מאת: עוה”ד יצחק פרנלדס וארתור בלאייר
מזה עשרות רבות של שנים עולם העבודה הישראלי רווי בהמוני עובדים זרים – עובדים שאינם אזרחי מדינת ישראל. בתחילה מילאו את תפקיד חוטבי העצים ושואבי המים הפועלים הפלסטינים שבמשך שנים ארוכות שימשו בכל עבודה שישראלים רצו להימנע ממנה, וכמעט לא נמצאו אתר בניה או מזלג שנשטף במסעדה בלעדיהם. לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ולאור מדיניות הסגרים שהטילה ממשלת רבין, הממשלה התירה לייבא עובדים זרים ממקומות אחרים בעולם, ומדינת ישראל מצאה עצמה מוצפת בפועלי כפיים רומנים; תקופה לאחר מכן הופיעו הסינים; והיום, לאחר גל הפליטים והמסתננים מאפריקה, הצטרפו אליהם האריתראים והסודנים.
עוד מראשית ימי תופעת העובדים הזרים התלווה אליה ניצול קשה. מה הרי הטעם בהעסקתו של עובד זר אם אינו זול, אם לא ניתן לשלם לו שכר חרפה, שנמוך בהרבה מזה של מקבילו הישראלי, ובתוך כך להימנע מכל חוקי העבודה הטורדניים (וכאלה הרי למכביר) שמעסיק חב בהם בעת העסקת ישראלי יפה בלורית ותואר?
מעסיקים כנראה סבורים שכיוון שעובדיהם הזרים ידועים בחדלונם – חסרים את ידיעת השפה, אינם מודעים לדין, נעדרי קול וחרדים מפני מגירוש – הם לא יקומו ויתבעו את זכויותיהם כעובדים וכבני-אדם וניתן יהיה לנצלם ולהעבידם עד כלות וללא זכויות. 
עובד זר? תגיד תודה שאתה כאן ושכח משכר מינימום (לפעמים משכר בכלל), מגמול בעד שעות עבודה נוספות (גם אם עמלת 15 שעות מפרכות ביום), מדמי הבראה ונסיעות, מקבלת תלוש שכר, ואל תצחיק אף אחד עם דרישה להודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים …
באופן המעורר תמיהה, כמו התהפכו היוצרות ונשכח מי המנצל ומי הנעשק, לאחרונה החלו מופיעים באמצעי התקשורת ידיעות ביקורתיות על עורכי-דין שממתינים לעובדים הזרים בשדות תעופה כדי לשכנעם להגיש תביעות נגד מעסיקיהם לשעבר.
ואנו נאמר שהרי זה משובח. העובדים אמנם זרים, אך תחולתם של דיני העבודה בישראל – טריטוראילית, כלומר הם חלים על ישראלים ועל כל מי שמועסק בתחומי המדינה, תהא אזרחותו אשר תהא. אין צודק והגיוני מעקרון התחולה הטריטוריאלית – החל במרבית תחומי המשפט – בכל הקשור לדיני העבודה והמגן. דיני העבודה, אם כן, אינם תוחמים עצמם לישראלים ואינם מפלים עובדים בגלל היותם “זרים”. העובד הזר אינו “מייבא” עימו את חוקי העבודה של מדינת אזרחותו, ובית הדין לעבודה הדן בתביעה של רומני, סיני או אריתראי יבחן אותה בהתאם לדין הישראלי בלבד.
לכן עובד זר (לרבות פלסטיני) המועסק בתחומי המדינה נושא אותן זכויות שמוקנות לעובד ישראלי ומעסיקו חייב בכיבודן, ובכלל זה במסירת תלוש שכר ערוך כדבעי, בהימנעות מתשלום שכר מתחת לשכר מינימום, בתשלום פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, נסיעות, הודעה מוקדמת וכיוצא באלה. בתי הדין לעבודה לא מהססים לחייב מעסיקים עבריינים בתשלום סכומים מוחשים ונכבדים ביותר – וכך, בנבוט, רבים למדים על היות הזר אדם בעל זכויות אלמנטאריות. רבים, אגב, אינם יודעים שזכויות העובד הזר אינן מותנות בקיומו של רישיון עבודה. מי שאין ברשותו היתר לעבודה בישראל לא נענש על-ידי שלילת זכויות עובד, ועניין זה קבועות סנקציות אחרות.
*רשימה קצרה זו אינה ממצה ואינה מהווה ייעוץ משפטי; אין להסתמך עליה בשום אופן ויש לקבל ייעוץ משפטי המתאים לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה.
תגובות למאמר