בית משפט לענייני משפחה ב*****
תמ”ש 30662-07-14 ו’ נ’ ו’
בפני כב’ השופטת גאולה לוין
תובעת א.ו., ת.ז. *******
ע”י ב”כ עוה”ד איתן ליפסקר
נגד
נתבע ו.ו., ת.ז. *******
ע”י ב”כ עוה”ד שמשון דוידי
פסק דין
במוקד התובענה שלפני עומד הקטין א’, ילד בן שמונה, שנקלע שלא בטובתו למאבק קשה בין הוריו. בתובענה עלי להכריע בשאלה האם יותר לקטין א’ להגר ל*****, יחד עם אמו, או שיוותר ברשות אביו, המתגורר בישראל.
רקע והליכים
1. התובעת והנתבע, הוריו של הקטין א’, נישאו זל”ז כדמו”י בספטמבר 2002. מנישואיהם נולד הקטין אוראל ביום 4.7.2006. בתקופת הנישואין התגוררו הצדדים ב****** במעונות הסטודנטים, לשם עברו מעיר ילדותם ****. שני בני הזוג למדו באוניברסיטה, התובעת למדה כלכלה והנתבע למד הנדסת מכונות.
הצדדים התגרשו באפריל 2008 בבית הדין הרבני ב******
בהסכם הגירושין בין הצדדים נקבע כי הקטין אוראל יהיה במשמורת משותפת של שני ההורים. שני הצדדים התגוררו אותה עת ב***** וחלקו ביניהם את משמורת הקטין. הקטין שהה בימים א’ וב’ אצל הנתבע ובימים ג’ ד’ ה’ אצל התובעת. סופי השבוע התחלקו בין שני ההורים.
2. בשלהי שנת 2009 ביקשה התובעת לעזוב את באר ולעבור להתגורר ב*****. היא הגישה תביעה לקבל משמורת בלעדית ולהתיר את מעבר הקטין ל***** (תמ”ש 12940/09). בד בבד הגישה התובעת גם תביעה בשם הקטין למזונותיו (תמ”ש 12074-02-10) [פורסם בנבו].
במהלך בירור התובענות ועל רקע רצונה של התובעת לעבור ל***** הגיעו הצדדים, בסיוע מגשרים, להסכם חדש בעניין משמורת, הסדרי ראיה ומזונות. ביום 13.6.2010 אישר בית משפט (כב’ השופט י’ טישלר) את ההסכם החדש. על פי הסכם זה, המשמורת המשותפת תימשך עד סוף אוגוסט 2010. החל מספטמבר 2010 יעבור הקטין למשמורתה של התובעת. בהסכם נקבעו הסדרי ראיה עם האב באמצע השבוע, בסופי שבוע, בחגים וחופשות.
3. בשנת 2011 עבר הנתבע להתגורר ב***** ובשנת 2012 נישא בשנית. הסדרי הראיה בין הנתבע לקטין נמשכו כסדרם. בתחילת שנת 2013 עברו הנתבע ומשפחתו להתגורר ב******.
מחודש פברואר 2013 הורחבו זמני השהייה של הקטין אצל הנתבע, על פי הסכמה בין הצדדים. הצדדים ערכו הסכם ביניהם בעניין המשמורת ובעניין הפחתת המזונות כפועל יוצא מכך, אך לא אישרו את ההסכם בבית המשפט. הסדר זה התקיים במשך כחצי שנה. בעקבות התדרדרות ביחסי הצדדים, שהגיע לכדי כך שהנתבע הגיש תלונה במשטרה נגד התובעת על השארת הקטין ללא השגחת מבוגר – דרשה התובעת לבטל את ההסדר ולחזור למתכונת שנקבעה בהסכם משנת 2010. בהתאם, מאוגוסט 2013, חזר הקטין למשמורת התובעת, תוך קיום הסדרי ראיה רציפים עם הנתבע.
4. על רקע זה הגיש הנתבע, בספטמבר 2013, תביעה לשינוי משמורת (תמ”ש 3747-09-13) [פורסם בנבו]. הנתבע עתר לקבלת משמורת מלאה על הקטין ולחילופין להמשך משמורת משותפת. בד בבד הגיש הנתבע תביעה לשינוי החיוב במזונות הקטין (תמ”ש 3806-09-13) [פורסם בנבו]. התובעת, בכתב ההגנה, טענה כי טובת הקטין מצדיקה כי יהיה במשמורתה.
בתסקיר עו”ס לסדרי דין מיום 27.1.2014 הומלץ על משמורת משותפת למשך שנה.
תביעת המשמורת נדונה לפניי בקדם משפט ביום 24.2.2014. ניסיון להביא את הצדדים להסכמה לא צלח, בשל מחלוקת בעניין המזונות. משכך, קבעתי את תביעת המשמורת לדיון הוכחות ליום 18.9.2014. לדיון הוזמנה, בין היתר, העו”ס לסדרי דין, שערכה את התסקיר.
התביעה להגירה
5. ביום 15.7.2014 הגישה התובעת את התביעה להתיר את הגירת הקטין למדינה באירופה. על פי כתב התביעה התובעת נישאה מחדש בשנת 2014 למר ס.פ.ס., שהינו אזרח **** שהגיע לישראל לצרכי השלמת מחקר במסגרת פוסט-דוקטורט במכון ויצמן למדע ב*****.
בכתב התביעה נטען כי מאחר שבעלה של התובעת תושב ואזרח ****, שהגיע לישראל אך לצורך השלמת מחקרו, הרי שהוא אינו יכול לעבוד ולהתגורר בישראל והוא מצוי כאן על בסיס ויזת לימודים זמנית. נטען כי יחד עם זאת הבעל עשה ניסיונות להשתלב בעבודה בישראל. במהלך שנת 2013 הוא פנה לגופים שונים כדי לקבל הצעות עבודה, ואף דאג להאריך את חוזה לימודיו במכון ויצמן בשנה נוספת, שהסתיימה בחודש דצמבר 2014. אך התברר, כך נטען, כי תחום התמחותו צר מאוד ואינו מתאים להיצע הקיים בשוק העבודה בישראל.
מנגד, קיבל בעלה של התובעת הצעת עבודה מצוינת מהמכון הלאומי למחקר וטכנולוגיה ב*****, במסגרתה ימשיך את מחקרו עם אופציה לקבלת משרת פרופסור בתום ארבע שנים. בהעדר חלופות בישראל, קיבל הבעל את הצעת העבודה והוא יחל לעבוד ב***** בחודש ינואר 2015.
עוד נמסר בכתב התביעה כי התובעת הרתה והיא ובעלה מצפים לתינוק בפברואר 2015. התובעת הבהירה כי לא תישאר לחיות בנפרד מבעלה ובכוונתה לנסוע בעקבות בעלה לחיות עימו ב****.
התובעת ציינה בכתב התביעה כי במצב האופטימלי, הייתה התובעת רוצה כי היא ובעלה יוכלו להמשיך לגור בישראל, אך המציאות אינה מאפשרת זאת ועליהם לעבור להתגורר ב****. בקשתה היא להתיר גם לקטין לעבור להתגורר עימה ועם בעלה בעיר ***** שב******.
6. לטענת התובעת, שיקום חייה במחיצת בעלה, לאחר משבר הגירושין הקשה שעברה, תוך בניית תא משפחתי שימשיך לספק את צרכי הבן, יקדם ויתרום לטובתו של הבן. לטענתה, בידיה ובידי בעלה להעניק לקטין את כל צרכיו. בין הקטין לבעל נרקמו יחסים טובים ומיוחדים והתא המשפחתי החדש מעניק לו חום ותחושת הגנה.
התובעת מוסיפה כי מעבר ליתרון שבהמשך חייו של הקטין במחיצת אמו ובעלה, ההגירה טומנת בחובה יתרונות גדולים לקטין – לימוד שפה בינלאומית חשובה, הכרה של אורח חיים שונה ומגוון והיחשפות לאתגרים חברתיים והתפתחותיים אשר יעשירו אותו ויחזקו אותו.
7. התובעת ציינה בתביעה את הקשר הטוב בין הקטין לבין הנתבע-האב, קשר אותו היא דואגת לעודד ולטפח. יחד עם זאת סבורה התובעת כי מניעת הגירתו של הקטין והעברתו למשמורת הנתבע תגרום לקטין נזקים קשים וחמורים. לטענתה, הנתבע אינו מעריך אותה כדמות הורית, אינו מכבד אותה וחותר באופן מתמיד תחת סמכותה. לטענתה, הוא נוהג להסית את הקטין נגדה ולא פעם מבצע שינויים בהסדרי הראיה תוך הפעלת מניפולציות רגשיות על הקטין.
התובעת הדגישה בכתב התביעה כי עם הגירתה ל***** תוודא כי יישמר קשר יומיומי בין הנתבע לקטין באמצעות הטלפון והמחשב ותדאג לקיום ביקורים של הקטין בישראל ותאפשר ביקורים של הנתבע את הקטין ב*****.
8. הנתבע, בכתב ההגנה, התנגד מכל וכל להגירת הקטין ל*****. הנתבע קבל על כך שהתובעת מבקשת לעקור את הקטין מסביבתו הטבעית והמושרשת, להרחיקו מאביו ומכל משפחתו המורחבת, ולהעבירו למקום זר לחלוטין, והכל בשל רדיפה בעקבות בן זוג, אותו הכירה לפני שנה בלבד. לטענת הנתבע, הדבר מצביע פעם נוספת על התנהגותה החפוזה וחוסר יציבותה של התובעת, כפי שהייתה בעבר וגרמה להרס התא המשפחתי.
לטענת הנתבע, ללא מעורבותו הגדולה בחייו של הקטין, התובעת הייתה גורמת לקטין לנזקים בלתי הפיכים והישגיו של הקטין בחייו תלויים במידה רבה בהשפעתו החיובית של הנתבע עליו.
הנתבע הביע חשש כי הגירת הקטין ל***** ללא השגחת אביו עלולה לגרום לו נזקים כסים, נוכח ניסיון העבר והתנהלותה המזניחה של התובעת כלפי הקטין, ובמיוחד כאשר התובעת תהא עסוקה בבניית חיה החדשים ב*****, לימוד השפה וטיפול בתינוק חדש.
התובעת, כך נטען, מתחשבת בהליכי “השיקום” שלה בלבד, מבלי להתחשב בגודל הנזק הנגרם לקטין בהחלטות שגויות שהיא מקבלת מעת לעת בחיפזון ובקלות דעת.
הנתבע הוסיף וציין כי הגירת הקטין ל***** לא רק שתפגע בטובתו בקשר בינו לבין האב, אלא אף ייפגע הקשר של הקטין עם אחיו מנישואין שניים של הנתבע, והקשר המיוחד של הקטין עם הסבים מצד שני ההורים, המתגוררים בישראל.
9. ביום 18.9.2014, במועד שנקבע לשמיעת הוכחות בתיק המשמורת, התקיים קדם משפט בתביעת ההגירה. קיבלתי את עמדת ב”כ התובעת כי ראוי לברר תחילה את תביעת ההגירה, וזאת בדרך של מינוי מומחה מטעם בית המשפט. יחד עם זאת, נעתרתי לבקשת ב”כ הנתבע לאפשר לו לחקור את העו”ס לסדרי דין על התסקיר.
בתום הדיון מונה “מכון שקד” מ***** למתן חוות דעת בשאלת ההגירה, וניתנו הוראות בעניין הגשת חוות דעת.
כן נקבע מועד הוכחות ליום 22.12.2014.
בהמשך, משהתברר כי לא יעלה בידי “מכון שקד” להגיש חוות דעת עובר למועד הדיון, מיניתי את דר’ גבריאל וייל כמומחה מטעם בית המשפט, תחת “מכון שקד”.
המומחה התבקש לחוות דעתו בשאלה האם מנקודת מבטו של הקטין יש להעדיף את הגירתו מישראל ל***** יחד עם אמו ובן זוגה, או שיש להעדיף את מגוריו עם האב בישראל יחד עם בת זוגו של האב.
כן נקבע כי חוות הדעת תתייחס גם לשאלה – היה וייאסר על הקטין להגר ל*****, והתובעת תוותר על המעבר ל*****, מה תהיינה השלכות העניין על הקטין, ומה תהא אז מתכונת חלוקת האחריות ההורית המיטבית עבור הקטין (בהנחה ששני ההורים מוסיפים להתגורר בסמיכות).
10. דר’ וייל הגיש את חוות דעתו ביום 14.12.2014.
בחוות הדעת המליץ המומחה שלא לאפשר את הגירת הקטין ל*****. המומחה ציין כי מדובר בטרגדיה אמיתית עבור התובעת שמבקשת להצטרף לבעלה בארצו, אך מנקודת מבט של טובת הקטין עדיפה השארתו בישראל.
המומחה הוסיף והמליץ כי אם תחליט התובעת להישאר בישראל, יש לקיים אחריות הוריות משותפת לפיה נמצא הקטין חצי שבוע עם כל הורה, כל עוד ההורים ממשיכים לגור בקרבת מקום.
המומחה קבע בחוות דעתו כי לשני ההורים יכולות הוריות טובות ביחס לקטין ואין להורה אחד יתרון מהותי ביחס להורה השני.
המומחה ציין כי מאוגוסט 2013 הקטין נמצא במשמורת התובעת. עם זאת, המומחה לא התרשם שיש קשר בעל עוצמה מיוחדת עם הורה אחד לעומת ההורה האחר. על פי התרשמותו, לקטין קשר מצוין עם כל אחד מהוריו ועם בן/בת הזוג שלו.
על פי חוות הדעת, השיקולים שעמדו בבסיס ההמלצה הם רציפות הקשר של הקטין עם אביו ומשפחתו המורחבת; רציפות של זהות ומרקמים חברתיים, שפה ותרבות; יציבות המסגרת המשפחתית של האב בהשוואה לאם ועיתוי ההגירה.
לגבי עיתוי ההגירה ציין המומחה כי העיתוי – אמצע שנת הלימודים – מתעלם מצרכי הקטין וממוקד בצרכים של התובעת ובעלה.
המומחה ציין מנגד כי מבחינת פניות של ההורים, התובעת עובדת מהבית ותמשיך בכך גם ב***** ומבחינה זו תהיה פנויה יותר לטפל בקטין בהשוואה לנתבע, שעובד שעות ארוכות (עד שעה 18:00).
לגבי רצונו של הקטין, המומחה ציין כי רצונו של הקטין אינו נלקח בחשבון לאור גילו, ובכל מקרה הוא קרוע – בצורה מובנת – בין שני הוריו. המומחה הוסיף כי הקטין הוא ילד מפותח, אינטליגנטי. נראה ששני הוריו השכילו להכיל אותו ולעזור לו להתפתח והדבר היחיד שמעיב עליו, לפני שעלתה שאלת ההגירה, הוא התקשורת הגרועה בין הוריו.
חוות דעתו של המומחה כללה גם חלק חסוי, בו מתוארות שתי שיחות שקיים עם הקטין. בהתאם להמלצת המומחה ועל מנת לא לפגום ביחסי הקטין עם הוריו, חלק זה של חוות הדעת נותר חסוי מפני הצדדים ובאי כוחם.
11. ביום 22.12.2014 התקיים דיון הוכחות. בדיון חקר ב”כ תובעת את דר’ וייל על חוות דעתו. התובעת נחקרה על ידי ב”כ הנתבע.
ב”כ התובעת הודיע כי הוא מוותר על חקירת הנתבע.
במסגרת הסיכומים מטעם התובעת טענה התובעת כי יש מקום וצורך שבית המשפט ישמע את הקטין במישרין ולא באמצעות המומחה. נוכח עמדת התובעת ונוכח הוראות תקנה 258לג2 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984, זומן הקטין לראיון בלשכתי. הראיון התקיים ביום 8.2.2015, יחד עם עו”ס יחידת הסיוע, גב’ נטליה אוסטונובסקי. תוכן הראיון יוותר חסוי מפני הצדדים ובאי כוחם, על מנת שלא להחריף את אי הנוחות בה שרוי הקטין כתוצאה מההתרחשויות וההליכים המשפטיים בעניינו.
תמצית טענות התובעת
12. לטענות התובעת, המלצת המומחה אינה מבוססת על עובדות וממצאים והיא אף עומדת בסתירה לעובדות ולממצאים שהעלה המומחה עצמו. לטענתה, ההמלצה אינה עומדת במבחנים שנקבעה בפסיקה, היא מתעלמת משיקולים מרכזיים ומאידך מעניקה מקום ומשקל נכבד לשיקולים שאינה מרכזיים ולעיתים אינם רלוונטיים. בנוסף, המלצת המומחה מתעלמת ומעלימה את עמדתו ורצונו של הבן.
לטענת התובעת, הקשר שלה עם הקטין הוא במובהק חזק ביותר וחשוב ביותר להתפתחותו, לשלומו ולטובתו של הקטין. למן היום הראשון התובעת היא זו שבמובהק קרובה – רגשית נפשית ופיזית – אל הקטין ומטפלת בו במסירות. הדבר עולה, כך נטען, גם מעדויות גורמי החינוך המלווים את הקטין וממבחני C.A.T. שערך המומחה לקטין (בהם לא השתמש בהכנת חוות דעתו).
התובעת גם הדגישה את זמינותה לקטין, בהיותה עובדת מהבית וזמינה לקטין משעת חזרתו מבית הספר. לשיטתה, הקשר החזק שלה לקטין וזמינותה אליו יאפשרו לו לצלוח את המשבר המתווה להליך של הגירה.
מנגד, על פי טענת התובעת, הקשר בין הקטין לנתבע אינו הדוק ואינו מובהק, הנתבע ממעט מאוד לאסוף את הקטין ממוסדות החינוך, אינו מצוי בקשר רב עם גורמי החינוך והרפואה והזמן שהוא מבלה עם הקטין הינו מועט. נטען כי גם מבחינה רגשית ופיזית הקשר בין הנתבע לקטין הוא ברמה פחותה באופן משמעותי בהשוואה לתובעת, על רקע נטיית הנתבע לסגירות רגשית.
בנוסף טוענת התובעת כי יש לה יתרון על פני הנתבע ביכולת לשמור ולפתח את הקשר בין הקטין לבין ההורה האחר. היא הוכיחה בפועל כי למרות התנהלותו של הנתבע כלפיה, היא מאפשרת ומעודדת ומטפחת את הקשר בין השניים. על רקע זה טוענת האם כי גם סביב ההגירה תאפשר הסדרי ראיה ותהיה אמפטית כלפי הקשר של הקטין עם אביו.
הנתבע לעומת זאת, כך לטענת התובעת, מפגין חוסר יכולת ורצון לשמור ולפתח את הקשר בין א’ לאימו. הוא סבור כי התובעת היא הורה גרוע הפוגע בקטין, היא אינה “סופרת” אותו ואינה רואה את טובתו. הנתבע מזלזל במעמד ההורי של התובעת וביכולותיה, עד כדי הגשת תלונות שווא במשטרה. מה שמניע, כך נטען, את התנהלות הנתבע הוא תחושת עלבון ופגיעה נרקסיסטית קשה בו מצד התובעת, שאינה מאפשרת לו לקבל את מקומה כהורה. התנהלות זו מקצינה נוכח הכעס העצום שהוא חש בגין בקשתה להגר. התובעת קובלת על כך שהנתבע אינו מסוגל לתת לה את “ברכת הדרך” ולהבין כי העובדה שהיא משקמת את חייה ובונה תא משפחתי חדש וחזק, מיטיבה עם הקטין ותורמת לו רבות.
נטען כי מדובר בליקויים חמורים ביותר מבחינת המסוגלות ההורית של הנתבע, ובפרט בהקשר של הגירה. התובעת מעלה חשש כי הנתבע יערים קשיים על הסדרי הראיה של הקטין עימה, אם הקטין ימצא במשמורתו.
12. התובעת מדגישה כי הקטין גדל במחיצתה ובמחיצת בעלה. העובדה כי הוא ילד בריא בנפשו, שמח ובעל הישגים גבוהים מעידה כי התא המשפחתי מיטיב עמו. התרת ההגירה תאפשר רציפות והמשכיות מבחינת התא המשפחתי המיטיב בו גדל הקטין. מאידך, זמינות התא המשפחתי של האב לצרכי הקטין נמוכה ביותר.
13. לטענת התובעת, עמדת המומחה כי אין לתת משקל לרצונו של הקטין עצמו אינה יכולה לעמוד ואף עולה חשש כי הוא נובעת מכך שעמדתו של הקטין ביחס להגירה מנוגדת להמלצת המומחה.
כאמור, התובעת סבורה כי יש מקום וצורך שבית המשפט ישמע את הקטין במישרין ולא באמצעות המומחה.
14. התובעת מוסיפה וטוענת כי יש לשקול את השפעת ההכרעה בעניין ההגירה על כל אחד מההורים. לטענתה, אם תותר הגירת הקטין האושר שלה יקרין וישפע לטובה גם על הקטין. לנתבע אמנם תגרם עגמת נפש אך לא משבר חמור, הקטין ממילא לא מצוי במשמורתו ולנתבע חיי משפחה חדשים. מנגד, מניעת ההגירה תגרום למשבר קטסטרופלי, לא רק לקטין אלא גם לתובעת, משבר שעלול להשליך על יחסי התובעת והקטין. מניעת הגירה עשויה גם להביא לכך שהתובעת תאלץ לחזור לישראל כדי לא להיקרע מעל בנה. גם אז מדובר במצב משברי עבורה, שכן היא תאלץ לחיות הרחק מבעלה ולגדל לבד ילד ותינוק, דבר שעלול היות הרסני מבחינת התובעת.
15. התובעת מונה שורה של פגמים נטענים בחוות דעת המומחה. ראשית, התעלמות והעלמת העובדה כי הנזק שיגרם לקטין כתוצאה ממניעת ההגירה והעברת המשמורת לנתבע גדול מהנזק שייגרם לו אם יהגר ויישאר במשמורת התובעת. שנית, העדר כל התייחסות בחוות הדעת ללקות החמורה במסוגלות ההורית של הנתבע וניסיון עקבי של המומחה “לגמד” את הלקות במסוגלות ההורית של הנתבע. שלישית, העדר בסיס להנחת המומחה כי הנתבע יאפשר ועידוד קשר בין הקטין לתובעת אם תעבור המשמורת אליו.
נטען כי המומחה העצים שיקולים שוליים ובלתי רלוונטיים – רציפות הקשר של הקטין עם המשפחה המורחבת ושמירת הזהות היהודית-ישראלית-חילונית. לגבי המשפחה המורחבת נטען כי כל הסבים גרים בעפולה והפגישות עימם אינן תדירות. לגבי שאלת הזהות, נטען כי עמדת המומחה שוללת למעשה כל הגירה באשר היא, והיא אינה עמדה מקצועית אלא עמדה אישית סובייקטיבית, מה עוד שגם ב***** תישמר הזהות היהודית של הקטין.
התובעת קובלת על שיפוט תמוה ומפלה של המומחה המעדיף את הנתבע על פני התובעת. חקירת המומחה העלתה, כך נטען, כי למומחה ביקורת על התובעת על עצם רצונה בהגירה ואולי מכאן נובע יחסו המפלה כלפיה. גישה זו מתעלמת מטובתו של הקטין.
תמצית טענות הנתבע
16. הנתבע מבקש לאמץ את חוות דעתו של המומחה לדחות את התביעה להגירת הקטין. לטענתו, מעדותה של התובעת בבית המשפט עולים מאפיינים של חוסר יציבות מתמיד וקבלת החלטות פזיזות, שאינן מתיישבות עם השכל הישר ונובעות ממצב נפשי מעורער מעת לעת, בהתאם למערכת היחסים של התובעת עם גבר זה או אחר. אי יציבותה והתנהגותה החפוזה של התובעת גרמה להרס התא המשפחתי ובעקבותיו לגירושי הצדדים. על אף הפגיעה הקשה בנתבע הוא בחר לסיים את הנישואין בהליכי גישור, ללא מלחמות, על מנת שלא לפגוע חלילה בקטין.
מאז גירושי הצדדים התובעת חשפה את הקטין לכמה מערכות יחסים שניהלה עם כמה גברים.
הנתבע טוען כי הצביע על חוסר יציבות התובעת עוד במסגרת התביעה למשמורת שהגיש קודם לתביעת ההגירה, וכבר אז הביע דאגה וחשש לפגיעה של ממש בקטין כל עוד הוא נמצא במחיצת אמו. כעת מתברר כי זו אף מוכנה לעקור אותו משורשיו בשל רדיפתה אחר גבר אותו הכירה לפני כשנה בלבד.
17. לגבי בעלה של התובעת, מדגיש הנתבע כי במשך ארבע שנות שהייתו בישראל הוא לא טרח כלל לנסות וללמוד עברית, אף לא לצורך תקשורת עם הקטין. הדבר מעיד על כוונותיו לעזוב את ישראל מיד בתום תקופת חוזה העבודה, ואין לקבל את טענת התובעת כאילו בעלה ניסה למצוא מקום עבודה בישראל.
הגירת הקטין ללא השגחת אביו עלולה לגרום, כך נטען, לנזקים כבדים, נוכח ניסיון העבר וההתנהלות המזניחה של התובעת כלפי הקטין, במיוחד נוכח העובדה שהתובעת תהא עסוקה בבניית חייה החדשים ב***** ובטיפול בתינוק. התובע מציין כי פעמים רבות התובעת נזקקה לעזרתו של הנתבע בטיפול בקטין, לרבות בזמן נסיעותיה לחו”ל ובאשפוזים בבית החולים, דבר שכמובן לא יתאפשר בזמן שהותה ב*****.
18. לטענת הנתבע, במחצית הראשונה של שנת 2013 פעלו הצדדים על פי ההסדר אליו הגיעו בעניין משמורת משותפת. אולם התובעת נקלעה לחובות כתוצאה מניהול כושל של עסקיה יחד עם בן זוגה דאז, והחלה לדרוש לשנות את ההסכם ביחס לתשלום דמי המזונות, תוך הפניית איומים כלפי הנתבע. בנוסף דרשה התובעת לבטל את המשמורת המשותפת ולחזור להסכם שנערך בין הצדדים בשנת 2010, עם מעבר התובעת ל*****.
לטענת הנתבע, התובעת משתמשת בקטין ככלי מלחמה נגד הנתבע, להשגת מטרותיה הפסולות ורק בשל העובדה כי נקלעה לחובות, פגעה בזכויותיו כאב. התובעת, כך נטען, עושה שימוש מניפולטיבי במערכת היחסים של הנתבע עם בנו, במטרה להשיג ויתור כזה או אחר מצד הנתבע, וזאת שעה שהקטין עדיין בארץ. על פי הנתבע, הקשר הטוב שלו עם הקטין הוא רק הודות למאבקו הבלתי פוסק על זכותו להיות מעורב בחייו של הקטין.
נוכח הניסיון העבר והשימוש שעושה התובעת בקטין, סבור הנתבע כי אין כל משקל להבטחותיה של התובעת. מתן היתר להגירה עלולה להוביל, חלילה, לנתק מוחלט בין הקטין לבין אביו.
דיון והכרעה
19. ההכרעה במשפטי הגירה של קטינים קשה ומייסרת היא. היא עוסקת בסיטואציה אנושית מורכבת, בה ניצב מן העבר האחד הורה שמבקש לערוך שינוי בחייו, לעצב את עתידו ולהגשים את מאווייו; מן העבר האחר ניצב הורה המבקש לשמר את הקשר שלו עם ילדו ואת נוכחותו בחיי היומיום של ילדו; ובתווך מצוי הילד, ילד שקשור בעבותות של אהבה אל שני הוריו וזקוק לקשר הדוק ותכוף עם שניהם.
כל הכרעה שתתקבל, טומנת בחובה משמעויות מרחיקות לכת לכל הנוגעים בדבר: להורה המבקש להגר, להורה הנותר בישראל, לקטין, לאחיו ולבני המשפחה הנוספים. אכן, ההכרעה במשפטי הגירה היא על פי רוב “הרע במיעוטו”, בחירת האלטרנטיבה המזיקה פחות, והדברים תקפים במקרה דנן במלוא עוזם.
20. העיגון הנורמטיבי להכרעה בשאלת ההגירה מצוי בפרק השני לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962. פרק זה מסדיר באופן משפטי יחסי הורים וילדיהם הקטינים. סעיף 24 לחוק קובע כדלהלן:
“היו הורי הקטין חיים בנפרד… רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; הסכם כזה טעון אישור בית-המשפט והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין….”.
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מוסיף וקובע:
“לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין…”.
21. הוראתו של סעיף 25 לחוק מחייבת את בית המשפט להכריע על בסיס “טובת הקטין”. זהו השיקול הבלעדי המנחה את בית המשפט בדונו בסוגית ההגירה, בדומה להכרעה בענייני משמורת והסדרי ראיה (דנ”א 9201/08 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (ניתן ביום 23.12.2008; ר’ גם בג”ץ 95/62 רואי נ’ רואי, פ”ד טז(2) 1384, 1391; ע”א 433/67 צבר נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד כב(1) 162; בג”ץ 76/71 לנדרר נ’ לנדרר, פ”ד כה(2) 258; ר”ע 694/86 הרשקוביץ נ’ הרשקוביץ, פ”ד מא(3) 337; רע”א 4575/00 פלונית נ’ אלמוני, פ”ד נה(2) 321).
עקרון על הוא זה והוא ניצב כעיקרון מנחה בודד בסוגיות משמורת ילדים, מבלי שיישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים, כגון האם ההגירה מוצדקת (ראו: בע”מ 9358/04 פלונית נ’ פלוני (לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 2.5.05)).
22. כידוע, עקרון טובת הילד הוא מושג עמום ורחב ובית המשפט נדרש לצקת בו תוכן וליישמו במקרה הקונקרטי העומד מולו, בהתאם לנסיבות (בע”מ 9358/04; בג”ץ 405/83 קבלי נ’ קבלי, פ”ד לז(4) 705 (1983); ע”א 2266/93 פלונים נ’ אלמוני, פ”ד מט(1) 221 (1995)).
המלאכה למציאת טובת הקטין ביחס לקביעת משמורתו אינה קלה. היא קשה שבעתיים בהכרעה בעניין הגירה, נוכח הניתוק שגוזרת ההגירה על הקשר בין הקטין לבין אחד מהוריו. עמדה על כך כב’ השופטת ד’ דורנר באחת הפרשות:
“לרוב, שקילת טובתם של ילדים שהוריהם נפרדו אינה אלא תפיסת הרע במיעוטו מכיוון שטובת הילדים מחייבת כי יגלו במחיצת אביהם ואמם במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב, אילו בפרדה של הורים כרוכה מידה של ניתוק בין אחד ההורים לילדיו… לפיכך במציאות הנוצרת לאחר פרדת ההורים על בית-המשפט לקבוע הסדר שמורת המגשים במידה המרבית האפשרית את אינטרס הילדים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ועם זאת לשמור על קשר בין הילדים לבין ההורה האחר. לשם כך על בית-המשפט לערוך בחינה מדוקדקת של מכלול ההיבטים של כל אחת מהאפשרויות הקיימות, לרבות השפעתה על ההורים, ככל שהדבר עשוי להשפיע על יחסם אל הילדים” (רע”א 4575/00 פלונית נ’ אלמוני, נה(2) 321, בעמ’ 331).
לגבי תביעת הגירה התגבשו בפסיקת בית המשפט העליון כמה אמות מידה לבחינת טובתו של הילד:
“בקשת הגירה של הורה עם ילדיו תיבחן לאור עקרון טובת הילדים בלבד. בהקשר זה יתחשב בית המשפט בדעת הילדים; באיכות הקשר בין הילדים לבין כל אחד משני ההורים; ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידיו אם תאושר הגירת הילדים ונכונות ההורה שבידיו המשמורת לסייע בקיומו של קשר זה; ובמסוגלות הילדים להיקלט בסביבה אליה מתבקשת ההגירה. אמות מידה אלה יישקלו לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. כך, לדוגמה ככל שהילדים פיתחו זיקה חזקה יותר לסביבתם, תקטן הנטיה לנתקם ממנה. אם ההורה שבידיו המשמורת נישא בשנית, יש לבחון את מערכת היחסים בין בן הזוג החדש לילדים ונכונותו של בן הזוג החדש לקלוט את הילדים לתא המשפחתי החדש” (רע”א 4575/00 הנ”ל, בעמ’ 334).
ובדנ”א 9201/08 הוסיף וקבע כב’ השופט גרוניס:
“בחינת טובתו של הילד אינה יכולה להתבצע במנותק מבחינת השפעת ההגירה על הוריו. בהקשר זה נקבע, כי יש ליתן משקל לזכותו של ההורה המשמורן לקבוע את מהלך חייו, להמשיך בחייו ולפתוח בדרך חדשה. זאת, לצד זכותו של ההורה שאינו משמורן לקשר רציף עם הילד (ע”א 2784/95 טריף נ’ טריף, פיסקה 10 (לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 27.7.1995); בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלונית, פיסקה 22 (לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 1.5.2006) (להלן – עניין פלוני); הגירה וחטיפות ילדים, בעמ’ 274). בנוסף, ובניגוד לטענת העותר במקרה דנא, נקבע כי אין בעצם העובדה שהורה מבקש להגר כדי ללמד על כך שאינו מתחשב בטובת הילד”.
23. בבוא בית המשפט להידרש לשאלות של הסדרי ראיה, עליו לשקול, בכל מקרה ומקרה, את טובתו הקונקרטית של הקטין שעניינו נדון בפניו (ראה בג”ץ 5227/97 דויד נ’ בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, פ”ד נה (1) 453 (1998)).
ההכרעה בעניין טובת הקטין מתבססת על מכלול הראיות הפרוש בפני בית המשפט. עם מסכת הראיות עומדים גם הכלים המקצועיים העומדים לרשות בית המשפט. אלה כוללים תסקירים וחוות דעת מומחים, להם יש את הכלים המתאימים, המומחיות והניסיון הדרוש.
24. אכן, כדבר שבשגרה נעזרים בתי המשפט לצורך קביעותיהם במומחים: עובדים סוציאליים לחוק סדרי דין, פסיכולוגים ופסיכיאטרים. חוות דעת אלה תפקידן לשמש כלי עזר בידי בית המשפט. קבלת חוות דעת מומחים היא אמצעי חשוב בידו של בית המשפט הדן בבקשה להתיר הגירתו של קטין.
כפי שנפסק “חוות הדעת מהוות חלק חשוב ומשמעותי של מסכת הראיות שבפני בית המשפט, על בסיסה יגבש את תמונת המצב העובדתית בה הוא מכריע. חוות הדעת הן ההופכות את “טובת הילד” ממושג ערטילאי ואמורפי, לבעל ממשות ותוכן קונקרטי. … המומחים הינם ברי הסמכא באשר לקביעת טובתו של הילד במישור הרפואי, הפסיכולוגי, או בכל תחום אחר לגביו מונו” (בע”מ 27/06 סעיף 14 לפסה”ד).
ברי, עם זאת, כי עמדת המומחים המקצועיים הינה לעולם בגדר המלצה בלבד וההכרעה הסופית היא בידי בית המשפט. בית המשפט אינו משמש “חותמת גומי” לעמדת המומחה המקצועי. האחריות מוטלת כולה על בית המשפט ואין הוא פטור מהפעלת שקול דעת שיפוטי עצמאי, תוך שימוש בכל הכלים העומדים לרשותו, ו”תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה” (בע”מ 27/06 לעיל). “חוות דעתם של מומחים מהווה, אפוא, מכשיר חשוב בו מסתייע בית-המשפט בבואו להכריע בשאלות הנוגעות לטובתו של הקטין וככלל, אף יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שאותם מינה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה” (בע”מ 9358/04 פלונית ואח’ נ’ פלוני [פורסם בנבו] (ניתן ביום 2.5.2005; ר’ גם בע”מ 10060/07 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] (ניתן ביום 2.10.2008).
25. במקרה דנן, הסתייעתי בגיבוש ההכרעה בחוות דעתו של דר’ וייל – פסיכולוג קליני וחינוכי. דר’ וייל הגיש חוות דעת מפורטת, שהתבססה על כתבי הטענות, התסקירים, ראיונות קליניים עם ההוריות, רורשך וממפי”י, שיחות עם בני זוגם, שיחות עם המחנכים שלה קטין ועם הקטין עצמו. מדובר בחוות דעת יסודית של מומחה בלתי תלוי ונטול אינטרסים.
על פי חוות דעתו של דר’ וייל, לשני ההורים יכולות הוריות טובות ולא נמצא שיש להורה אחד יתרון מהותי ביחס להורה השני.
לגבי האם-התובעת כתב המומחה:
“אין לי ספק שהיא אם רגישה, אכפתית, דואגת לכל הצרכים של אוראל בשוטף הן פיזית-רפואית, הן רגשית והן אינטלקטואלית, כולל גרייה בחוגים ועוד. כל האינטרקציה איתו מיטיבה. נראה שבן הזוג של האם, למרות פער השפות, אוהב את א’. הקושי נעוץ במערכת היחסים העכורה שהתפתחה בינה לבין האב אך למרות זה כאמור מתקיימים הסדרי ראיה כסדרם. מכאן ניתן להגיע למסקנה (בניגוד לדעת האב) שלאם יכולות הוריות טובות ביחס לא’ (במידה מסוימת בעזרת בעלה)”.
לגבי האב-הנתבע כתב המומחה:
“מתוך בדיקתנו את האב, ומבדיקת האינטראקציה והמידע שקיבלנו ממורים ואני חינוך, אין ספק שלאב יכולות הוריות טובות ביחס לא’, הוא דואג לו, אוהב אותו, עוקב אחרי תפקודו ומשתף פעולה עם הגורמים הרלוונטיים. המגע הישיר עם בנו מיטיב. הקושי תמיד נעוץ במערכת היחסים העכורה שיש בינו לבין האם אך בכ”ז מתקיימים סדרי הראייה כסדרם. מכאן ניתן להגיע למסקנה שלאב יכולות הוריות טובות יחס לא’ (בעזרת אשתו)”.
26. קביעותיו של המומחה משתלבות עם מציאות החיים של המשפחה והתיעוד שנאסף בהליכים קודמים. כאמור לעיל, במשך תקופות ממושכות הקטין היה במשמורת משותפת. שני ההורים השכילו לשתף פעולה בגידול הקטין, ולא פגעו בתדמית ההורה השני בעיני הקטין. כך עולה מהתסקירים, מהדברים שנמסרו על התפתחות הקטין ומצבו ומהדיווחים ממוסדות החינוך. נראה כי רק לאחרונה, על רקע מחלוקות סביב משמורת ומזונות וכעת – וביתר שאת – סביב שאלת ההגירה, חלה הקצנה בעמדות שלהם לגבי התנהלותו ההורית של הצד האחר.
בתסקיר מיום 4.2.2010 נכתב בין היתר: “מהשיחות עם ההורים עלה כי שניהם מגלים יכולת הורית טובה ומעורים בחיי הילד, ומאידך קיים כרגע קונפליקט גדול בנושא המשמורת”.
ובתסקיר נוסף מיום 11.5.2010 נכתב: “מהכרות שלנו עם הצדדים עולה כי לשני ההורים מסוגלות הורית שווה. עד כה המשמורת המשותפת ענתה על הצרכים של ההורים ושל הילד אשר זכה לקשר במידה שווה עם כל אחד מהוריו”.
בדיון לפניי התובעת, בהגינותה, הגדירה את הנתבע כ”אבא טוב לא'”. וכך היא מעידה:
“הוא לא משתנה, הוא אבא טוב לא’, אבל הוא לא טוב אליי. הוא טוב לא’ מהבחינה הזאת כשיש הסדרי ראייה הוא מקפיד לראות את א’ בימים שא’ אמור להיות אצלו. הוא אבא טוב כשא’ אצלו אז אני יודעת שהוא משקיע בו זמן. יש לי גם ביקורות על ס’ אבל אני לא מתכוונת לשפוך אותם כי אני לא חושבת שזה רלוונטי” (עמ’ 131 לפרוט’).
27. אין חולק כי הקטין מצוי כיום במשמורת האם. אך לצד זאת, לנתבע היה ונותר מקום משמעותי בחיי הקטין במשך כל שנות חייו. לאחר גירושי הצדדים, הגם שהקטין היה רך בשנים, נקבע בהסכם הגירושין הסדר של משמורת משותפת. הסדר זה גם קוים הלכה למעשה, עד שהתובעת החליטה על מעבר ל*****.
יצוין כי נושא המעבר של התובעת מ***** ל***** וכפועל יוצא מכך החלפת המשמורת המשותפת במשמורת של התובעת לא נדון לגופו בבית המשפט. הצדדים הגיעו להסכם בהליך גישור ובית המשפט אישר את ההסכם.
בהמשך, כשעבר גם הנתבע להתגורר ב*****, כשנתיים וחצי לאחר מעבר התובעת, חזרו הצדדים למתכונת של משמורת משותפת. הסדר זה התקיים כחצי שנה, שאז התדרדרו היחסים ומאז לא הצליחו ההורים להגיע להסכמות בענן המשמורת.
במסגרת בירור תביעת המשמורת של הנתבע, עוד בטרם הוגשה תביעת ההגירה, הומלץ – בתסקיר מיום 27.1.2014 – על משמורת משותפת (באופן זמני לתקופה של שנה). בתסקיר נכתב:
“האב מבקש משמורת יחידנית, אך מוכן להסכים גם למשמורת משותפת. האב מוסר כי רוצה להיות שותף מלא בגידולו וחינוכו של א’, מרגיש כי כעת הוא מתפקד כאב בשלט רחוק. האב מודע לסגנונות החינוך השונים שלו ושל גרושתו ומקבל את השונות ביניהם, אך רוצה להשפיע על א’ ועל דרך חינוכו בימים שיהיה במחיצתו. האב מוסר כי א’ מרגיש בנוח בביתו, מסתדר עם אשתו ומתייחס יפה לתינוק שנולד.
האם היתה רוצה להשאיר את א’ במשמורתה. טוענת כי היא וס’ לא מסתדרים, כועסת כאמור על שהגיש תלונות כנגדה, נוקשה באישיותו, מרבית הבקשה שלה כלפיו נענות בשלילה, קטנוני כלפיה ודורש ממנה החזר כספי על הוצאות שלא בצדק וכד’. האם מוסרת עוד כי קיים קשר קרוב והדוק בין א’ לבין אביו…
בביקור בשני הבתים ובמפגש עם א’ התרשמתי מילד חמוד, פתוח, חיוני הנראה כי מרגיש שייכות לשני הבתים….
לאורך השנים קיימו ההורים ביניהם לסירוגין משמורת משותפת ומשמורת של האם, בנוסף נראה כי מערכת היחסים ביניהם לאחר הגירושים ידעה עליות ומורדות, ונעה בין תקופות של שיח ושיתוף פעולה לבין תקופות של מאבק ועוינות. התרשמתי, כאמור, כי לכל אחד מההורים יש סגנון הורות שונה, אך שני ההורים הינם הורים אוהבים, אכפתיים ומסורים”.
28. מתוך החומר שהובא לפניי, לא מצאתי יסוד להניח כי הנתבע לא יוכל לשמש הורה משמורן ראוי לקטין, במקרה של הגירת התובעת ל*****. החומר שמצוי לפניי אינו מתיישב עם טענת התובעת כי גם כשנהגה משמורת משותפת התובעת לקחה חלק עיקרי בטיפול בקטין.
מכל מקום, לא מצאתי בסיס להניח כי לנתבע אין מסוגלות לשמש הורה משמורן עבור הקטין. שעות העבודה הארוכות שלו אינן עילה לשלילת יכולתו לשמש כמשמורן. אין שום סיבה להניח כי חרף שעות עבודתו, לא יוכל להעניק לקטין את הטיפול הראוי ותשומת הלב הראויה.
29. אוסיף, כי אין סיבה להניח שהנתבע לא ידאג לשמירת קשר של הקטין עם אימו, במקרה של הגירת התובעת ל*****. הנתבע אמר למומחה כי חשוב לו של-א’ יהיו שני הורים וכי מעולם לא מנע קשר טלפוני של א’ עם אמו, כשהילד נמצא אצלו. אין סיבה להניח כי הדברים אינם משקפים את עמדתו ואת התנהלותו לעתיד לבוא, אם יוותר הקטין במשמורתו. ב”כ התובעת ויתר על חקירה נגדית של הנתבע, בה יכול היה לנסות ולערער את האמון שניתן לתת בדברים אלה של הנתבע.
המומחה העיד כי “סביר להניח שהוא יאפשר קשר שוטף של א’ עם האימא שלו, גם אם היא תהיה ב***** והוא יהיה פה” (עמ’ 50 לפרוט’, שר’ 11-13).
התובעת העידה כי במהלך שהייתה בחו”ל הנתבע דאג ביוזמתו לקשר יום-יומי של הקטין עימה, באמצעות שיחות טלפון על חשבון הנתבע.
הן על סמך ההתנהלות של הנתבע בעבר והן על סמך התרשמות המומחה, אין סיבה להניח שהנתבע יחבל בקשר של הקטין עם אמו, ככל שהקטין יוותר במשמורתו בישראל והאם תיסע ל*****.
30. על פי חוות הדעת, ועל פי התשתית שפרושה לפניי, לקטין קשר מצוין עם כל אחד מהוריו. טובתו של הקטין היא ללא ספק להמשיך ולהיות בקשר הדוק, תכוף ומשמעותי עם שני הוריו. כמו לכל קטין, גם לא’ זכות לקשר עם שני הוריו ולהוריו זכות ואחריות להיות שותפים לגידולו.
תכנית ההגירה של התובעת מסכלת את האפשרות להמשך קשר הדוק ותכוף של הקטין עם שני ההורים. הגשמת התכנית טומנת בחובה התרחקות של הקטין מאחד מהוריו, וטלטלה של ממש בחייו של הקטין. ניתן להבין לצרכיה של התובעת, שהקימה משפחה חדשה ונקלעה למציאות חיים מורכבת. מנקודת מבטו של הקטין, הגשמת תכנית ההגירה – איתו או בלעדיו – טומנת בחובה שינוי וטלטלה, כאב ואבדן. אם תיסע התובעת והקטין ישאר בחזקת הנתבע, הדבר יחייב התרחקות מהתובעת ויערער את יציבות החיים של הילד, שנמצא היום במשמורת התובעת. מנגד, אם תאושר הגירת הקטין והוא יהגר ל*****, היחסים עם הנתבע יפגעו בגלל הריחוק הגאוגרפי, ולצד זאת ידרש מהקטין להסתגל לסביבת חיים חדשה וזרה לו.
כפי שציין המומחה, “בכל מקרה תהיה מצוקה של הילד הזה, הוא ייקרע מההורה הזה או האחר” (עמ’ 52). המומחה אישר בעדותו כי ניתוק מהאם עלול להביא משבר גדול מבחינת הקטין (עמ’ 59 לפרוט’).
כשנדרש המומחה להשוות בין עוצמת המשבר בשני התרחישים – מעבר הקטין ל***** או הישארות בישראל עם הנתבע, הוא השיב, כי אם הקטין יעבור עם התובעת ל***** “יכול להיות שהמשבר יהיה מעט יותר קטן, אבל מאחר ויש סדרה של משתנים שפורטו בסוף הדיון אז בסך הכל אני לא חושב שהכיוון שאתה מצדד בו הוא פחות גרוע לילד” (עמ’ 61).
ובהמשך: “אתה שאלת אותי האם המשבר יהיה יותר גדול אם הוא עוזב את האימא מאשר הוא עוזב את האבא, ואני אמרתי שסביר להניח כי כרגע היא המשמורנית” (עמ’ 75).
31. השיקולים הנוספים שפירט המומחה, שהביאו אותו למסקנה כי טובתו של הקטין היא להישאר בישראל, במשמורת הנתבע, הם רציפות של קשרים ורציפות של זהות, הבטחת יציבות לקטין ועיתוי ההגירה.
שיקולים אלה מקובלים עלי, כשהמרכזי שבהם הוא הבטחת יציבות לקטין. הדבר כרוך כמובן בהערכות ביחס לעתיד. כידוע, היכולת האנושית לצפות את העתיד מוגבלת ביותר. לכן, עד כמה שהקביעה בדבר המצב בהווה, בעת מתן פסק הדין, כרוכה לעתים קרובות בהתלבטויות קשות, הרי ההערכה בדבר העתיד מעוררת קשיים עצומים. בשל המגבלות האנושיות בדבר ניבוי העתיד, מוגבלת כל הערכה לגבי העתיד להסקת מסקנות מתוך הנתונים הידועים מהעבר ומההווה ( ע”א 604/89 פלונים נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד מה(1), 156).
32. נתוני העבר מלמדים על חוסר יציבות יחסי של התובעת, בהשוואה לנתבע, בתחומים שונים, שהביאו לטלטלות בחייו של הקטין.
ראשית, חווה הקטין את גירושי הוריו.
הקטין חווה טלטלה נוספת בשנת 2010, עקב מעבר התובעת מ***** ל***** ושינוי מתכונת המשמורת ממשמורת משותפת למשמורת יחידנית של התובעת. מעבר זה נעשה ביוזמת התובעת, בשל צרכי תעסוקה.
והנה, חוסר היציבות התעסוקתית של התובעת נמשך גם לאחר המעבר ל*****. התובעת הסבירה כי עברה מ***** ל***** לאחר שהתקבלה לעבודה בבנק לאומי בתל-אביב. אך כעבור שנה התפטרה ממקום עבודתה ופתחה עסק עם בן זוגה, עסק שהתברר בדיעבד כי היה כושל. בשנת 2012 השתלבה התובעת בתעסוקה הנוכחית שלה, אותה לדבריה תוכל להמשיך גם ב*****, שכן העבודה נעשית מרחוק, באמצעות המחשב.
גם הקשרים הזוגיים של התובעת אינם מצביעים על יציבות והם הביאו לחייו של הקטין כמה דמויות מתחלפות של בני זוג של אמו.
33. יש לזכור כי גם הקשר של התובעת עם בעלה ס’ הוא קשר “טרי” יחסית. התובעת וס’ מכירים כשנתיים, והם חיים יחד פחות משנה וחצי (עמ’ 113 לפרוט’ מיום 22.12.2014). ס’ הגיע לישראל לתקופה קצובה, ללימודי פוסט דוקטורט.
התובעת נישאה לס’ במאי 2014 והיא צפויה ללדת את ילדם המשותף בימים אלו ממש. התובעת נמצא כיום, ללא ספק, במלכוד קשה. היא נישאה לבן זוג ***** המבקש לחזור ל*****, ונושאת ברחמה את ילדם המשותף. זאת בשעה שיש לה ילד שאביו הישראלי עומד על הישארותו בישראל.
לדברי התובעת, כשהשניים הכירו וקשרו את חייהם, התכוון בן זוגה להישאר בישראל. בעדותה מסרה התובעת:
“אני חושבת שאם לא היו בתכניות שלו להישאר פה בארץ הוא לא מנסה להשקיע בקשר בינינו הוא בטח לא היה מציע לי נישואין, כי אני מבחינתי חזרתי ואמרתי לו שאני לא יכולה לעזוב את הארץ ומבחינתו גם כן בתפיסה שלו לפי מה שאני הבנתי ממנו, לפחות בעתיד הקרוב בשנים הקרובות היינו אמורים להישאר בארץ ואלו היו התכניות. אבל לאחר שהוא ניסה ולא הצליח למצוא עבודה במחקר בארץ לאחר שדחו אותו גם באוניברסיטת תל אביב וגם במכון ויצמן הוא הצליח למצוא תקן, ובעצם הוא כבר נמצא במצב שעוד מעט אני אהיה היחידה שתביא כסף הביתה, כשהציעו לו את ההצעה ב***** שזאת הייתה איזה שהיא הצעה מאוד טובה…” (עמ’ 104 – 105).
במאמר מוסגר, יוער כי קשה ליישב את דברי התובעת על כך שבן זוגה התכוון להישאר בישראל עם העובדה שמעולם לא ראה לנכון ללמוד עברית. התובעת העידה כי ס’ עד היום לא ניסה ללמוד עברית בצורה מסודרת, למרות הפצרות התובעת (עמ’ 102 לפרוט’).
אוסיף כי נוכח סמיכות הזמנים בין נישואי התובעת וס’ לבין הגשת התביעה להגירה, הדעת נותנת כי במועד הנישואין ידעה התובעת כי בן זוגה אינו מוצא מקום עבודה מתאים בישראל ולא מן הנמנע כי ירצה לחזור ל*****, על כל ההשלכות הכרוכות בכך.
34. אין חולק כי הקטין עבר טלטלות מרובות – גירושי הוריו, מעבר מ***** ל***** תוך מעבר ממתכונת של משמורת משותפת למשמורת האם, כניסה של דמויות חדשות כתוצאה ממערכות יחסים חדשות של כל אחד מהוריו; חזרה למשמורת משותפת ופעם נוספת חזרה למשמורת של האם.
התובעת מבקשת כעת להגר ל*****, דבר ששוב כרוך בטלטלה עבור הקטין. הקטין נולד בישראל, להורים יהודים-ישראלים, וחי כל חייו בישראל, תחילה ב***** ובהמשך ב*****. כל זיקותיו הן לישראל. הוא אינו מכיר מציאות אחרת. כאן השתייכות המשפחתית, החברתית והקהילתית שלו. כאן חבריו, מכריו וכל משפחתו המורחבת. הוא אינו מכיר שפה ותרבות אחרת. יצוין כי גם לתובעת עצמה אין זיקה ל***** ורצונה להגר נובע כל כולו מהתכניות של בן זוגה.
הגירה ל***** תהווה טלטלה נוספת בחיי הקטין, שכבר עבר מספר לא מבוטל של מהפכים ושינויים. הקטין אוראל, כמו כל ילד, ילד זקוק לתחושת יציבות והגנה.
מלבד ההתרחקות מהאב, ההגירה כשלעצמה מהווה מהפך בחיי הילד. הגירה היא תהליך מורכב ומסובך הדורש כוחות הסתגלות רבים (הגירה וחטיפת ילדים – היבטים משפטיים ופסיכולוגיים, שמואל מורן, אמון עמירן והדרה בר, עמ’ 366 ואילך).
יפים לעניין זה הדברים הבאים: “להפרעה חוזרת זו של חיי הילד יש פוטנציאל לגרום לסבל נוסף ולנזק פסיכולוגי בעל השפעות לטווח ארוך, שכן ההפרעות החוזרות והנשנות של היחסים במשפחה מחיות מחדש את חרדותיו של הילד” (מורן, שם, בעמ’ 363).
ובהמשך:
“עבור ילד במשפחה שלמה הגירה ומעבר לקהילה חדשה היא קשה, אך הילד נעזר ביציבות של משפחתו, הוא מרגיש מוגן על ידי משפחתו ועל ידי שני הוריו. המשפחה השלמה פוגשת את האתגרים של החיים כמשפחה העוזרת לבניה, בייחוד לילדים.
ילדים של משפחות גרושות הינם פגיעים. בעבורם, כל תזוזה, כל שינוי, כל מעבר הוא מסוכן ודורש התארגנות מיוחדת, תכנון ותמיכה הורית. יש להגן על הילד מפני שינויים תכופים מדי בתחום הסביר.
לבקשת הגירה פוטנציאל גבוה לפתיחה מחודשת של קונפליקטים. היא יכולה לאיים באופן חמור על תחושת היציבות והביטחון של הילד ולבסס את תפיסתו שהעולם אינו אלא שדה קרב מלא תחמושת אשר בו אין הוא יכול לסמוך על איש” (מורן, שם, בעמ’ 374-5).
35. כמובן שיציבות אינה רק מקום המגורים הגאוגרפי. טובתו של הילד היא לשמר יציבות בהסדר המשמורת בתוך המשפחה שבה הוא חי. הותרת הקטין בישראל פוגעת כמובן ביציבות של הסדר המשמורת עם האם, דבר שעלול לפגוע בקטין. אך לצד זאת ההערכה היא כי הקטין יזכה לרציפות ויציבות בקשר עם האב ויתר הקשרים המשפחתיים החברתיים והקהילתיים בסביבה בה הוא חי. אוסיף כי אין שום ערובה כי עם המעבר ל***** תושג יציבות בחייה האישיים של התובעת ובחייו של הקטין. מנגד, ניתן להעריך כי הקטין יהנה מיציבות במחיצת אביו בישראל.
התובעת, שמדגישה כי דאגה תמיד לקשר של הקטין עם אביו, קיבלה למעשה החלטה שמשמעותה הרחקת הקטין מאביו. התובעת קיבלה החלטה אוטונומית להינשא לס’ ולהביא עימו ילד משותף, וזאת בשעה שככל הנראה כבר היה ברור שס’ אינו משתלב בעבודה בישראל. בתביעה לא צוין מתי קיבל ספרין את ההצעה מ*****, לא כל שכן מתי החל במגעים לקבלת ההצעה. הדעת נותנת שלא מדובר בהצעה שנולדה ביום אחד, בבחינת “יש מאין”.
אוסיף כי התובעת לא הציגה תכנית הגירה מפורטת. היא לא הציגה תכנית כיצד היא מתכוונת לעזור לקטין להתמודד עם קשיי ההגירה ולהתגבר על ההפסדים שיהיו לו כתוצאה מהמעבר והפסדים שיהיו לו בקשר עם הנתבע בשל המעבר. דומה כי התובעת מקלה ראש בקשיים הכרוכים בהגירה ל***** מנקודת מבטו של הקטין.
גם עיתוי ההגירה – באמצע שנת הלימודים – מעלה חשש כי התובעת אינה נותנת דעתה די הצורך לקשיים שיחווה הקטין סביב ההגירה, בפרט אם יתנתק מהמסגרת הבית ספרית ומשגרת חייו המוכרת באמצע השנה ויצטרך להשתלב במסגרת חדשה וזרה, באמצע שנת הלימודים וללא הכנה מתאימה.
36. באשר לעמדת הקטין, שמיעת עמדתו של הקטין מבטאת את ראייתו כאדם אוטונומי, כמושא עצמאי לזכויות, בעל רצונות עצמאיים ולא כחפץ המועבר בין הוריו.
לצד זאת יש לזכור כי רצונו של הקטין, ככל שמסוגל הוא לגבשו ולבטאו, אינו אלא רכיב מבין קשת רכיבים שונים שעל בית המשפט לשקלם. שמיעתו של הילד אין משמעה כי הרצון שהביע הוא שיטה את כף ההכרעה. הרצון שמביע הילד אינו משקף בהכרח את טובתו האובייקטיבית. שמיעת הילד נפרדת מהמשקל שיש ליתן לרצון שהביע והיא מהווה נתון אחד משורה של נתונים, שבית המשפט עשוי להסתייע בו לצורך ההכרעה. כשעסקינן בהגירה, בקטין צעיר בשנים, מתעוררת גם ספק עד כמה מבין הקטין את משמעות ההגירה, על כל הכרוך בכך.
37. בבואי לתת משקל לעמדת הקטין עלי להביא בחשבון לא רק את השאלה אם מדובר בקטין שגילו וכשוריו מאפשרים לו לגבש דעה עצמאית, אלא גם את המצב המורכב והעדין בו נתון קטין שניצב בעין הסערה ונדרש להביע רצונו בהתייחס לבקשת הגירה של אחד מהוריו. במצב זה עשוי הקטין להימצא ב”קונפליקט נאמנויות”. דומה כי מצב שכזה אינו מיטיב עם הקטין ועשוי לטמון בחובו השלכות רגשיות ונפשיות בלתי רצויות. בית המשפט מחויב בהגנה על הקטין גם בהקשר זה. עליו להימנע מלהפעיל לחץ על הקטין להשמיע את עמדתו, ככל שהקטין מסתייג מכך, וכן מחשיפת דבריו בפני ההורים. לעיתים, הצבת שאלת ההגירה לפתחו של הקטין יש בה כדי לפגוע בקטין. דרישה מהקטין יבחר ממי מהוריו עליו להתנתק היא דרישה קשה. היא קשה יותר מאשר קבלת עמדתו של הקטין ביחס לחלוקת זמן הורי, שכן משמעות ההגירה היא התנתקות ממושכת מאחד ההורים. לכן, שיתוף קטין בהליך המשפטי ומתן משקל לעמדתו המוצהרת, ככל שהביע עמדה כזו, צריך להיעשות בזהירות וברגישות.
38. במקרה שלפניי, הקטין שותף בהליך השיפוטי, הן במפגשים עם המומחה והן בראיון ישיר עימי. תוכן המפגשים וראיון מתוארים בחלק החסוי של חוות הדעת ובדו”ח החסוי של יחידת הסיוע. הדברים שמסר הקטין אינם מצדיקים לטעמי מסקנה שונה מהמסקנה אליה הגיע המומחה בדבר טובתו של הקטין שלא להגר ל*****. מתוקף חובתי להגן על הקטין, לא ניתן לפרט יותר.
39. חוות הדעת של המומחה היא הגיונית ומשכנעת. מסקנותיו מוצאות תימוכין ומשתלבות עם כלל התשתית הראייתית שהונחה לפני. חוות הדעת משתלבת בניסיון החיים הממשי. כידוע, כאשר בית המשפט רואה את חוות דעתו המקצועית של מומחה, שמונה מטעמו, כהגיונית וכמשכנעת, הוא לא יסרב להמלצתו (ראה ע”א 3798/94 פלוני נ’ פלונית, פ”ד נ(3) 133; רע”א 669/00 פלונית נ’ פלוני, פ”ד נד(3) 196). השאלה בדבר טובת הקטין אינה עניין של ידיעה שיפוטית וככלל בית המשפט מסתמך בהכרעתו על חוות דעת של מומחה בעל הכישורים המקצועיים הנדרשים והמבוססת על פגישות ובירורים מקצועיים מקיפים.
במקרה דנן, לא מצאתי טעמים שלא לאמץ את מסקנותיו של המומחה, לפיהם טובת הקטין היא להישאר בישראל עם אביו ולא להגר עם אמו ל*****. בחקירה הנגדית של המומחה ע”י ב”כ התובעת לא היה כדי לקעקע את חוות הדעת ומסקנותיה.
40. סוף דבר
על פי מכלול החומר שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי משיקולים של טובת הקטין, אין להיעתר לבקשת התובעת להתיר את הגירתו ל*****. איני מקלה ראש בצער שייגרם לתובעת כתוצאה מההכרעה אליה הגעתי. יחד עם זאת, שוכנעתי כי תוצאה זו היא בבחינת “הרע במיעוטו” עבור הקטין א’. אני תקווה כי שני ההורים ישכילו לפעול בשיתוף פעולה לקידום טובתו של א’ ולעשות כל שביכולתם על מנת להקל עליו.
המשך ההליכים בעניינו של הקטין יתקיים במסגרת תמ”ש 3747-09-13 [פורסם בנבו].
הצדדים יגישו הודעה מעדכנת, תוך 60 ימים, בה יעדכנו אודות הנסיבות המשפחתיות ויודיעו עמדתם לגבי אופן המשך ההליכים באותה תובענה.
כל צד יישא בהוצאותיו בגין התובענה שבכותרת.
ניתן היום, כ”ג שבט תשע”ה, 12 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.
תגובות למאמר