בית משפט השלום בחיפה
ת”א 10321-06-12 קודריאבצב ואח’ נ’ בנק מזרחי טפחות בע”מ
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופט אהרון שדה
תובעים
1.אנטולי קודריאבצב
2.מיכאל אוקסנקרוג
ע”י עו”ד ש. בלזר
נגד
נתבעים
בנק מזרחי טפחות בע”מ
ע”י עו”ד נ. רג’ינשוילי
פסק דין
לפני תביעה למתן סעד הצהרתי על פיו כתב הערבות עליו חתמו התובעים בגין הלוואות מספר 89606/185-0 ו- 89505/184-8 וכל משכנתא אחרת לה הם ערבים אצל הנתבע, אינו מחייב אותם.
גרסאות התובעים דומות גם אם אינן זהות, על פי הגרסאות עלו השניים לישראל בסמוך לשנת 1996, במהלך 1998 נזקקו השניים להלוואות ופנו בעקבות מודעות שראו בשפה הרוסית למתווך בשם דמיטרי.
אותו דמיטרי הסביר להם כי כ”נהוג בישראל” עליהם לחתום ערבות לאחרים ואחרים יחתמו עבורם, כך הדברים מתנהלים וכך ניתנות הלוואות.
התובעים הסכימו וזומנו כל אחד במועד אחר לסניף הבנק הנתבע שם חתמו על מסמכים בשפה העברית לטובת גברת שלא הכירו ושמה קוטוב סבטלנה. מדובר היה בפגישה קצרה בבנק ולטענתם לא הוסבר להם יותר מדי.
לאחר הפגישה והחתימה בבנק לא שמעו יותר דבר מאיש עד שקיבלו הודעה מהבנק בדבר מימוש הדירה ואז נודע להם שהם ערבים למשכנתא ע”ס 362,800 ₪ (קרן).
היכרותם של התובעים החלה לטענתם לאחר שהתוודעו האחד לשני בעקבות מידע שקיבלו מב”כ הבנק עוה”ד ג. אביבי.
הנתבע הגיש את תצהירו של מר זילבר המשמש כמורשה חתימה אצלו במחלקת גביית משכנתאות.
מר זילבר התייחס בתצהירו להלוואה, לכתבי הערבות והחוב, כבר עתה יש לומר כי אין בין הצדדים שום מחלוקת בדבר המסמכים עליהם חתומים התובעים (אשר מאשרים את חתימתם בכפוף לטענותיהם האחרות) ואין מחלוקת בדבר חובם של הלווים/החייבים העיקריים ויתרת החוב כיום.
מר זילבר מפנה לכך שהתובעים הוחתמו על טופס הודעה לערב בשפה העברית והפנה לדוגמת טופס מידע לערב בשפה הרוסית שיה נהוג בשעתו ברם למרות שתיק ההלוואה נמצא כולו ברשות הנתבע, אין בו את טופס המידע בשפה הרוסית כשהוא חתום ע”י מי מהתובעים ולמעשה אין בו את טופס המידע ברוסית בכלל (גם ללא חתימת התובעים) למרות שאין חולק וגם הבנק סבור כך-שטופס המידע בשפה הרוסית נחוץ וחיוני.
מר זילבר מעיד כי היה בשעתו נוהל שעל פיו היו ניתנים הסברים ע”י פקידה דוברת רוסית ובמקרה דנן הגב’ קלאודיה גולדברג כאשר החתימה בוצעה מול פקידה אחרת הדוברת רוסית-הגב’ מירב יודיס מה גם שהתובעים ידעו היטב לשם מה הם מגיעים לסניף הבנק.
מר זילבר מפנה לכך כי התובע 1 נטל מהבנק הלוואה עוד לפני חתימתו על כתב הערבות נשוא תיק זה וחתם גם ללווה אחר וכי התובע 2 נטל גם הוא הלוואה במשותף עם לווה אחרת וגם חתם כערב ללווה אחר כך שהם ידעו היטב לטענתו מהי הלוואה וכיצד נוטלים אותה.
מר זילבר מפנה לכך כי התובעים ניסו להגיע להסדר כספי בנוגע לחוב הנערב על ידם ולא העלו בשעתו טענות כנגד החתמתם על הערבות וכיום מדובר למעשה בטענות שנולדו לצורך ההליך.
התובעים, הגב’ מירב יודיס ומר זילבר העידו ונחקרו וב”כ הצדדים הגישו סיכומיהם.
מהחקירות עלו הממצאים והקביעות העובדתיות כדלקמן:
הלווים-זוג הורים ובת שאיחדו זכויות בהלוואות נשוא התיק לא היו מוכרים לתובעים ולא הם פנו לתובעים לשמש להם כערבים.
התובעים היו זקוקים שניהם להלוואות, נתקלו בפרסום של מתווך בשם דימיטרי המסייע בקבלתן כנגד תשלום עמלה, פנו אליו והוא זה ש”תיווך” והפנה אותם לנתבע לצורך חתימה על ההלוואות.
הוכח די הצורך שדימיטרי היה הרוח החיה והדמות הבלעדית שהביאה את התובעים לסניף הנתבע ושכנעה אותם לחתום על ההלוואה. יש להניח שהגב’ יודיס הייתה מלאת נכונות להסביר לתובעים על מה הם חותמים ברם נראה כי אותו דימיטרי השתלט על התהליך וניהל את העניינים כך שהחתימה תתבצע במהירות ובעיקר על סמך המצגים שהוא הציג לתובעים. זה המקום לומר שחלפו כ-17 שנים מאז אותה חתימה ואין להתפלא שאיש מהצדדים והעדים איננו זוכר את הפרטים אחד לאחד ולכן גם אין מקום לדקדק ולהחמיר בבחינת הגרסאות והתשובות.
כך גם הוכח שלתובעים היה אינטרס בביצוע החתימה היות והיה ברור להם שכנגד חתימתם, ידאג דימיטרי לסדר גם להם “חתימות” שיאפשרו להם לקבל הלוואות. הם ידעו “שככה זה עובד בארץ” כלומר אחד חותם לאחר.
לא נסתרה טענת התובעים לפיה מר דימיטרי נעלם זמן קצר לאחר החתימות.
התובעים העידו שעובר לחתימה על הערבויות נשוא תיק זה, כבר נטלו בעבר או מקביל הלוואות אחרות שהצריכו חתימת ערבים (תובע 2 נטל הלוואה מהסוכנות היהודית ותובע 1 היה בהליכים או שכבר נטל משכנתא לצורך דירה).
התברר שהתובעים אינם “ערבים סדרתיים” בעבור בצע כסף (והיו לא מעט כאלו בשעתו-בידיעתי השיפוטית) אלא אנשים מן השורה אשר ביקשו לעמוד בהתחייבויותיהם ואשר נקלעו לסיטואציה לא פשוטה עקב חתימתם.
לא נסתרה טענת הנתבע לפיה מיד עם תחילת גל העלייה מארצות חבר העמים פעל להסדרת והנגשת השירותים הבנקאיים לעולים החדשים ודאג להציב פקידה דוברת רוסית ועברית בכל סניף ונציגות וכן פעל להכנת מסמכים ברוסית וכי נהלי הבנק דרשו מסירת מידע מלא ללווים ולערבים.
מאידך גיסא, אין חולק שאין לאיש מעדי הנתבע שום ידיעה אישית על מה שקרה באופן קונקרטי בעת שהתובעים חתמו על כתבי הערבות.
כך גם אין חולק שלמרות שקיים תיק הלוואה ולמרות שההלוואה ניתנה רק לאחר שתיק ההלוואה נבדק, אין בנמצא את הטפסים ברוסית המיועדים ללווים ולערבים למרות שהנהלים והפרקטיקה שנהגה בפועל, חייבה החתמתם של אלו על הטופס שדוגמא ממנו צורפה כנספח ד’ לתצהירו של מר זילבר.
כאמור, התובעים ידעו שהם מגיעים באמצעות מתווך שלכאורה “מבין עניין” ומחויב להם ,לחתום ערבות ללווים שאינם מוכרים להם והם אלו שבחרו לסמוך עליו במקום להתעקש ולקבל הסבר מלא מפקידת הבנק שהייתה נכונה לעשות כך.
על בסיס הממצאים והקביעות לעיל יש לפסוק כי התובעים התכוונו לחתום כערבים להלוואות אדם אחר מתוך הבנה וכוונה כי הדבר יסייע להם בקבלת הלוואה בדרך דומה, יחד עם זאת והגם שנהלי הבנק כפי שהוכח, חייבו מתן הסברים בשפת האם-רוסית וחייבו החתמת הלווים והערבים על טופס מידע בשפה הרוסית, אין בנמצא טופס כזה, התובעים שוללים מכל וכל שחתמו על טופס כזה ואכן למרות שבמקרה דנן היו אמורים להיות בתיק ההלוואה אצל הנתבע מספר טפסים כאלו (לפחות 2, אחד לכל הלוואה), הטפסים לא נמצאו כאמור ולמעשה אין שום מסמך שנחתם ע”י התובעים בשפה שהייתה מובנת להם (או מובנת דיה) בשעתו.
אם נוסיף לעובדה לעיל את התרשמותי על פיה התובעים מחד גיסא סמכו מאד על המתווך דימיטרי והמידע שמסר להם ומאידך גיסא שאותו דימיטרי היה הרוח החיה גם בשלב החתימה בבנק, הרי שהמסקנה צריכה להיות שהתובעים התכוונו לחתום כערבים ברם לא הבינו בדיוק לאיזו הלוואה ומה ההשלכות חתימתם. קשה להניח שהם סברו שמדובר באקט פורמלי לחלוטין שאיננו מטיל שום סיכון (וערבות היא ערבות בכל שפה, בכל מדינה ובכל תרבות) ולחובתם יש לייחס את העובדה שמעבר לכך שאינם אנשים חסרי כל השכלה והבנה (כפי שהתרשמתי מעדותם), הם ידעו לפתוח חשבונות בנק, לנהלם, לבקש ולקחת הלוואות וכיו”ב ברם ניתן לקבל ולו באופן חלקי את טענתם לפיה על פי המצגים שהוצגו, די בהיות הדירה ממושכנת לבנק כדי לסלק את החוב וכי חתימת הערבים נדרשת כי “כך מקובל”.
ספק רב בעיניי אם מישהו באמת ישב והסביר לערבים כי קיים סיכון ממשי שהדירה לא תבטיח את החוב ולאחר הליכי המימוש הכוללים גם את הוצאותיו, תיוותר יתרה ואפילו משמעותית אותה יהיו צריכים לשלם.
מדובר בפגם שכאמור איננו מפקיע את הערבות שכן הייתה כוונה לערוב ולא סתם לערוב אלא לערוב לסכום משמעותי, באותה כוונה היו כרוכים אינטרסים ממשיים של מי מהתובעים ברם ובמידת ההסתברות הנדרשת, הפגם גרם לתובעים, במידה מסוימת, להעריך לא נכון ובאופן מוטעה את רמת הסיכון, גובהו ומידת הסתברותו.
היטיב לתאר זאת התובע מס’ 1 עת השיב כי אם היה יודע שהוא צפוי לשלם משהו (ובוודאי כשמדובר בסכום נכבד מאד) היה מוותר על ההלוואה שהוא ביקש לקבל שהיוותה כעשירית מסך ההלוואות המובטחות בערבותו.
הפסיקה הכירה בדוקטרינת האשם התורם בדיני חוזים, אני מקבל את טענת ב”כ הנתבע בסיכומיה במישור זה של ייחוס אשם תורם לתובעים, מאידך גיסא, הפסיקה הכירה בחובות הנאמנות המוגברות של בנק-גם כלפי ערב שאיננו לקוחו והתוצאה היא שיש לחלק את אותו אשם בסיטואציה שנוצרה ובמערכת היחסים שבין הצדדים.
באותה נשימה יש לומר שלאותו דימיטרי יש חלק לא מבוטל בעניין ולטעמי דווקא בגלל היותו “מאכער” שכזה המשתלט על התהליך, היה מקום שבסניף הבנק ירסנו אותו וינקטו בגישה זהירה אפילו יותר מאשר במצב רגיל בו מגיע ערב ללא “מאכער” הדוחק בו לחתום.
החלוקה הראויה במצב עניינים זה היא חלוקה של מחצית בה צריך לשאת הנתבע ומחצית בה צריכים לשאת התובעים (כל אחד רבע מן החוב).
אשר על כן ניתן פסק דין המצהיר כי כל אחד מהתובעים חב ברבע מסכום יתרת החוב בהלוואות נשוא תיק זה.
זאת ועוד, התיק מתנהל מאז שנת 2012, הפגם שנפל בהליך הגילוי צריך לבוא לידי ביטוי חלקי גם בפסיקת הריבית מחד גיסא ולתת תמריץ לתשלום החוב מאידך גיסא.
משכך פסק דין זה מצהיר בנוסף כי במידה והתובעים ישלמו את חלקם ביתרת החוב הנערבת על ידם תוך 90 יום מיום המצאת פסק דין זה לידי בא כוחם תועמד אותה יתרה על הסכום שהיה נכון לחודש הגשת התביעה קרי יוני 2012.
במידה ולא ישולם החוב כאמור לעיל, יישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.12 ועד לתשלום בפועל (מובהר כי עד לחודש הגשת התביעה צבר החוב את הריבית על פי הסכם המשכנתא ורק ממנו והלאה ניתן הפטור מריבית והצמדה או החלת חוק פסיקת ריבית והצמדה לפי החלופות המפורטות לעיל).
בנסיבות העניין ונוכח התוצאה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ”א חשוון תשע”ו, 03 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.
תגובות למאמר