בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בתל – אביב יפו
בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים
עתמ 001153/06
בפני: כב’ השופטת ד”ר דרורה פלפל 19/07/2006
בעניין: 1. טטיאנה אולוכנוב
2. דינה קריבון
ע”י ב”כ עו”ד גרביץ
העותרות
נ ג ד
1. משרד הפנים
2. שר הפנים
ע”י ב”כ עו”ד א’ קידר
המשיבים
פסק דין
א. מהות העתירה
זו עתירה להורות למשיב להעניק לעותרת 1 אשרת שהייה מסוג ב’1 בהתאם לנוהל: “טיפול במתן מעמד להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי” (להלן: “נוהל הורה קשיש”).
לחילופין, מתבקש ביהמ”ש להורות למשיב להעניק לעותרת 1 מעמד חוקי בישראל מטעמים הומניטאריים.
ב. עובדות רלוונטיות
העותרת 1 נולדה ב- 3/2/1929 בטביליסי, גרוזיה (נספח א’ לעתירה).
בשנת 1956 היא התחתנה עם בוריס אולוכנוב ז”ל. מהנישואים האלה נולדו שני ילדים: בן בשם יורי בשנת 1957 ובת בשם דינה, היא העותרת 2, בשנת 1959. (תעודת הנישואים מצורפת כנספח ב’).
בעלה של העותרת 1 נפטר בשנת 1978 (נספח ג’ לעתירה).
העותרת 2 נישאה בשנת 1997 ליהודי בשם אנטולי קריבון.
ביום 23/3/99 אנטולי עלה ארצה וביום 29/6/00 העותרת 2 הצטרפה אליו.
על-פי הנטען בעתירה, בנה של העותרת 1 עזב את גרוזיה, עבר להתגורר ברוסיה ומאז ניתק כל קשר עם שתי העותרות.
ביום 27/12/04 נכנסה העותרת 1 לישראל באשרת תייר למשך 3 חודשים.
על-פי הנטען בעתירה, במהלך שהייתה בארץ נודע לה כי דירתה בטביליסי נפרצה וגרים בה פולשים. היא איננה מרגישה שבמצב השורר בגרוזיה יהיה לה סיכוי להיאבק באנשים אלה.
העותרת מציינת, שבגרוזיה אין לה אדם קרוב שיטפל בה ולאור העובדה שדירתה נפרצה, אין לה גם מקום לגור בו.
על-פי האמור בעתירה, לפני כשנה נודע לעותרת 2, באמצעות מכרים משותפים, שאחיה יורי הוכר כנכה, הוא אינו עובד, חי מקצבת נכות וגר בדירתה של בת זוגתו שמטפלת בו.
האשרה של המבקשת 1 הוארכה מספר פעמים, היא הגישה בקשה לקבל מעמד בישראל, ברם הבקשה נדחתה. נאמר לה כי הסיבה לסירוב להאריך את האשרה נעוצה בכך, כי יש לה בן נוסף ולכן היא איננה עונה על הקריטריונים של נוהל הורה קשיש.
ג. ד י ו ן
1. הוראות הדין והנוהל
אין מחלוקת ששיקול הדעת המוענק לשר הפנים מכח חוק הכניסה לישראל תשי”ב–1952, והתקנות על-פיו הוא רחב ביותר (בג”ץ 758/88 קנדל נ’ שר הפנים, פ”ד מ”ו(4) 505, 520).
הרצון של תושב זר להימצא בקרבת בן משפחתו שהוא אזרח או תושב ישראל, איננו טעם מספיק לכך שהמדינה תעניק לו רישיון לישיבת קבע בארץ (ר’ בג”ץ קנדל לעיל וכן בג”ץ 3403/97 אנקין ורה נ’ משרד הפנים פ”ד נ”א(4) 522).
ביום 21/8/05 התקבל נוהל הורה קשיש.
הנוהל קובע שיטה וכללים למתן מעמד להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי, כאשר ההורה נמצא בישראל.
נוהל זה מתקן את הנוהל הקודם.
תנאי הסף, על-מנת להיכנס לתחולתו של הנוהל, הם:
1. המוזמן הוא הורה בודד של המזמין, שהינו אזרח ישראלי.
2. גילו של ההורה מעל 60.
3. למוזמן אין ילדים נוספים בחו”ל.
4. אין התנגדות של גורמים רלוונטיים.
2. טיעונים רלוונטיים ליישום הוראות הדין והנוהל
טוען ב”כ המשיבה, שעניינה של העותרת אינו שונה מעניינם של רבים אחרים, שלהם קרובי משפחה בישראל והם מבקשים להצטרף אליהם.
לכן לענין זה, אין לחרוג מהוראות הנוהל, יש לפעול בהתאם לקריטריונים, מאחר וסטיה ללא הצדקה עלולה ליצור סחף וכרסום מצטבר במדיניות הכללית בנושא (סעיף 25 לתגובה).
מעיון בסעיפי התגובה 26, 27, 28 עולה, כי חששו העיקרי של המשיב 1 הוא, שהורים נוספים יכולים לטעון אותה טענה, דהיינו שאין להם קשר עם הבן, כשלמשיב 1 אין יכולת ממשית לבדוק טענה זו או להפריך אותה (סעיף 27 לתגובה).
ב”כ המשיב 1 מפנה גם לטפסים שמילאה העותרת 1 בלשכת הקשר, שם היא ציינה את הכתובת של בנה ואת מספר הטלפון שלו ומכאן הסיק שזה מטיל צל על הטענה שאין לה קשר עם הבן.
בסעיף 30 לכתב התשובה מציין ב”כ המשיב 1, שהדוגמאות של: תרדמת, מאסר עולם, שהייה במוסד סיעודי, דוגמאות אותן הביאה העותרת בעתירה, שונים מהמקרה שלפנינו:
“וככל שיוצג מקרה מסוג זה, הוא ייבחן על-ידי משרד הפנים בהתאם לנסיבות הספציפיות. עניינה של העותרת אינו עולה כלל לגדר המקרים האמורים”.
3. פרשנות הוראות הנוהל
אין ספק בלבי שנוהל הורה קשיש נוצר מטעמים הומניטאריים.
מדינת ישראל כמדינה הומניטארית שקדושת המשפחה והעזרה ההדדית נמצאים בדירוג גבוה במערכת הנורמות והערכים שלה, החליטה כי הורה מבוגר שנשאר לבד בעולם, כשאין לו כל משענת ומשפחה מחוץ לישראל יוכל, על-סמך החריג שנקבע בנוהל הורה קשיש, להתאחד עם משפחתו בארץ.
זו החלטה שצריך לברך עליה.
שאלה היא כיצד יש לפרש את המונחים: “הורה בודד” וגם ש”למוזמן אין ילדים נוספים בחו”ל”.
העותרת התאלמנה מבעלה-, ולכן היא עונה על הקריטריון של הורה בודד.
איך נפרש את המושג “היעדר ילדים בחו”ל”?
במקרה שלנו המדובר באישה כבת 77, שלפי האמור בעתירה, במשך כ- 40 שנה אין לה קשר עם הבן.
המשמעות שלמוזמן אין ילדים נוספים בחו”ל, זה שברמת היום יום, החודש או השנה, אין להם למי לפנות. אין קשר טלפוני, לא חוגגים חגים במשותף, אין שמחות משותפות, אין למעשה דבר במשותף.
העובדה שבתעודת זהות של מאן דהוא רשום שהוא נולד לאם מסוימת, לעותרת במקרה שלנו, אין לה הרבה חשיבות אם אין שום קשר של אם ובן בין השניים, ולו גם לעתים רחוקות.
לכן את הנוהל יש לפרש כאילו נכתב בו: “למוזמן אין ילדים נוספים בחו”ל, שעמם יש לו איזשהו קשר”.
פרשנות מעין זו, עולה עם המגמה ההומניטרית שלשמה נוצר החריג בהוראות הנוהל, המאפשר איחוד משפחות. (על דרך הפרשנות של אומד דעת הצדדים ר’ דנ”א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות אגודה חקלאית שיתופית בע”מ ואח’ נ’ מדינת ישראל תק-על 2005(2), 3188).
ובאשר לעמדת המשיב 1, שדבר כזה קשה לבדיקה, הוא צודק אבל באותה מידה גם קשה לבדוק אם מאן דהוא, לפעמים בסוף העולם, הוא נכה ומה רמת הנכות שלו, או מאן דהוא שוהה במוסד סיעודי, בדיקות שהמשיב 1 הבהיר שהוא כן עושה.
מדרך הטבע עותרים מסוג זה, כפי שגם העותרת בענייננו, מביאים ראיות לאמור בעתירתם (ר’ תצהיר ח’2 וכן ר’ תצהיר ח’3 של הגברת נינו אבסדזה שהכירה את בנה של העותרת 1); ואם למשיב 1 רצון לבודקם, והדבר קשה בנסיבות מיוחדות, יתכן שהפתרון לכך יהיה להטיל את הוצאות בדיקות המשיב 1 על העותרים.
מסקנה אופרטיבית:
במקרה הנוכחי קיימות ראיות שלא נסתרו על כך שאין שום קשר בין העותרת לבין בנה;
לאור הפרשנות ההומניטארית והתכליתית שיש לתת לסעיפי הנוהל, ולאור העובדה שהמבקשת היא כבת 77 שנה, אלמנה ואין כל מניעה אחרת להישארותה בארץ, אני קובעת שהיא עמדה בהוראות הנוהל ואשר על-כן יש להיעתר לעתירה.
בהגיעי למסקנה זו-, אין יותר צורך לדון בטעמים ההומניטאריים.
בנסיבות כל צד ישא בהוצאותיו.
ניתן היום 29/6/06, בהיעדר.
המזכירות תודיע בפקס תוכן פס”ד זה לבאי-כח הצדדים.
תגובות למאמר