בית הדין הארצי לעבודה
עב”ל 10482-12-11
עב”ל 23662-06-12
עב”ל 44060-04-12
ניתן ביום 11 פברואר 2015
המוסד לביטוח לאומי המערער
–
1. ארקדי קומורובסקי
2. אריה מגידיש
3. ליאוניד פיכמן
המשיבים
בפני: הנשיא יגאל פליטמן, השופט (בדימוס) עמירם רבינוביץ, השופטת יעל אנגלברג שהם
בשם המערער – עו”ד ג’ומאנה בחוס
בשם המשיב 1 – עו”ד יעקב עוז
בשם המשיבים 2 ו-3 – עו”ד שני חזן
פסק דין
השופטת יעל אנגלברג שהם
שלושת המשיבים בהליך זה נפגעו בתאונות עבודה באצבעות יד אחת באופן שאחת האצבעות או חלקה נקטעה. כמו כן סובל כל אחד מהמשיבים מפגימות נוספות. ועדה רפואית לעררים העניקה לכל אחד מהם אחוזי נכות מצטברים בגין כל אחת מהפגימות וזאת אף מעבר לאחוזים הניתנים בגין קטיעת אצבע (כולה או חלקה).
ערעור זה שהוגש מטעם המוסד לביטוח לאומי, עניינו בשאלה המשותפת לשלושת המשיבים והיא – האם גוברות הוראות תקנה 11(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט”ז-1965 (להלן: “התקנות”) על הוראות סעיף 45 סיפא למבחנים לדרגות נכות שנקבעו מכוח תקנה 11(א) לתקנות, אם לאו.
רקע עובדתי
1. א. מר קומרובסקי, (המשיב בתיק עב”ל 10482-12-11) [פורסם בנבו] נפגע בקטיעת
אצבע 2 עם עצם המסרק בכף ידו הימנית. ועדה רפואית לעררים מיום 13.3.11 קבעה את נכותו כדלקמן:
15% נכות לפי סעיף 43(2)א (קטיעת אצבע 2 עם עצם המסרק או חלק ממנה);
10% נכות לפי סעיף 29(6)(2) (נוירוטיס בצורה בינונית) באצבע 2 ובאצבע 3;
10% נכות לפי 75(1)(ב) (צלקות מכאיבות או מכערות) בכף היד.
סך הכל נקבעו למערער 31.15% נכות. בנוסף, הפעילה הוועדה את תקנה 15 במלואה והעמידה את הנכות בשיעור של 47%.
ב. המוסד ערער על החלטת הוועדה הרפואית בטענה כי שיעור הנכות הכוללת שנקבעה למשיב עומדת על 31.15% (ללא תקנה 15) וזאת בשיעור העולה על השיעור הקבוע לקטיעת אצבעות (סעיף 43(2)(א) – 15%) ובניגוד להוראות תקנה 11(ג) לתקנות.
ג. בית הדין האזורי (השופטת יהודית הופמן-גלטנר; ב”ל 1066-04-11; [פורסם בנבו] פסק דין מיום 31.10.11) דחה את ערעור המוסד וקבע כי תקנה 11(ג) אינה רלוונטית נוכח הוראה מפורשת בסעיף 45 סיפא לתקנות המהווה חריג לכלל הקבוע בתקנה 11(ג).
ד. בערעורו טוען המוסד כי יש להחיל על המשיב את תקנה 11(ג)(2) ואין לקבוע לו אחוז נכות הגבוה מהאחוז הקבוע בגין קטיעה של אותה גפה. לעמדתו, על פי סעיף 45 סיפא ניתן לצרף רק נכויות הקבועות בסעיפים 43, 44, ו-45 אך לא ניתן לצרף נכויות שמקורן בסעיפים אחרים.
ה. המשיב טוען כי הוא נפגע בשתי אצבעות (2 ו-3) ובכף היד, כי הוועדה פעלה נכון ובהתאם לפרשנות התקנות, כי אין להגביל את צירוף הנכויות עת מדובר בפגיעה באצבעות וכי אין פגם משפטי בהחלטת הוועדה.
2. א. מר מגידיש (המשיב בתיק עב”ל 23662-06-12) [פורסם בנבו] נפגע בקטיעת יותר
ממחצית הגליל העליון באצבע 3 בידו השמאלית. ועדה רפואית לעררים מיום 13.2.11 קבעה את נכותו כדלקמן:
5% נכות לפי סעיף 43(3)(ד) (קטיעה של גליל מרוחק אצבע 3);
5% לפי סעיף 29(6)(1-2 מותאם) (רגישות יתר בקצה הגדם).
סך הכל נקבעו למר מגידיש 9.75% נכות בתחולה מיום 1.11.11.
ב. המוסד ערער לבית הדין האזורי על קביעת הוועדה בטענה כי יש להחיל על המשיב את הוראות תקנה 11(ג)(2) שאינן מאפשרות את צירוף הנכויות.
ג. בית הדין האזורי (השופטת אריאלה גילצר כץ; ב”ל 31129-03-11; [פורסם בנבו] פסק דין מיום 21.5.12) דחה את ערעור המוסד וקבע כי תקנה 11(ג) אינה רלוונטית נוכח הוראה מפורשת בסעיף 45 סיפא למבחני הנכות וכי “בנסיבות אלה יש להחיל על עניינו של המשיב (מר מגידיש – י.א.ש.) את התקנות 11א’-ב’, אשר קובעות כי יש לפסוק נכות מצטברת בגין כל פגימה, כפי שנהגה הועדה בצדק.”
ד. בערעורו בפנינו טוען המוסד כי בנסיבות העניין אין מקום לצירוף הנכויות והיה מקום לקבוע את הנכות לפי תקנה 11(ג)(2) לפיה דרגת נכות בשל מספר פגימות באותה גפה לא תעלה על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה. לעמדתו, משקטיעת אצבע מעניקה דרגת נכות בשיעור של 5%, לא ניתן לקבוע דרגת נכות מעבר לכך. עוד טוען המוסד כי בנסיבות העניין לא ניתן להחיל גם את פריט 45 סיפא המהווה חריג לצירוף הנכויות שכן הפגימה הנוספת אינה נופלת בגדר פריטי ליקוי 43, 44 ו-45.
ה. המשיב טוען כי כבר נפסק שבפגיעה בגין קטיעה ונוירומה הנכויות יחושבו באופן מצטבר, כי בית הדין קמא פעל על פי ההלכה הפסוקה וכי אין לפרש את סעיף 45 סיפא באופן מצמצם לצירוף נכויות הקבועות בסעיפים 43, 44, ו-45 בלבד.
3. א. מר פיכמן (המשיב בתיק עב”ל 44060-04-12) [פורסם בנבו] נפגע באצבע 2 ביד
שמאל. ועדה רפואית לעררים מיום 21.2.11 קבעה את נכותו כדלקמן:
10% נכות לפי סעיף 43(2)ב (קטיעה של לפחות שניים וחצי גלילים באצבע 2);
10% נכות לפי סעיף 29(6)2 (נוירוטיס בצורה בינונית).
סך הכל קבעה הוועדה נכות יציבה בשיעור של 19%.
ב. הוועדה קבעה כי יש להעניק נכות גבוהה מזו של הקטיעה בלבד שכן השפעת הפגיעה באצבע עולה על זו של החוסר באיבר, ותורמת לנכות התפקודית.
ג. המוסד ערער לבית הדין האזורי על קביעת הוועדה בטענה כי יש להחיל על המשיב את הוראות תקנה 11(ג)(2) שאינן מאפשרות את צירוף הנכויות באופן שהנכות עומדת על שיעור גבוה מהשיעור הקבוע לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה (10%).
ד. בית הדין האזורי (השופט יוחנן כהן; ב”ל 2746-04-11; [פורסם בנבו] פסק דין מיום 25.3.12) דחה את ערעור המוסד וקבע כי מטרת סעיף 45 סיפא הייתה לתת משקל רב יותר לפגיעות באצבעות הידיים לאור חשיבותן לתפקוד התקין.
ה. בערעורו בפנינו טוען המוסד כי בנסיבות העניין אין מקום לצירוף הנכויות והיה מקום לקבוע את הנכות לפי תקנה 11(ג)(2) שלפיה דרגת נכות בשל מספר פגימות באותה גפה לא תעלה על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה. לעמדתו, משקטיעת אצבע 2 מעניקה דרגת נכות בשיעור של 12%, לא ניתן לקבוע דרגת נכות מעבר לכך.
עוד טוען המוסד כי בנסיבות העניין לא ניתן להחיל גם את פריט 45 סיפא המהווה חריג לצירוף הנכויות שכן הפגימה הנוספת אינה נופלת בגדר פריטי ליקוי 43, 44 ו-45.
ו. לטענת המשיב, כבר נפסק שבפגיעה בגין קטיעה ונוירומה הנכויות יחושבו באופן מצטבר ועל כן בית הדין קמא פעל על פי ההלכה הפסוקה ואין לפרש את סעיף 45 סיפא באופן מצמצם לצירוף נכויות הקבועות בסעיפים 43, 44, ו-45 בלבד.
טענות הצדדים
4. לטענת המערער, הוראות תקנה 11(ג)(2) מגבילות את צירוף הפגימות והנכות שניתן לקבוע בגינן דרגת נכות באותה גפה וזאת לא תעלה על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה. משכך, אחוזי הנכות לא יעלו על השיעור שניתן להעניק לאצבע בגין קטיעתה, ותו לא. עוד טוען המערער כי צירוף פגימות מרובות באצבעות אפשרי רק ככל שהפגימות כלולות בסעיפים 43-45 לסעיפי הליקוי.
5. המשיבים טוענים כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטות הוועדות.
לדבריהם, תקנה 45 סיפא מהווה חריג לתקנה 11(ג)(2) וכי בכל הנוגע לאצבעות קיימת שיטת חישוב מיוחדת. עוד הם טוענים כי המחוקק אינו משחית מילותיו לריק ועל כן לא ניתן לקבל את הפרשנות שלה טוען המוסד.
מר קומרובסקי הוסיף וטען כי פגיעתו מתייחסת לשתי אצבעות וצלקות בכף היד וגם בשל כך, אין כל פגם בהחלטת הוועדה. לדבריו, הנכות הנוספת שנקבעה לו היא נכות נוירולוגית הנובעת מפגיעה עצבית/גידית או שרירית הנמנית בנפרד.
מר מגידיש ומר פיכמן טענו כי במקרה של נוירוטיס לקחה הוועדה בחשבון כי השפעת הפגיעה באצבע עולה על החסר באיבר וקיימת גם פגיעה תפקודית. לטענתם, ההלכה הפסוקה קובעת כי במקרים של נכויות בגין קטיעה ונוירומה, הנכויות יהיו מצטברות.
המצע המשפטי
6. הוראות תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט”ז-1956, קובעות –
“(א) דרגת נכותו של נפגע תיקבע באחוזים כנקוב לצד כל אחד מהליקויים, הפגימות או מחלות המקצוע (להלן – הפגימה) המנויים בתוספת, ובלבד שלא תעלה על 100%.
(ב) דרגת נכותו של נפגע אשר נפגם מספר פגימות באותה פגיעה בעבודה, תהא שווה לסכום האחוזים הנקובים בתוספת לצד כל אחת מהפגימות האמורות בחישוב כמפורט להלן:
(1) …
(2) …
(3) …
(4) …
(ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב), דרגת נכות בשל מספר פגימות באותו פרק, גפה או עין, לא תעלה-
(1) לגבי פרק – על אחוזי נכות שנקבעו לקשיון לא נח של אותו פרק;
(2) לגבי גפה – על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה;
(3) לגבי עין – על אחוזי הנכות שנקבעו לעיוורון מלא של אותה עין.
(ד) …
(ה) …
(ו) ….” (הדגשה שלי – י.א.ש.).
7. בכל הנוגע לאצבעות מצא מחוקק המשנה לנכון לקבוע הוראות נוספות, וכך קבע-
“43. קטיעה של אצבע בודדות או חלק ממנה.
(1) אגודל
(2) אצבע 2
(3) אצבע 3
(4) אצבע 4 או אצבע 5
44. קשיון אצבעות היד
קשיון לא נוח של האצבעות – …
קשיון לא נוח של האגודל – …
קשיון נוח – …
45. Mallet Finger
(1) של האגודל או של אצבע 2
(2) של יתר האצבעות (פרט לאצבע 1 ואצבע 2) לכל אצבע.
בפגימות מרובות של אצבעות הידיים: קטיעות, קשיון בפרקי האצבעות או פגימות אחרות וכן בשילוב פגימות שונות, ייקבעו אחוזי הנכות לאחר סיכום אחוזי הנכות לכל פגימה ופגימה בהתאם לסעיפים 45,44,43.” (הדגשה שלי – י.א.ש.).
8. עיון בהוראות תקנה 11(ג) ובהוראות פריט 45 סיפא מעלה כי לכאורה אין הן יכולות לדור בכפיפה אחת. אולם עיון נוסף בהן מעלה כי הן דנות במקרים שונים זה מזה ועל כן יש להחיל כל אחת מהן במקרים הנופלים בגדר תחולתה.
הנשיא (בדימוס) ברק בספרו פרשנות החקיקה כותב כך:
“בהרמוניה החקיקתית יש לחוקים השונים תפקידים שונים, המשתלבים זה בזה, ומביאים לתפקודה הראוי של החקיקה כולה.
…
אכן, נקודת המוצא הינה כי בהיעדר הוראה מפורשת, שתי הוראות חוק המצויות ברמה נורמטיבית זהה אינן פותרות זו את זו, אלא משלימות זו את זו. נקודת מוצא פרשנית זו מבוססת על עקרון ההרמוניה החקיקתית. מכוחה של נקודת מוצא זו אנו מניחים, כי תכליתו של חוק פלוני אינה סותרת את תכליתו של חוק אלמוני. מכאן גם שהמובן שיינתן לחוק פלוני לא יעמוד בסתירה למובן שיינתן לחוק אלמוני” (אהרון ברק פרשנות במשפט כרך שני – פרשנות החקיקה, בעמ’ 333 (תשנ”ג)).
9. לטעמנו, הוראות תקנה 11(ג) מהוות את הכלל ומורות כי צירופן של נכויות לא יעלה על לגבי פרק – על אחוזי נכות שנקבעו לקשיון לא נח של אותו פרק; לגבי גפה – על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה; ולגבי עין – על אחוזי הנכות שנקבעו לעיוורון מלא של אותה עין. כל אחד מהמקרים דלעיל משקף את הנכות הקשה ביותר היכולה להיות לאותו איבר. כך ברור כי מי שאינו רואה בעינו מצבו חמור ממי שלמשל, שראייתו חלשה וקיימת לו צלקת בעין. כך ברור כי מי שגפתו קטועה, מצבו קשה שהרי חָסֵר הוא ויש בחֶסֶר זה כדי להשליך הן על תפקודו הן על חזותו החיצונית באופן העולה על חומרת הליקוי של מי שאינו חסר גפה אך יש בה מספר נכויות.
10. שונה הדבר בכל הנוגע לאצבעות ומחוקק המשנה היה ער לעובדה זו בקובעו את הוראות תקנה 45 סיפא שבה איפשר צירוף כל הנכויות הקיימות באצבעות לכלל מקשה אחת. בית דין זה, דן בשאלה זו בפרשת רוזנפלד שם נדונה שאלת דרך חישובם של אחוזי הנכות ונקבע כי:
“שהאמור כפריט 45 סיפא מהווה ‘שיטת חישוב מיוחדת במינה’, המתייחסת בלעדית לפגימות מרובות באצבעות הידיים. התועלת שאדם מפיק מאצבעות ידיו, על כל פרקיהן, היא כה רבה ומגוונת, שמחוקק המשנה סבר שאין לדלג על אף פגימה, מאף סוג, ויש להביאן כולן בחשבון. לא כן באצבעות הרגל (פריט 50) ולא כן בפרק גדול שבגוף (סעיף 2 לחלק ג’). כאשר באצבעות הידיים המדובר, כל פגיעה בגיד, בעצב, בשריר או בעצם, כל קשיון או קטיעה מובא בחשבון לשם עשיית ‘סיכום אחוזי הנכות’.” (דב”ע שם/1128-01 אליעזר רוזנפלד – המוסד לביטוח לאומי, פד”ע יג 57, 60 (1981); הדגשה שלי – י.א.ש.).
עד כאן, כמעט ואין חולק בין הצדדים.
11. דא עקא, טענת נוספת בפי המערער והיא, כי הוראות סעיף 45 סיפא מאפשרות את צירופן של נכויות הקבועות בסעיפים 43 (קטיעה), 44 (קשיון), ו-45 (MALLET FINGER) בלבד.
אין לקבל טענה זו. לשון סעיף 45 סיפא קובע במפורש כי – “בפגימות מרובות של אצבעות הידיים: קטיעות, קשיון בפרקי האצבעות או פגימות אחרות וכן בשילוב פגימות שונות, ייקבעו אחוזי הנכות לאחר סיכום אחוזי הנכות לכל פגימה ופגימה בהתאם לסעיפים 45,44,43”. (הדגשה שלי – י.א.ש.).
12. פרשנות המערער מייתרת למעשה את המילים “פגימות אחרות” ו”בשילוב פגימות שונות”.
ממה נפשך?- אם תאמר כי התקנות דנות אך בסעיפים 43, 44, ו-45, די היה במילים “קטיעות” ו”קשיון” שבהן דנות הוראות סעיפים 43 – 44 או בציון הסעיפים 43-45 ולא היה מקום להוסיף “פגימות אחרות” שסעיפים 43-45 אינם דנים בהן. אלא, שעל פי כללי הפרשנות המקובלים, משמצינו “פרט וכלל” הרי שהפרט אך מהווה דוגמא לכלל ויש להוסיף עליו את מה שנכלל בכלל.
כך מצאנו בסעיף 7 לחוק הפרשנות, התשמ”א-1981, שכותרתו “הכלל אינו מעין הפרט דווקא”:
“המילים ‘או’, ‘אחר’ או ביטוי דומה להן – להבדיל מן המפורט שלפניהן הן באות, ולא להקיש לו, זולת אם יש עמן המילים ‘דומה’ או ‘כיוצא בזה’ או ביטוי אחר שמשמעו היקש” (הדגשה שלי – י.א.ש.).
וכך למדנו גם מהפירוש שניתן לפסוק שדן בדיני השבת אבידה: “וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאת ולא תוכל להתעלם” (דברים כג, ב) ובדיני שומרים: “כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור…” (שמות כב, ט). הפירוש שניתן על פי אחת המידות שהתורה נדרשת בהן, “פרט וכלל”, מלמד כי:
“מפרט וכלל כיצד? “כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה”, [זהו] פרט “וכל בהמה לשמור” – [זהו] כלל. פרט וכלל, נעשה כלל מוסיף על הפרט”.
היינו, בא הפרט כדוגמא לכלל. כך חל כלל השמירה על כל הבהמות וכך חל כלל השבת האבידה על כל האבידות.
אף בענייננו כך. “קטיעות” ו”קשיון” מהוות אך דוגמאות לפגיעות היכולות לבוא בחשבון ה-“פגימות אחרות” ו-“בשילוב פגימות שונות”. משנוקט הסעיף בלשון “או” ו”וכן”, יש בכך כדי להוסיף על הפרטים ולא לצמצמם.
13. על יסוד האמור, הסיפא של סעיף 45 למבחני הנכות שלפיה אחוזי הנכות יקבעו לאחר סיכום אחוזי הנכות לכל פגימה בהתאם לסעיפים 43, 44, 45 מוציאה מתחולה את תקנה 11, שכן לפיה אחוזי הנכות בגין שתי פגימות באותה אצבע למשל קטיעת אחד וחצי גלילים של אצבע 2 – 10% וקשיון נוח של החלק הנותר – 7%, מקנים יחד, על פי דרך החישוב המשוקלל, דרגת נכות כוללת של 16.3%. דרגת נכות זו עולה על דרגת הנכות בגין קטיעת כל אצבע 2, העומדת על 15%. היות שעל פי סעיף 45 למבחנים, החישוב במקרה שכזה צריך להיעשות על דרך סיכום אחוזי הנכות בגין הפגימות אזי אין חלות להוראה הכללית של תקנה 11(ג)(2).
זאת ועוד, האמור בסיפא של סעיף 45 לפיו – ייקבעו אחוזי הנכות לאחר סיכום אחוזי הנכות לכל פגימה ופגימה בהתאם לסעיפים 43, 44, 45, אין משמעו הגבלה לקבוע אחוזי נכות בגין פגימות שונות באצבעות אך ורק על פי סעיפים אלה, אלא משמעו שחישוב דרגת הנכות בגין פגימות באצבעות, לאו דווקא בגין סעיפים אלה, ייעשה על פי דרך סיכום הפגימות בגין האצבעות, כפי שהדבר נעשה לגבי פגימות סעיפים 43 , 44, 45.
14. בית דין זה פסק ברוח זו גם בפרשת יצחק לוי – המוסד (עב”ל 100/10, [פורסם בנבו] ניתן ביום 25.3.10) שם הסכים המערער דנן (המשיב שם) לקבלת הערעור תוך שנקבע כי בכל הנוגע לפגיעות מרובות של אצבעות הידיים יש מקום להעניק נכות הן בשל קטיעת אצבע, הן בגין נוירומה (על פי סעיף 31(4)(א)(I)), שאין חולק שאינה כלולה בסעיפים 43-45 למבחנים. עוד נקבע שם כי תקרת דרגת הנכות הקבועה בתקנה 11(ג) לתקנות אינה רלוונטית מקום שבו קיימת פגיעה באצבעות הידיים.
15. עניינה של תקנה 11 באותם מקרים של העדר קטיעה, כאשר דרגת הנכות הכוללת באותו קטע של הגפה בגין פגימות שונות עולה על דרגת הנכות בגין קטיעת אותו קטע בגפה. אין זה המקרים שבפנינו.
ויובהר, על פי תקנה11(ג)(2), לגבי גפה שבה מספר פגימות, חישוב מצטבר של אחוזי הנכות בגין אותן פגימות לא יכול לעלות על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה. בענייננו, כל הנכויות באצבעות המשיבים נקבעו בגין קיטוע החלק הפגום ולא בגין פגימות אחרות באותו חלק שנקטע. הנכויות בגין נוירוטיס לא נקבעו לגבי החלק שנקטע אלא לחלק הקיים, הפגימה באותו חלק בפרק אצבע שמתחת לחלק שנקטע. באותם מקרים שבנוסף לקטיעה באצבע קיימת בגדם דלקת וכאבים בעצב של הקטע שלא נקטע, אין מניעה למתן נכות גם בגין אותה פגימה על פי סעיף 29 למבחנים בגין נויריטיס ודרך החישוב של הנכויות הינה דרך החישוב המשוקלל. לפיכך תקנה 11 אינה רלבנטית למקרים שלפנינו.
16. סיכומו של דבר – משפרשנות זו מיישבת את הוראות סעיף 45 סיפא ככוללות פגיעות שונות מעבר לאלה המפורטות בסעיפים 43-45 לסעיפי הליקוי ומשדנות הוראות סעיף 45 סיפא באופן ספציפי בפגיעות מרובות של אצבעות הידיים, מצאנו כי הוראות תקנה 11(ג) אינן מצמצמות את הוראות סעיף 45 סיפא ואף סעיף 45 סיפא אינו מצמצם את צירוף הפגימות שבו אך לנכויות המפורטות בסעיפים 43, 44, ו-45.
ומן הכלל אל הפרט בענייננו
17. לאור כל האמור, משסברנו כי תקנה 11(ג) אינה מצמצמת את צירוף הפגימות בכל הנוגע לאצבעות ומשסעיף 45 סיפא אף הוא אינו מגביל את צירוף הנכויות לפגימות המפורטות בסעיפים 43 – 45 לרשימת הליקויים – דין טענות המערער להידחות והחלטות הוועדות לעררים עומדות בעינן.
18. למעלה מן הצריך, נוסיף כי בנוגע לערעורו של מר קומרובסקי, דינו להידחות אף אם היינו מקבלים את טענת המערער שלפיה, יש להחיל את תקנה 11(ג) ולקבוע בגין צירוף הפגימות אחוז נכות שאינו גבוה מהאחוז שקבוע בגין קטיעה. בעניין זה נבהיר כי הצלקות שבגינן קבעה הוועדה אחוזי נכות לפי סעיף 75(1)ב (צלקות מכאיבות או מכערות) מצויות בכף ידו של מר קומרובסקי. משכך, האיבר אליו יש לייחס את צירוף הנכויות הינו פרק כף היד ולא אצבע זו או אחרת. בכל הנוגע לפרק כף היד הרי שהשיעור המקסימאלי שאותו ניתן להעניק בגין צירוף פגימות (מכח תקנה 11(ג)) מגיע עד כדי הסך של 40% (סעיף 41(10)(ג) – קשיון לא נוח).
יתר על כן, הוועדה העניקה אחוזי נכות לפי סעיף 29(6)(2) בעבור אצבעות 2 ו-3 ולו תיבחן כל אצבע כפרק בפני עצמו, הרי שאחוזי הנכות המקסימאליים המצויים במתחם שאותו יכול מר קומרובסקי לקבל, עולים בשיעור ניכר על אלה שניתנו לו בפועל.
אחרית דבר
19. הערעורים נדחים.
הנשיא יגאל פליטמן
אני מסכים.
השופט (בדימוס) עמירם רבינוביץ
אני מסכים.
סוף דבר
על דעת כלל חברי המותב, הערעורים נדחים.
המערער ישלם לכל אחד מהמשיבים סך של 7,000 ₪ וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן היום, כ”ב שבט תשע”ה (11 פברואר 2015) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
יגאל פליטמן,
נשיא, אב”ד עמירם רבינוביץ,
שופט (בדימוס) יעל אנגלברג שהם,
שופטת
תגובות למאמר