בר”ע 2225-05-14 המוסד לביטוח לאומי נ’ מורנו

בית הדין הארצי לעבודה
	בר”ע 2225-05-14

 

ניתן ביום 09 נובמבר 2014

 

המוסד לביטוח לאומי	המבקש
–
יוסף מורנו	המשיב

 

לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד

 

בשם המבקש	–	עו”ד רולן ספז
בשם המשיבה	–	עו”ד מירב קאהן

 

פסק דין

 

השופטת רונית רוזנפלד

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט תומר סילוורה; בל’ 12373-07-13). בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי את ערעור המשיב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.4.13 (להלן גם: הוועדה) וקבע כי יש להחזיר את עניינו לוועדה בהרכב אחר על מנת שתשקול את שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה מיום 23.9.11 ובין תלונות המשיב על כאבים מהם הוא סובל בגבו, ואת שאלת אחוזי הנכות בגין פגיעתו בקרסול שמאל.

 

2. בהחלטת בית הדין מיום 12.5.14 התבקש המשיב להגיש תגובתו לבקשה. כמו כן התבקשו הצדדים להודיע על עמדתם לעניין דיון בבקשה על יסוד הטיעונים בכתב כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות, וזאת בהתאם להוראת תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ”ב-1991. הצדדים לא הגיבו ולא הודיעו על עמדתם בעניין. לאחר שעיינו בכלל החומר שנפרש לפנינו במסגרת הבקשה והתגובה שניתנה, ומשניתנה לצדדים אפשרות להביע עמדתם בשאלה, ובהתאם לסמכות הנתונה לנו לפי הוראת התקנה כאמור, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

 

 

 

הרקע העובדתי

3. לפי העולה מן התיק, המשיב, מסגר רתך במקצועו, נפגע בתאונת דרכים בקרסול שמאל ביום 23.9.11, ופגיעתו הוכרה כתאונה בעבודה (להלן: התאונה). ביום 2.4.12 עמד המשיב לפני ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר שמעה את דברי בא כוחו ואת תלונותיו בנוגע לקרסול שמאל, ואלה הדברים:

“אנחנו חושבים שאפילו בתעודה הרפואית של ד”ר עמיהוד שקבע 50% נכות זמנית אנחנו מבקשים להמשיך את ה-100% לתקופה של עוד כמה חודשים, עדיין לא חזר לעבודה מבצע פיזיותרפיה.

השבר החדש אומד בתאונה נפרדת. לכן במידע [כך במקור, ר.ר. ] ונקבעת 10% לצמיתות יש לנכות את 5% של מצבו הקודם.

לא יכול לעמוד בעמידה ממושכת. מרגיש כאבים בחלק הפנימי של הקרסול. לאחר 10 דקות אני חייב לשבת ולהרים את הרגל. אני עומד כמסגר. הרגל רזה יותר וכל דריכה על רגל שמאל כואבת. אני חייב ללכת עם נעל גבוה כדי להקל כאב קרסול.”

 

הוועדה בדקה את המשיב בדיקה שממצאיה פורטו לפרוטוקול, ואבחנה כי הוא סובל מ”מצב לאחר שבר בפטישון החיצוני משמאל“. בסעיף סיכום ומסקנות קבעה הוועדה, כדלקמן: “מדובר בגבר אשר נפגע ב-1981 בכף רגלו השמאלית אז קיבל 20% הוכרו 20%, תאונה נוספת ב 2003 הוכרו 5% עקב שבר פטישון חיצוני משמאל“. הוועדה ביקשה צילום קרסול עדכני, וקבעה כי לאחר מכן תסכם ללא נוכחות. ביום 21.5.12 התכנסה הוועדה מדרג ראשון, התייחסה לצילום הקרסול שהוגש לה וקבעה: “צילום קרסול שמאל 23.4.12 מצב לאחר קיבוע באמצעות סיכות מתכת עצמות טרסוס לאחר קיבוע משולש באשר לקרסול משטח מפרקי תקין, ציר טיבין טלרי תקין, מבנה הפטישונים למעט מוקדים ציסטיים אין מה לציין“. בסעיף הממצאים ציינה הוועדה כי “עיינה בתעודה רפואית של ד”ר עמיהוד 23.2.12 ואינה מסכימה עם מסקנותיו, שכן צילום הקרסול למעט המוקדים הציסטיים שצויינו אין מה לציין. ההגבלה בתנועות הקרסול מתאימה כדי ל 5% נכות לפי סעיף 35(1)א’-ב’ מותאם“. בסעיף סיכום ומסקנות קבעה הוועדה “22.12.11 נכותו 5% לפי סעיף 35(1)א’-ב’ מותאם מנכות זו יש לנכות 5% לפי סעיף 47(5)ב דומה בגין נכות שנקבע בגין תאונה קודמת בקרסול. סה”כ לא נותרה נכות בגין הפציעה הנוכחית“. משכך קבעה הוועדה כי דרגת נכותו של המשיב בגין הפגיעה בקרסול שמאל היא 0%, בתחולה מיום 22.12.11.

 

4. ביום 24.7.12 הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי, בה ביקש להכיר גם בכאבי הגב מהם הוא סובל כפגיעה בעבודה. בדיון שהתקיים בתיק ביום 27.2.13 הסכימו הצדדים כי “עניין הקשר הסיבתי בין התאונה מיום 23.9.11 לבין התלונות בגב יתברר בועדה. לאור המכתב של ב”כ התובע מיום 19.6, יוזמן התובע להופיע בפני ועדה רפואית לעררים“. נוכח הסכמת הצדדים, נמחקה התביעה (בל’ 46662-07-12).

 

5. הוועדה התכנסה בעניינו של המשיב ביום 29.4.13. הוועדה שמעה את נימוקי בא כוח המשיב ואת תלונות המשיב, כדלקמן:

 “עו”ד – שבר בפטישון בתאונה הנדונה. גובס. הבעיות בגב התחילו כשאיפשרו לו לעמוד על הרגליים. עפ”י מסמך מ-12.11 בו האורטופד מתייחס לעובדה כי היו בעיות בגב. היה לו לסג לא תקין, סיאטיקה, וזה בסמוך לתאונה. מאז מטופל באפידורל בגב. נפגע בגב בתאונה קודמת. לא קיבל טיפול. בתקופה זו ואף לא הגיש תביעה על כך. כמו כן היה עבר ניכוי מצב קודם על אותו רגל. הפגיעה הייתה בכף הרגל שהסתיימה בקיבוע. גם זו הייתה תאונת עבודה. יש לי כאבים של הפטישון שדורך יותר מ 10 דקות על הרגל. הרגל מתנפחת. מכאיב מאוד. על כאב שמניע מהאגן לאורך הרגל בחלק החיצוני עד שכל השוק נרדם לי. בישיבה מחפש תנוחה נוחה. סובל מכאב מהגב.”

 

בסעיף הממצאים והנימוקים קבעה הוועדה, כדלקמן:

“בבדיקה: הליכה עם צליעה על רגל שמאל. ע”ש מותני – ללא יישור לורדוזיס, ללא ספזם שרירים … .

טווח תנועות כיפוף מגיע עם קצות האצבעות עד ⅓ מרוחק של השוקיים. יישור ˚10, הטיה ˚20 כל צד. SLR ˚90 דו”צ. קרסול שמאל עם צלקת ניתוחית ועיוות שאינם קשורים לתאונה הנדונה. טווח תנועות קרסוליים – כיפוף גבי ימין ˚10 שמאל ˚5, כיפוף כפי ימין ˚30 שמאל ˚25, תנועות סובלטריות ימין – מלא, שמאל – אין. בדיקה נוירווסקולרית תקינה.

צילום קרסול שמאל – 23.4.12 – מצב לאחר איחוי של פרקים ליספרוק ושופרד.”

 

הוועדה אבחנה כי המשיב סובל מ”מצב לאחר חבלה בקרסול שמאל“. בסעיף סיכום ומסקנות קבעה הוועדה, כדלקמן:

“הוועדה דוחה את הערר מבחינת קרסול שמאל ומשאירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג I לפיה נכותו 5% לפי סעיף 35(1)א-ב ומזה הוועדה מנכה מצב קודם 5% עפ”י אותו סעיף בגין חבלה בקרסול שמאל בתאונה קודמת.

לענין הגב – הוועדה עיינה בפס”ד מיום 17.2.13 [צ”ל 27.2.13, ר.ר.] והקשיבה לנפגע ולבא כוחו ומציינת כי שלפי טופס ב.ל 250 התובע נפגע בקרסול שמאל בלבד ולפי דוח שחרור ממיון מ-24.9.11: ‘מעורב בתאונת קטנוע אתמול, לאחר שהחליק, נחבל לדבריו בקרסול שמאל, ללא חבלות נוספות’. לפי תיק רפואי התלונן על כאבים לאורך רגל שמאל לראשונה ב-1.11.11. ולכן הוועדה דוחה קשר סיבתי בין התאונה הנדונה להתפתחות כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל כי הנפגע לא נפגע בגב תחתון ושימוש בגבס אין בו לגרום להתפתחות של כאבי גב תחתון.”

 

משכך קבעה הוועדה כי אין קשר סיבתי בין התאונה ובין הכאבים מהם סובל המשיב בגבו התחתון. כמו כן קבעה הוועדה כי למשיב דרגת נכות יציבה בשיעור 0% בגין הליקוי ממנו הוא סובל בקרסול שמאל, בתחולה מיום 22.12.11.

 

פסק הדין של בית הדין האזורי

6. בפסק דינו קיבל בית הדין האזורי את ערעור המשיב וקבע כדלקמן:

“מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה למעשה שוללת את הקשר הסיבתי בין הכאבים בגב לתאונה מאחר שבחדר המיון לא התלונן על כאבים בגב (אלא רק בקרסול שמאל) וכן מאחר שהתיעוד הראשון לכאבים לאורך רגל שמאל הינה מיום 1.11.2011. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מטענת המערער על כך שטרם התאונה לא סבל מכאבים בגב וכי עבד כרגיל וכי כיום אף מטופל באפידורל לגב. יתר על כן, הוועדה אומנם שוללת את הקשר הסיבתי בין התאונה לכאבים בגב אך לא מציינת מהו המקור לגישתה לכאבים הנזכרים. דהיינו: הוועדה לא יצאה ידי חובתה בכך ששללה את הקשר הסיבתי אלא עליה להצביע על מקור אחר להתפתחות כאבי הגב.

… יתר על כן, הגם שפסק הדין לא החזיר את עניינו של המערער לעניין ניכוי מצב קודם, בית הדין לא יכול להתעלם מכך שהוועדה אינה מבצעת ניכוי מצב קודם כנדרש בפסיקה (הלכת מרגוליס). הוועדה חוזרת על קביעת הדרג הראשון ומנכה מצב קודם בשיעור 5% ובית הדין אינו מבין מדוע? בהקשר זה יובהר כי המערער אינו מכחיש שעבר תאונה קודמת אולם לדבריו ללא כל משמעות ואף ללא הגשת תביעה למל”ל (ראו: תלונות המערער בפני הוועדה). אזכיר, כי על הוועדה לבחון האם הייתה קובעת למערער אחוזי נכות בגין התאונה הקודמת תוך ביצוע חשבון עובר ושב.

… אין חולק שמאחר שתלונות המערער על כאבי הגב נשמעו במועד מאוחר מהתאונה הדבר הכי “קל” מצד הוועדה זה לדחות את שאלת הקשר הסיבתי, אולם דווקא מאחר שהוועדות הרפואיות חורצות גורלות עבור המבוטחים מן הראוי להשקיע מחשבה מעבר להיבט הצר של “על מה התלונן המבוטח בחדר המיון” ולקחת בחשבון שלעיתים אדם בחדר מיון מתלונן על איברים כואבים יותר (ומניח בצד איברים שכואבים פחות) ולקחת במסגרת השיקולים נתונים כגון תלונות על כאבי גב לפני התאונה לעומת לאחר התאונה וככלל – לראות ולשקול את מלוא התמונה בעניינו של המבוטח.

…

סוף דבר

… (א)  הערעור מתקבל.

(ב) עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב חדש, על מנת שתשקול את שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה מיום 23.9.2011 לבין התלונות בגב. ב”כ המערער יהיה רשאי להציג לוועדה מסמכים ותיעוד רפואי. ככל שהוועדה סבורה שאין קשר סיבתי בין כאבי הגב לתאונה – תצביע על מקור אחר לכאבי הגב.

כמו כן, הוועדה תשקול את שאלת אחוזי הנכות בגין הפגיעה בקרסול שמאל וככל שהיא סבורה שיש לנכות מצב קודם תפעל לעניין זה בהתאם להלכת מרגוליס ותצביע על נתונים מוכחים.

המערער וב”כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה.

מזכיר הוועדה ידאג להוצאת פרוטוקול הוועדה לעררים מהתיק.

המשיב ישא בהוצאות המערער ושכ”ט עו”ד בסך 3,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.”

 

בקשת רשות הערעור

7. המוסד לביטוח לאומי טוען בבקשתו כי בית הדין האזורי ניתח את עניינו של המשיב כאילו מדובר בוועדה ששבה והתכנסה בעקבות פסק דין. זאת, בעוד שהוועדה התכנסה על מנת לדון בערר שהגיש המשיב על החלטת הוועדה מדרג ראשון. הסכמת הצדדים, כפי שעולה מפסק הדין שניתן בעניינו, מבהירה כי לוועדה יש סמכות לדון גם בטענות המשיב בעניין כאבי הגב מהם הוא סובל. בהסכמה זו אין כל חידוש מכיוון שלוועדה יש סמכות לדון בליקוי שלא נשלל מפורשות על ידי פקיד התביעות. המוסד טוען, כי החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת, ולא נפלה בה כל טעות משפטית. על הוועדה לא חלה חובה להצביע על מקור אחר להתפתחות כאבי הגב מהם סובל המשיב, ולא היה מקום לחייבה לעשות כן. כמו כן, לא היה מקום לקבוע כי הוועדה לא ניכתה מצב קודם בהתאם להלכת מרגוליס. זאת משום שהמשיב עצמו לא ביקש מפורשות כי הוועדה תנמק את ניכוי המצב הקודם, אלא ביקש כי הוועדה תקבע לו דרגת נכות בשיעור גבוה יותר מזה שקבעה; למשיב נקבעה בעבר דרגת נכות בגין תאונה שהוכרה כתאונה בעבודה בשנת 2003; המשיב עצמו מסר לוועדה מדרג ראשון כי יש לנכות ממצבו דרגת נכות בשיעור 5% בשל מצב קודם ממנו הוא סובל בקרסול, ואף הציג לוועדה חוות דעת מטעמו המציינת זאת. בנסיבות אלה, בהן אימצה הוועדה את החלטת הוועדה מדרג ראשון, לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה לנכות מצב קודם בשיעור 5% מדרגת נכותו. המוסד מוסיף, כי נוכח האמור, אף לא היה מקום לקבוע כי יש להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה בהרכב אחר.

 

8. בתגובתו טוען המשיב כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי. המשיב הגיע לביקורת אצל רופא אורטופד לאחר התאונה, והתלונן על כאבים ברגלו עד אזור העכוז. הרופא הבהיר לו שמדובר בכאבי גב, ומרגע זה נשלח ל”בדיקות שונות ומגוונות אשר איששו את העובדה כי המשיב נפצע בגבו כתוצאה מתאונת הדרכים שעבר בתאריך 23/09/11“. לפני התאונה לא סבל המשיב מכאבי גב. לדבריו, קיים תיעוד רפואי שצורף לכתב הערעור, הקושר את תלונותיו לתאונה, ואליו לא התייחסה הוועדה. לפיכך, היה על הוועדה לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין התאונה בה נפגע ובין כאבי הגב מהם הוא סובל. כמו כן טוען המשיב כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה לנכות מצב קודם בעניינו, משום ש”עובר לתאונה הנידונה לא סבל מבעיה בקרסול, אשר בעטייה לא יכל לתפקד. מרגע התאונה אירע למשיב שבר בפטישון הלטרלי בקרסלו השמאלי, שבר אשר לא התאחה, אשר בעטיו מוגבל המשיב עד עצם היום הזה“. בנסיבות אלה, לא היה מקום לקבוע לו דרגת נכות בשיעור 0%.

 

9. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 4.8.14 ניתנה החלטה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי עד למתן החלטה אחרת.

 

הכרעה

10. לאחר שעיינו בבקשה על נספחיה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 29.4.13, בתגובת המשיב ובכלל המסמכים שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

 

11. ראשית באשר לקביעות הוועדה באשר לקרסול שמאל. מעיון בהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון עולה, כי באת כוחו של המשיב ציינה לפני ועדה זו כי המשיב נפגע בתאונה נוספת בשנת 2003 שהוכרה כתאונה בעבודה, ולפיכך, “יש לנכות את 5% של מצבו הקודם” (ראו בסעיף 3 לעיל). בקשר לכך יובהר כי המשיב הניח לפני הוועדה מכתב מאת דר’ לב גלוזמן, מומחה לרפואה תעסוקתית, אשר אף בו צוין כי “ב-2003 – תאונת עבודה שגרמה לשבר בפטישון לטרלי בקרסול שמאל – הוכר כסובל מ-5% נוספים לצמיתות“. לאחר ששמעה הוועדה את המשיב ובאת כוחו, בדקה את קרסול שמאל ועיינה במסמכים שבתיקו הרפואי, קבעה הוועדה כי דרגת נכותו של המשיב בגין התאונה הנדונה היא 5%, ממנה יש לנכות 5% בגין מצב קודם. בהחלטה זו של הוועדה מדרג ראשון, שניתנה על יסוד כלל הנתונים הרפואיים בעניינו של המשיב ואותה אימצה הוועדה הרפואית לעררים, לא מצאנו כי נפלה טעות משפטית. בהמשך לכך יצוין, כי המשיב עצמו לא טען כי נפלה טעות משפטית כאמור בניכוי ‘מצב קודם’ בעניינו, אלא כל שטען הוא שיש לקבוע לו דרגת נכות בשיעור גבוה יותר. כאמור, משלא נמצאה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בעניין זה, אין להתערב בשיקול דעתה המקצועי בעניין קביעת דרגת הנכות הרפואית שיש לקבוע למשיב בגין הליקוי ממנו הוא סובל בקרסול שמאל. משכך, אין להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה על מנת ש”תשקול את שאלת אחוזי הנכות בגין הפגיעה בקרסול שמאל וככל שהיא סבורה שיש לנכות מצב קודם תפעל לעניין זה בהתאם להלכת מרגוליס ותצביע על נתונים מוכחים“, ודין הערעור בחלק זה שלו להתקבל.

לכל האמור יש להוסיף כי צודק המוסד בטענתו כי ככל שאין הוועדה מוצאת קשר סיבתי בין הליקוי הרפואי ובין התאונה בה נפגע המשיב. אין מוטלת על הוועדה חובה להצביע על מקור אחר לכאב ממנו סובל המבקש. גם לעניין זה דין הערעור להתקבל.

 

12. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לקביעות הוועדה באשר לליקוי ממנו סובל המשיב בגבו. מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי זו התייחסה לכך שבתביעתו ציין המשיב כי נפגע בקרסול שמאל בלבד, וכי לא סבל מחבלות נוספות. כמו כן ציינה הוועדה כי המשיב התלונן לראשונה על כאבים רק ביום 1.11.11, כחמישה שבועות לאחר התאונה. קביעות אלה אינן מתייחסות למסמכים רפואיים נוספים שקיימים בתיקו הרפואי של המשיב לפיהם המשיב החליק בתאונה על צד שמאל, לממצאים בתיקו הרפואי או לבדיקת ה-C.T. שביצע המשיב ביום 9.12.11, חודשים ספורים לאחר התאונה, לפיה הוא סובל מ”תמט קל של גוף חוליה 12T בחלקו הקדמי והעליון. בלטי דיסק קטנים כמפורט“. נוכח זאת, ישנו קושי לקבל את הנמקתה החסרה של הוועדה כי אין כל קשר סיבתי בין הכאבים מהם סובל המשיב בגבו ובין התאונה.

משכך, יש להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה על מנת שתשקול את שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה מיום 23.9.2011 ובין הכאבים מהם סובל המשיב בגבו התחתון. הוועדה תידרש לכלל המסמכים בתיקו הרפואי של המשיב ותבהיר החלטתה לאורם. הוועדה תפרט ותנמק החלטה כך שגם מי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתה.

 

13. לבסוף באשר להרכב הוועדה. הלכה פסוקה היא, שדרך המלך בקשר להחזרת עניינו של המבוטח לוועדה רפואית היא החזרתו לוועדה באותו הרכב. רק במקרים נדירים בהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא “נעולה” על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, או במקרים חריגים אחרים, מועבר העניין לוועדה בהרכב אחר (ראו עב”ל 778/08 מיכאל דהן – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 19.10.09 בפסקה 7; עב”ל 231/09 ד”ר אריה קופפרברג – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 21.10.09, בפסקה 8 וההפניות שם בר”ע 270/10 דורון צאלי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 1.7.10). מעיון בהחלטת הוועדה, בבקשת המוסד ומתגובת המשיב ומכלל המסמכים שבתיק לא הוכח כי הוועדה “נעולה” בדעתה, ואין מדובר בנסיבות חריגות אחרות המצדיקות את העברת הדיון לוועדה בהרכב אחר. לא למותר הוא לציין, כי אין כל סיבה להכריע מראש שהוועדה תיוותר בדעתה לאחר שתבחן בפירוט את כלל המסמכים הרפואיים בעניינו של המשיב, ותהא נעולה בהחלטתה הקודמת. נוכח זאת, הערעור בחלק זה שלו מתקבל.

 

14. סוף דבר

הערעור מתקבל בחלקו כאמור לעיל.

עניינו של המשיב יוחזר לוועדה באותו הרכב כאמור בפסקה 12 לעיל.

נוכח תוצאת הדברים יופחת סכום ההוצאות שפסק בית הדין האזורי למשיב לסך 1,500 ש”ח. הסכום ישולם למשיב בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

 

ניתן היום, ט”ז חשוון תשע”ה (09 נובמבר 2014) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

יגאל פליטמן, נשיא, אב”ד		ורדה וירט-ליבנה, סגנית נשיא		רונית רוזנפלד, שופטת

---

שיתוף: