בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
לפני כב’ השופט י’ נועם
עת”מ 23732-05-15 ולנטינה בורוביק ואח’ נ’ משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה
המערערים 1. ולנטינה בורוביק
2. אלה דוד
3. רון דוד
ע”י ב”כ עו”ד י’ וייסבוך
נגד
המשיב משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
פסק-דין
העתירה
1. לפניי ערעור מינהלי על החלטת בית-הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי”ב-1952, מיום 5.5.15, בערר (י-ם) 2227/14, לפיה נדחה ערר שהגישו המערערים על החלטת המשיב, מיום 21.9.14, לדחות את בקשתם ליתן למערערת 1 רישיון ישיבת ארעי בישראל, מסוג א/5, לפי נוהל 5.2.0033 – “נוהל הטיפול בבקשות למעמד בישראל להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי” (להלן – נוהל הורה קשיש).
הרקע העובדתי וההחלטה נושא הערעור
2. מערערת 1, ילידת 1936, אזרחית אוזבקיסטן, הִנה אִמה של מערערת 2 וחותנתו של מערער 3. מערערת 2 היא אזרחית ישראלית – אם לשלושה אזרחים, מהם שניים ששירתו בצה”ל, וסבתא לנכד ישראלי. מערער 3 הִנו חתנה של מערערת 1, קצין משטרה. למערערת 1 בת נוספת המתגוררת בארץ על-פי רישיון ישיבת קבע, אם לאזרח חייל צה”ל המשרת ביחידה קרבית. על-פי הנטען בכתב-העתירה, והמשיב לא חולק על כך, כל משפחתה של מערערת 1 מתגוררת בארץ – בנותיה, ארבע נכדיה ונינה, ואין למערערת 1 כל קרובי משפחה מחוץ לישראל.
3. בשנת 1992 עלו לישראל מערערת 2 ואחותה. השתיים קיבלו אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, לאחר שהציגו תעודת לידה של מערערת 1 אשר על גביה צוין כי היא יהודיה (להלן – תעודת הלידה). לאחר כעשור, בשנת 2002, פנתה מערערת 1 למשרדי לשכת הקשר במשרד ראש הממשלה (להלן גם – נתיב) באוזבקיסטן, וטענה כי היא זכאית לעלות לישראל מכוח חוק השבות, אגב הצגת תעודת הלידה האמורה. על-פי הנטען על-ידי המשיב, הבקשה נדחתה לאחר שנמצא כי תעודת הלידה שהציגה הייתה מזויפת. בעקבות ממצאים אלו החל המשיב בהליכים לצורך ביטול אזרחותן של מערערת 2 ושל אחותה, אשר הוענקה, כאמור, בהסתמך על תעודת הלידה. ביום 6.6.05 החליט שר הפנים לבטל את אזרחותן של מערערת 2 ואחותה והעניק להן מעמד של תושב ארעי. לאחר ביטול אזרחותה של מערערת 2, היא פתחה בהליכים לקבלת מעמד בישראל מכוח נישואיה למערער 3, שהוא, כאמור, אזרח ישראלי. בשנת 2011, משהסתיים ההליך המדורג הוענק לה מעמד של תושבת קבע, ובשנת 2013 מעמד של אזרחית ישראלית. האחות נותרה לשהות בישראל במעמד ארעי, עד שבשנת 2014 ניתן לה מעמד קבע מטעמים הומניטאריים. החל משנת 2001 הגיעה מערערת 1 לישראל באשרת תייר לתקופות קצובות, לצורך ביקור בני משפחה, כשהיא שוהה כדין ויוצאת את הארץ במועד. ביום 27.3.14 נכנסה מערערת 1 לישראל פעם נוספת, ומאז לא עזבה את הארץ.
4. ביום 6.4.14 הגישה מערערת 1, יחד עם מערערת 2, בקשה לקבלת מעמד בישראל, מכוח נוהל הורה קשיש. לשכת הקשר במשרד ראש הממשלה (נתיב) המליצה למשיב לדחות את הבקשה “לאור הניסיונות של [מערערת 1] ושל בנותיה להשיג מעמד חוקי בישראל במרמה”. ביום 10.7.14 החליט המשיב לדחות את בקשת מערערת 1. “ערר פנימי” אשר הוגש על-ידי המערערים, נדחה ביום 21.9.14. בהחלטה בערר צוין, כי העוררת ניסתה לעלות לישראל במרמה בשנת 2002 כאשר הציגה בחו”ל תעודת זהות מזויפת, וכי לפי האמור בסעיף ב11 לנוהל הורה קשיש – הנוהל לא יחול על מי שכניסתו לישראל נעשתה על סמך מסמכים מזויפים. עוד צוין בהחלטה בערר, כי “עברו של אדם הינו חלק ממניין השיקולים להם מתייחס משרד הפנים בעת שהוא עושה את הבחינה לקבלת מעמד בישראל”, וכי אין ביכולתו של מקבל ההחלטה “להתעלם מהעובדה שהמבקשת [מערערת 1] ניסתה לקבל מעמד בישראל במרמה על-ידי מסמכים כוזבים”.
החלטת בית-הדין לעררים
5. על ההחלטה בערר הפנימי הוגש הערר נושא הערעור לבית-הדין לעררים, אשר נדחה אף הוא ביום 5.5.15. בערר לפני בית-הדין לעררים טענו המערערים, כי לא הוצגו ראיות לפיהן תעודת הלידה מזויפת; מה-גם, שהמשיב חזר בו מהחלטתו לבטל את אזרחותה של המערערת 2, והשיב לה את אזרחותה בשנת 2013, ואגב כך אף העניק לאחותה של מערערת 2 מעמד של תושבת קבע. בנוסף ולחלופין טענו המערערים בערר, כי לטענות באשר לאמיתות מסמכים בדבר יהדותה של העוררת, אין כל נפקות לנוהל הורה קשיש, שעליו הסתמך המשיב לצורך דחיית הבקשה, זאת הואיל ומערערת 1 מעולם לא נכנסה לישראל על סמך מסמכים מזויפים. בהחלטתו נושא הערר קבע בית-הדין, כי אין לקבל את טענת המערערים, לפיה המשיב חזר בו מהחלטתו לבטל את ביטול אזרחותן של מערערת 1 ושל אחותה, ובפרט כאשר מעמד האזרחות ניתן למערערת 2 מכוח נישואיה לאזרח ישראל, מערער 3, ואילו לאחותה נותר מעמד של תושב קבע בלבד. בית-הדין הוסיף, כי החלטות משרד הפנים בעניינן של מערערת 2 ושל אחותה, “מלמדות על הפעלת שיקול דעת מצד פקידי המשיב, אשר לא ראו לנכון להרחיק את [מערערת 2 ואחותה] מישראל על אף מעשי המרמה לו היו שותפות”. בית-הדין לערערים אף לא מצא מקום לדון בשאלה, האם נפל פגם בתעודת לידה של מערערת 1, בזיקה לשלילת אזרחותן של מערערת 2 ואחותה בעבר, מן הטעם שבית-הדין אינו מוסמך לדון בטענות בעילות מכוח חוק השבות; מה-גם, שהעלאת הטענות האמורות נגועה בשיהוי ניכר על-רקע העובדה שההחלטה על ביטול האזרחות ניתנה עוד בשנת 2005. בית-הדין סבר, כי המשיב רשאי להסתמך על ביטול האזרחות של מערערת 2 ואחותה כעל “ראיה מינהלית” העומדת בפני עצמה. בית-הדין קבע, כי הראיות המינהליות מעלות שמערערת 1 ניסתה לקבל מעמד בישראל בהסתמך על מסמך מזויף ומסירת ידיעות כוזבות, ואין נפקות לכך שניסיון זה לא צלח. לנוכח נסיבות אלו קבע בית-הדין, כי היה מקום לדחות את בקשתה של מערערת 1 לפי נוהל הורה קשיש, הן על-יסוד סעיף ב11 לנוהל, הקובע כי “נוהל זה לא יחול על מי שכניסתו לישראל נעשתה על סמך ידיעות כוזבות ו/או מסמכים מזויפים”, אשר על-פי שיטתו של המשיב חל גם על מי שניסיון המרמה שלו, לא צלח; והן בהסתמך על שיקול הדעת הרחב והכללי של המשיב להחליט כי גם מי שניסיון המרמה שלו כשל, לא יהיה זכאי לקבלת מעמד בישראל.
תמצית טיעוני הצדדים
6. המערערים טוענים, כי בין השנים 2000-2004 ביקשה מערערת 1 לעלות לארץ מכוח חוק השבות והגישה לקונסוליה הישראלית בחו”ל את תעודת הלידה המקורית שלה, שבה נרשם כי היא יהודייה, וכי אִמה יהודייה ושם משפחתה לפני נישואיה היה לרנר. מערערת 1 פרטה באותה בקשה, כי איבדה את שני הוריה במלחמת העולם השנייה וגדלה אצל נוכרים, וכי חיפשה את אִמה לאחר המלחמה אך לא מצאה אותה – הכל כמפורט בתצהיר שהגישה למשיב בשנת 2004. לדברי מערערת 1, סורבה בשעתו בקשתה לאפשר לה לעלות לישראל מכוח חוק השבות, בטענה שתעודת הלידה מזויפת, והמשיב ממשיך להחזיק בתעודה המקורית שלא הוחזרה לידיה עד היום. לגרסתה, בשל מצוקה כספית נמנעה ממנה אפשרות להגיש עתירה נגד החלטת המשיב, והיא המשיכה להתגורר באוזבקיסטן, כאשר מדי שנה הגיעה לבקר את בני משפחתה בארץ, בהתאם לאשרות תייר שנופקו לה מעת לעת. מערערת 1 מדגישה, כי אינה מבקשת כיום לעלות לארץ מכוח חוק השבות, אלא לקבל מעמד מכוח נוהל הורה קשיש, זאת מחמת גילה המתקדם ובדידותה בניכר, בשעה שכל משפחתה מתגוררת בישראל. עוד גורסים המערערים, כי המשיב מסרב ליתן למערערת 1 רישיון ישיבה בישראל, כדי “להעניש” אותה בשל הטענות הנושנות על אמיתות הרישום “יהודיה” בתעודת הלידה, זאת חרף חלוף הזמן וחוסר הרלבנטיות של הזיקה ליהדות בנוהל הורה קשיש – נוהל שנועד למי שאינו זכאי שבות. בנוסף מציינים המערערים, כי התנהלותו של המשיב כלפי מערערת 2, מקימה כלפיו מניעות מלדחות את בקשתה של מערערת 1. בהקשר זה מדגישים המערערים, כי המשיב ביטל את אזרחותה של מערערת 2 בשנת 2005, עת העלה טענות בדבר אי-אמיתות הרישום “יהודייה” בתעודת הלידה של אִמה, מערערת 1, זאת ללא הליך משפטי ומבלי שהוצג לפני המערערות שמץ של ראיה בעניין זה. עוד טוענים המערערים בהקשר האמור, כי החלטת המשיב לאפשר למערערת 2 בשנת 2013 לקבל מעמד של אזרחות, מכוח נישואיה לאזרח ישראל בהתאם לנוהל איחוד משפחות, מקימה מחסום של מניעות כלפי המשיב מלהעלות בשנית את הטענות נגד מקוריות התעודה, בהידרשו לבקשתה של מערערת 2 להעניק לה מעמד מכוח נוהל הורה קשיש. לשיטתם, החלטת המשיב לאפשר למערערת 2 לקבל מעמד של אזרחית המדינה, מכוח הליך של איחוד משפחות, חרף החשד בדבר האותנטיות של הרישום בתעודת הלידה של אִמה שהביא בשעתו לביטול מעמד האזרחות, אף מחייבת את המשיב להעניק למערערת 1 מעמד מכוח נוהל הורה קשיש, כאשר בשני המקרים מדובר בהקניית מעמד שלא מכוח חוק השבות. המערערים אף מלינים על עצם החשד בדבר אי-האותנטיות של הרישום בתעודת הלידה של מערערת 1. בעניין זה מדגישים המערערים, כי המשיב לא הציג בפניהם כל ראיה או חוות-דעת, לפיה תעודת הלידה של מערערת 1, המוחזקת מזה כ-13 שנה בידי המשיב, הִנה מזויפת; וכי לא ניתנה לה הזדמנות להתגונן מפני טענת המשיב, בדבר זיוף התעודה. מכל מקום, לשיטתם, חולשת טענות המשיב בדבר זיוף הרישום בתעודת הלידה, עמדה ככל הנראה ביסוד ההחלטה לאפשר למערערת 2 לקבל מעמד של אזרחות במסגרת הליך איחוד המשפחות עם בעלה, חרף החשד שעלה בעניין הרישום בתעודה. בכל הנוגע להחלטת המשיב, המסתמכת על סעיף ב11 לנוהל – לפיו הנוהל לא יחול על “מי שכניסתו לישראל נעשתה על סמך ידיעות כוזבות ו/או מסמכים מזויפים” – מדגישים המערערים, כי מערערת 1 מעולם לא נכנסה לישראל על סמך מסמכים מזויפים, אלא על בסיס דרכונה הזר, עת קיבלה בכל פעם אשרת ביקור. מהטעמים האמורים גורסים המערערים, כי החלטת המשיב, כמו-גם החלטת בית-הדין לעררים, אינה סבירה, אינה הולמת את הנוהל, לא מבוססת על תשתית ראייתית ראויה; ומכל מקום, אף אם קיימים ספקות בדבר יהדותה של מערערת 1 – ההחלטה שלא להחיל עליה את נוהל הורה קשיש, אינה מידתית ובלתי סבירה לחלוטין, שכן המשיב מנע ממערערת 1 בערוב ימיה לשהות בישראל לצמיתות בחיק משפחתה הקרובה.
7. ב”כ המשיב טוען, כי לא קמה עילה להתערב בהחלטתו של בית-הדין לעררים, זאת מן הטעמים שבוארו בהחלטת בית-הדין. לגרסת המשיב, למערערת 1 אין כל זכות מוקנית לקבלת מעמד בישראל, והקניית המעמד המבוקש מכוח נוהל הורה קשיש, הִנה בגדר בקשה לקבלת מעמד, לפנים משורת הדין. לטענת ב”כ המשיב, משנמצא כי המערערת ניסתה בעבר לקבל מעמד בישראל מכוח חוק השבות במרמה, על-ידי מסירת מידע כוזב, בדין נדחתה בקשתה לקבלת מעמד מכוח נוהל הורה קשיש, שניתן, לשיטתו, לפנים משורת הדין. בכל הנוגע למידע הכוזב, מציין המשיב, כי מרישומיו עולה שבמסגרת בקשת מערערת 1 לקבלת מעמד לפי חוק השבות, בשנת 2002, היא הציגה תעודת זהות מזויפת. יוער, כי לא צורפו לכתבי-הטענות ראיות מינהליות, המבססות את החשד בדבר היעדר אותנטיות של הרישום בתעודה. ואולם, לטענת ב”כ המשיב, לאור העובדה שמערערת 1 לא פנתה לערכאות בעניין דחיית בקשתה בשנת 2002 לקבלת מעמד על-פי חוק השבות, ושמערערת 2 לא פנתה לערכאות בשנת 2005 בעניין ההחלטה להפקיע את מעמד האזרחות שקיבלה מכוח שבות – יש לראות את קביעתו של משרד הפנים בעניין אי-האותנטיות של תעודת הלידה של מערערת 1 כעובדה מוגמרת וכמעשה עשוי. עוד טוען ב”כ המשיב, כי אין ללמוד מעניינה של מערערת 2 לעניינה של מערערת 1, חרף החשד שהן הראשונה והן האחרונה עשו שימוש במסמך מזויף, או במסמך שאינו אותנטי, שכן לגרסתו, למערערת 2 ניתן מעמד של אזרחות לפנים משורת הדין ובאופן חריג ויוצא דופן, לנוכח נסיבותיה האישיות והמשפחתיות, ובין-השאר – עיסוקה בתחום החינוך, נישואיה לקצין משטרה והעובדה שילדיה שירתו בצה”ל. לטענת ב”כ המשיב, החלטת המשיב בעניינה של מערערת 1 הִנה סבירה, ולא קמה עילה להתערב בה, כמו-גם בהחלטת בית-הדין לעררים לאשרה.
דיון והכרעה
8. נוהל הורה קשיש הותווה על-ידי המשיב כנוהל הומוניטארי מובהק. תכליתו לאפשר לקשיש בודד בגיל שנקבע (אישה מעל גיל 62 וגבר מעל גיל 64, על-פי עדכון הנוהל מיום 2.9.14), לחיות בסמוך לילדיו בארץ, שהִנם אזרחי ישראל; ובלבד שאין לו ילדים אחרים או בן-זוג מחוץ לישראל. בנסיבות האלה, מאפשר הנוהל להורה העומד בתנאים שנקבעו בנוהל, להתאחד עם בנו או בתו אזרחי ישראל. כבר נפסק, כי התכלית ההומניטארית שביסוד הנוהל היא רחבה – “היא מכוונת לאפשר להורה, עם הגיעו לגיל מתקדם, לחיות במחיצת או בקירבת בנו או בתו, על מנת שלא יכלה את שארית ימיו בגפו ובארץ אחרת, וכמו כן, היא מכוונת לאפשר לבן או לבת, אזרחי ישראל, לממש את הצורך הטבעי שלהם כילדיו של אותו הורה, לחיות בקרבתו ולו עם הגיעו לגיל שישים” (עע”מ 11538/05 נטיוסוב נ’ שר הפנים (25.11.07), בפִסקה 6).
9. כאמור, אין חולק כי מערערת 1 עומדת בתנאי הנוהל, בכל הנוגע לגילה, מעמדה בארץ של בתה מערערת 2, והיעדר ילדים אחרים מחוץ לישראל. יתירה מכך, הואיל ומערערת 1 היא בת 80, חלים הטעמים שביסוד הנוהל ביתר שאת, נוכח גילה המתקדם ובדידותה בנֵכר, כאשר כל צאצאיה מתגוררים בארץ. הנוהל בעניינה מקנה לה את הזכות לחיות לצד ילדיה בגילה המתקדם, כדי לקבל מהם תמיכה וסיוע; הוא אף מקנה לילדיה של מערערת 1 את הזכות לממש את חובתם המוסרית, היהודית והאוניברסלית, של כיבוד הורים.
המחלוקת בענייננו מתמקדת אך בשאלה, האם נפל פגם בהחלטת בית-הדין לעררים לאשר את החלטת המשיב, לדחות את בקשתה הנוכחית של מערערת 1 לקבל מעמד על-פי נוהל הורה קשיש, בשל החשד כי תעודת הלידה שהציגה ל”נתיב” לפני למעלה מעשור, במסגרת בקשתה בעבר לקבלת מעמד לפי חוק השבות, הִנה בלתי אותנטית.
10. לאחר בחינת טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין החלטת בית-הדין לעררים, כמו-גם דין החלטת המשיב – להתבטל, מחמת אי-סבירות ההחלטות, על-רקע מכלול הנסיבות.
ראש לכל, המשיב לא הראה טעמים המצדיקים מתן החלטה שונה בעניינה של מערערת 2, ביחס לזו שנתקבלה לגבי מערערת 1, אף בהנחה שהתעורר חשד בדבר האותנטיות של תעודת הלידה של מערערת 1. בנוהל הטיפול בבקשת התאזרחות, שהוחל בעניינה של מערערת 2 בשנת 2013, נקבע כי “אין לאשר התאזרחות למי שבעבר רכש אזרחותו במרמה על סמך פרטים כוזבים”. המשיב, שגרס כי מערערת 2 רכשה אזרחותה עם עלייתה ארצה על סמך פרטים כוזבים, החליט לאפשר לה לקבל מעמד של אזרחות, מכוח הליך של איחוד משפחות עם בעלה, אזרח ישראל, זאת חרף ההחלטה הקודמת לשלול את האזרחות שניתנה מכוח חוק השבות, ולמרות ההוראה האמורה שנקבעה בנוהל. על-רקע האמור, לא הצביע המשיב על טעמים המצדיקים אי-החלת ההחלטה “למחול” על החשד האמור בדבר האותנטיות של תעודת הלידה, בכל הנוגע לבקשת מערערת 1 לקבל מעמד מכוח נוהל הורה קשיש. יתרה מזאת, כאמור, סעיף ב.11 לנוהל האחרון קובע, כי “נוהל זה לא יחול על מי שכניסתו לישראל נעשתה על סמך ידיעות כוזבות ו/או מסמכים מזויפים”; אך סייג זה לא חל בעניינה של מערערת 1, שכן כניסתה לישראל, באשרת ביקור, לא נסמכה על ידיעות כוזבות ומסמכים מזויפים. זאת ועוד, לא הוצגו על-ידי המשיב טעמים המצדיקים נקיטת עמדה שונה בעניינה של מערערת 1, לעומת עניינה של מערערת 2, חרף החשד “המשותף” לגבי השתיים בדבר אי-האותנטיות של תעודת הלידה של מערערת 1; ובפרט כאשר מערערת 2 זכתה למעמד של אזרחות, שעה שמערערת 1 מבקשת לקבל אך מעמד של תושבות. לא-זו-אף-זו, כשם שמצא המשיב טעמים חריגים ויוצאי דופן, לשיטתו, לצורך מתן מעמד של אזרחות למערערת 2, היה עליו להקנות למערערת 1 מעמד מכוח נוהל הורה קשיש, ובפרט לנוכח גילה המתקדם – שמונים שנה. מכל מקום, לא הוצגו על-ידי המשיב ראיות מינהליות, בדבר היות תעודת הלידה של מערערת 1 מזויפת או כוללת פרטים כוזבים; ובפרט, כאשר התעודה מוחזקת ברשות המשיב, או בידי “נתיב”, מזה כ-13 שנה. בנסיבות האמורות, אף אם התעורר חשד לפני למעלה מעשור, לפיו בקשה שהגישה מערערת 1 לקבלת מעמד מכוח חוק השבות נסמכה על תעודת לידה שאינה אותנטית, הרי שההחלטה לדחות את בקשתה לקבלת מעמד מכוח נוהל הורה קשיש, אינה סבירה, ומכל מקום – אינה מידתית.
התוצאה
11. על-יסוד האמור לעיל, העתירה מתקבלת; והמשיב ינפיק למערערת 1 מעמד, בהתאם לנוהל הורה קשיש, כאשר יש למנות את התקופה של הענקת האשרה מסוג ב/1, בשלב הראשון של ההליך על-פי הנוהל, החל ממועד כניסתה של מערערת 1 לישראל, זאת הואיל והבקשה הוגשה על-ידה עוד לפני שנכנסה לארץ.
המשיב ישלם למערערים, יחד ולחוד, הוצאות בסך 5,000 ₪, וכן את סכום האגרה ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה.
ניתן היום, כ”ה בכסלו תשע”ו (7 בדצמבר 2015), בהיעדר הצדדים.
המזכירות תמציא עותקים מפסק-הדין לצדדים.
תגובות למאמר