע הבדיקה.

 

7. אין כל ספק כי הטלת סנקציות בהתאם לפקודה, פוגעת בזכויותיו הבסיסיות של צד לחירות או לקניין, זכויות המוגנות בחוקי יסוד, ויש לעשות כן בזהירות ובמידתיות. עם זאת וממול, ניצבת זכותה של הקטינה לבירור אבהותה, ולעניין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופט יעקב צבן, בתיק ע”מ [ירושלים] 707/05 היועמ”ש נ’ אב לא ידוע [פורסם במאגרים המקוונים], [פורסם בנבו], לפיהם:

 

טובתו וזכותו של קטין לדעת מאין בא, מי היא אמו יולדתו ומי הוא אביו מולידו. עמד על-כך כבוד השופט ג’ בך בציינו: “עקרונית מוטב שילד יכיר את זהותו האמיתית של אביו” (ע”א 4427/92 דוד נגד פלוני, פ”ד מט(2) 57, 59). בצידה של הזכות קמה חובתה של המדינה והחברה לעשות כל שניתן כדי לסייע לילד לממש את זכותו העכשווית לדעת מי הם הוריו, כדברי כבוד השופט מ’ חשין בע”א 3077/90 פלונית ואחרים נגד פלוני, פ”ד מט(2) 578, 593: “ואדם כי יבקש לדעת מי אביו, מי אמו, מנין בא – ‘מי אני’ יזעק – כבודו יחייב את כולנו להושיט יד לעזרו”. חובה זו הנגזרת בראש ובראשונה ממשפט הטבע ומחוש ההגינות הבסיסי הטבוע בכל אדם, יש לה תשתית גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו המורה “אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם” (סעיף 2 לחוק יסוד), וכן “כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו” (סעיף 4 לחוק יסוד). כבודו של אדם כולל את זכותו לחופש הרצון ולחופש הבחירה. זכות יסוד זו כוללת את “רצונו של הקטין כילוד אנוש לדעת מוצאו, כדי לשמור על זכויותיו הקנייניות, המשפחתיות והאנושיות” (ע”א 5942/92 פלוני נגד אלמוני, פ”ד מח(3) 837, 843). זכות זו אף מעוגנת באמנה הבינלאומית משנת 1989 בדבר זכויות הילד, אמנה אשר מדינת ישראל צד לה משנת 1991 (כ”א 1038, כרך 31, 221). סעיף 7 לאמנה קובע, כי לכל ילד מרגע לידתו תהיה “הזכות להיקרא בשם, הזכות לקבל אזרחות, וככל האפשר הזכות להכיר את הוריו ולהיות מטופל על ידם”.

 

זכותו של הילד היא, כי הוריו הטבעיים ידאגו לצרכיו הנפשיים והחומריים. הילד זקוק לקשר עם שני הוריו הטבעיים או לפחות לידיעה מי הוא אביו, ולסיכוי לקבל מאביו גם חום ואהבה ואף אפשרות לקבלת טיפול רפואי, שבלעדי המידע הגנטי של אביו לא יוכל הילד לקבלו. בנפש הקטין, שאינו יודע מי הוא אביו, נפער ‘חור שחור’, המהווה מחסום בלתי עביר לכל דבר ועניין שידיעת זהות האב יכולה להשפיע לטובה על נפשו ותודעתו. לעניין חשיבות הידיעה מי אביו של הקטין וההשלכות על זהות הילד ואישיותו, יפים דברי כבוד השופטת ד’ בייניש, כי “אף הוריו וילדיו של אדם הם חלק מאישיותו, חלק מ”האני” האישי, המשפחתי והחברתי שלו, אולי יותר משמו. אמנם זהות הורים אינה דבר הניתן לבחירתו וקביעתו של אדם, אולם התייחסותו של אדם לזולתו כאל בנו-בתו, או התייחסות הבן-הבת לאדם כאל הורהו, מבטאת את אישיותו, רגשותיו וחובותיו במישור האתי-מוסרי” (ע”א 7155/96 פלוני נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד נא(1) 160, 176). כבוד השופט ח’ פורת, כתוארו אז, קבע בדונו בתביעת אבהות של קטינה, “הפתרון הביולוגי להגדרת האבהות אחוז בהנחה שיש משמעות פסיכולוגית וחברתית עמוקה לעצם הקרבה הטבעית… החשיבות שבחשיפת השורשים, קביעת הזהות העצמית, הזכות להציג בציבור את זהות האב והייחוס המשפחתי, הדימוי העצמי ושאר השלכות, ואפילו מידע על מחלות גנטיות ותורשתיות אשר בכולן אינטרס לגיטימי בתביעת אבהות” (תמ”א (ת”א) 3206/94 סושרד נגד כץ (לא פורסם)).

 

לידיעת זהותו של אבי הקטין וייחוסו של הילד נודעה חשיבות רבה ואינטרס ציבורי גם מהטעם של מניעת נישואין בין קרובים. כמו-כן, קיימת אפשרות לפיה האב ירצה לגדל את הילד בעצמו, ואין להתעלם מזכויותיו של האב בהקשר זה. בנוסף, המידע אודות אביו הביולוגי של הקטין הנו מידע חיוני בדבר מוצאו ושורשיו הגנטיים של הקטין, וכן ההיסטוריה הרפואית ומחלות תורשתיות-גנטיות של משפחת אביו. הידיעה מי אביו, אם כן, משרתת גם את טובתו של הקטין לבריאות הפיסית-גופנית שלו ושל צאצאיו. זאת ועוד, המידע בדבר זהות אביו הוא בעל ערך כלכלי לקטין, שזכאי לרשת את אביו הביולוגי. מהאמור עד כה עולה, שזכות הקטין לדעת מי הוא אביו ולגדול אצל הוריו הביולוגיים, היא זכות עקרונית ובסיסית וטובתו של הקטין לדעת זהות אביו.”

 

 

8. במקרה זה, נכונים הדברים שבעתיים. יש לזכור כי ההליך החל עת הגישה המשיבה כנגד המבקש בקשה לצו הגנה, ובצידה בקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ. לשתי הבקשות צורפו תצהיריה, ובהם טענה, באופן חד משמעי, וללא כל היסוס, כי המבקש הנו אביה של הקטינה.  על יסוד תצהירים אלו, עוכבה יציאתו של המבקש מישראל.

 

9. בדיון שהתקיים בפני ביום 6/10/13, בתיק ה”ט 10507-10-13 הופיעה בפני המבקשת וטענה, באמצעות ב”כ, כי: “בני הזוג נישאו בנישואין אזרחיים במרץ 2013, סוף אוגוסט נולדה בתם המשותפת.”  ביום 14/10/13, חזרה המשיבה על עמדתה, ולדברי ב”כ, צו עיכוב היציאה כנגד המבקש דרוש על מנת לערוך בדיקה לסיווג רקמות ולהגיש תביעה למזונות.  ביום 2/4/14 הודיעה המשיבה לבית המשפט כי לא תתנגד לעריכת בדיקת רקמות לשם קביעת האבהות.

 

1. במסגרת תביעת המשמורת שהוגשה על ידי המשיבה, הוגש לבית המשפט ביום 27/4/14, תסקיר עו”ס לסדרי דין, שנערך על יסוד פגישה עם המבקש והמשיבה, וכן כלל מידע שהתקבל ממחלקת הרווחה, מהמרכז לשלום המשפחה, ומרכז קשר. לכל אורך התסקיר מתייחסת עו”ס למבקש כאל אביה של הקטינה, ובשום מקום לא מוזכר כי למשיבה חשש כלשהו או טענה כי המבקש אינו האב.   כך גם עולה מדיווח עו”ס יח”ס שהוגש ביום 13/10/13 לתיק ה”ט 10507-10-13.

 

1. לפיכך, טענתה של המשיבה בדבר קשר מקביל עם גבר נוסף, תמוהה בעיני. אין מחלוקת כי טענה זו נולדה רק ביום 27/5/14, לאחר שעזבה המשיבה את ישראל, וזאת, באופן כללי בלבד, ובלא שצורף להודעה תצהיר כנדרש.   בחינת כלל הנסיבות מביאה למסקנה כי קיימת אפשרות ממשית, שגמלה החלטה בלבה של המשיבה, למנוע מהמבקש הכרה כאביה של הקטינה, ואף למנוע ממנו לברר סוגיה זו כנדרש. לשם כך, עזבה את ישראל וסירבה לציית להחלטת בית המשפט.

 

2. דברים אלו נאמרים תוך שברקע תלויה בקשתו של המבקש לקבוע את אבהותו שלא על יסוד בדיקת רקמות, וחשוב להדגיש כי אין בהם משום הבעת דעה אודות תוצאות הבקשה, ועניין זה ידון ככל הדרוש, במועדו.

 

3. שקלתי את טענות המשיבים בדבר כוונת המבקש לעשות שימוש בתוצאות הבדיקה לשם הסדרת מעמדו בישראל. אין לשלול טענות אלו, וייתכן שיש בהן ממש, והדברים נאמרים בפרט על רקע הודעתו של המבקש כי הוא חוזר בו מהתביעה להתרת נישואיו למשיבה.  יחד עם זאת, אני סבור כי טענות אלו נסוגות מפני שיקול טובת הקטינה לדעת את זהות אביה.  לעניין זה, ראוי להזכיר את הדברים שנאמרו על ידי כבוד סגן הנשיא [כתוארו דאז], השופט ס. ג’יוסי בתיק תמ”ש [נצ’] 19642-09-11 [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] לפיהם:

 

“אשר לטוען לאבהות, שהוא נתין זר, זה לא ירכוש, דרך-כלל, מעמד בישראל מכוח אבהותו לילד ישראלי, שכן למעט במקרים חריגים ביותר הכרוכים בנסיבות הומניטאריות יוצאות-דופן, הורים אינם זכאים להיבנות מזכויות ילדיהם הקטינים לצורך קבלת מעמד בישראל.

 

בהתאם לאמור נקבע, כי בנסיבות אלה ( כשהטוען לאבהות הוא הנתין הזר ) החשש להצהרת שווא לעניין אבהות הוא קטן, מה גם והצהרה כוזבת גוררת אחריה עבירה פלילית שלצידה עונש של מאסר. לא רק זאת, אלא שבעקבות הרישום במרשם מתחייב האב בחובות מזונות ואחרות. כל האמור מפחית מהחשש להצהרת אבהות כוזבות.”

 

כן גם אין בידי לקבל טענתם של המשיבים בעניין חוק ההסגרה והאפשרות להפעלתו בהקשר דנן.  אמנם נכון כי הטלת עונש מאסר ע”פ הפקודה אינו מביא להפעלת חוק ההסגרה, ואולם, המבקש לא טען כי יש לעשות כן אלא ביקש להטיל על המשיב סנקציות ללא קשר לעובדת מקום המצאה.  בהקשר זה, יתכן וראוי להביא את הוראות סעיף 287(א) לחוק העונשין, תשל”ז – 1977 הקובע כדלקמן: “המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו ענין, דינו – מאסר שנתיים“

 

4. אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אני סבור מאזן השיקולים השונים, מביא בהכרח למסקנה, כי התשובה לשאלה הראשונה בחיוב.

 

5. כעת נותר לבחון את השאלה השניה, קרי – האם יש מקום לנקוט כנגד המשיבה סנקציות ע”פ הוראות פק’ בזיון בית משפט, נוכח המצאה מחוץ לגבולות ישראל.

 

6. הליך לפי פקודת בזיון בית משפט אינו הליך עונשי במהותו, אלא מטרתו העיקרית היא אכיפת ההחלטה השיפוטית שניתנה במבט צופה עתיד. [רע”א 3888/04 שרבט נ’ שרבט, פד”י נט[4], 49]. חשיבות ההליך למניעת בזיון בית המשפט אינה מוגבלת לצדדים להתדיינות. הוא נועד בעיקרו להגשים אינטרס ציבורי החותר להבטיח את שלטון החוק דרך ביצועם של פסק דין. חשיבותו חיונית להשלטת המודעות החברתית בדבר החובה לכבד את החוק ואת צווי מערכת אכיפת החוק ולהגנה על מעמדה של הרשות השופטת.  בראיה רחבה, החובה לאכוף צווים שיפוטיים הינה מסימני ההיכר של משטר דמוקרטי וחופשי [ע”פ 517/06 מנור נ’ KPMG , פורסם במאגרים המקוונים [פורסם בנבו]] [ע”פ 126/62 דיסנצ’יק נ’ היועמ”ש, פד”י יז[1] 169, 179]

 

7. בשורה ארוכה של פסק דין נקבע כי במקרים בהם אכיפת הוראת הדין אינה אפשרית, אין מקום לעשיית שימוש בהוראות הפקודה. [בג”צ 7128/13 קרין נ’ רשות השידור, פורסם במאגרים המקוונים [פורסם בנבו]].

 

8. עם זאת, בתיק בע”מ 1855/08 פלוני נ’ פלונית [פורסם במאגרים המקוונים [פורסם בנבו]] נאמרו על ידי כבוד השופט א. רובינשטיין הדברים הבאים:

 

“כל עוד ברור, כי השתת סנקציה לפי הפקודה יכולה לתרום קיום פסק הדין ניתן לעשות בה שימוש, ולא למותר להזכיר כי עסקינן בילד צעיר שנחטף מאביו, “נעלם” לאמו, ואין איש יודע (לפחות כך נטען) היכן הוא נמצא ומי דואג לענייניו. מציאות זו מחייבת מיצוי של “ארגז הכלים השיפוטי”. בכגון דא אין בית המשפט רשאי, משפטית ומוסרית, לישב בחיבוק ידיים, ולא לתרום את תרומתו למאמץ האיתור.”

 

9. במקרה דנן, קיימת אמנם בעייתיות בהטלת סנקציות, בעיקר נוכח שאלת אפשרות אכיפת הסנקציות שיוטלו. יחד עם זאת, מאחר והמשיבה מיוצגת, ולוקחת חלק בהליך, אף אם אינה טורחת להופיע לדיונים ולקיים צו לביצוע הבדיקה, סבור אני כי נקיטת סנקציות כנגד המשיבה, בהתאם לפקודת בזיון בית משפט, יכולה לתרום לקיום ההחלטה השיפוטית המורה על ביצוע בדיקת רקמות.

 

1. חזקה על המשיבה כי היא אוהבת ודואגת לבתה הקטינה, וייתכן שאף חוותה קשיים לא מבוטלים בתקופת חייה עם המבקש. יחד עם זאת, כולי תקווה כי המבקשת תדע להעמיד את טובת הקטינה מעל טובתה היא, ותשתף פעולה עם ההחלטה לביצוע הבדיקה. על המשיבה לשאול עצמה מה התשובה אותה תיתן לקטינה עת תגדל מעט, ומיד תשאל ותבקש לדעת מיהו אביה מולידה והיכן הוא נמצא.

 

1. אשר על כן, לאחר בחינת מכלול השיקולים, לאור טובת הקטינה, וחוסר שיתוף הפעולה מצד המשיבה, אני מטיל על המשיבה 20 ימי מאסר בפועל, וכן קנס בסך של 10,000 ₪. ככל שהמשיבה תתעשת, ותודיע על נכונותה לשתף פעולה ולקיים את ההחלטה, אשקול שנית הצורך בסנקציות שהוטלו.   על מנת לאפשר למשיבה לשקול עמדתה, אני מורה כי החלטה זו תכנס לתוקף ביום 23/9/14.

 

2. נקבע לתזכורת במעמד הצדדים וב”כ ליום 22/9/14 שעה 11:00.

המזכירות תמציא החלטה לצדדים, למרכז לגביית אגרות וקנסות, וכן למשטרת ישראל לצורך יישום פקודת המאסר.

 

ניתן לפרסם החלטה זו תוך השמטת פרטים מזהים.

 

ניתנה היום, כ”ח אב תשע”ד, 24 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.  

---

שיתוף: