בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
ב”ל 21522-04-14
לפני: כב’ השופטת קרן כהן
המערער בני אהרוני
ע”י ב”כ עו”ד בועז דרנס ועו”ד רותם עידן
–
המשיב המוסד לביטוח לאומי
ע”י ב”כ עו”ד שרון ירמיהו
פסק דין
1. לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.2.2014 אשר קבעה כי יש לנכות מנכותו של המערער בגין המגבלה בעמוד השדרה המותני נכות בגין מצב קודם בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 37 (8)א’ מותאם.
יצוין כי הוועדה אף קבעה למערער נכות בגין מגבלה בעמוד שדרה צווארי, אולם על עניין זה לא הוגש ערעור. לפיכך אתמקד בקביעת הוועדה בנוגע למגבלה בעמוד השדרה המותני בלבד.
העובדות
2. המערער יליד 1953. ביום 17.2.2011 נפגע המערער בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: התאונה). המערער נחבל בצווארו, בראשו ובגבו.
3. ביום 21.8.2012 קבעה ועדה רפואית לעררים (להלן: הוועדה) כי למערער נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט”ז-1956 (להלן: התקנות). הוועדה הוסיפה כי מנכות זו יש לנכות נכות בשיעור 5% בגין מצב רפואי קודם לפי סעיף ליקוי 37(8)(א) מותאם, כך שנכותו הצמיתה של המערער בגין המגבלה בעמוד השדרה המותני היא בשיעור 5% בלבד.
4. המשיב הגיש ערעור על החלטת הוועדה. ביום 25.12.2013 ניתן פסק דין בעניינו של המערער (ב”ל 45351-10-12), [פורסם בנבו] בזו הלשון (להלן: פסק הדין):
“עניינו של המערער יושב אל הוועדה על מנת שזו תשקול שוב את קביעתה בנוגע לניכוי אחוזי נכות בגין מצב קודם בכל הנוגע לעמוד השדרה המותני, תוך התייחסות למסמך הרפואי מיום 4.3.2008.
המערער וב”כ יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה בהקשר זה”.
5. בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה ביום 11.2.2014 לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את דברי ב”כ המערער וקבעה כך:
“הוועדה עיינה בפסק הדין מיום 25/12/13 ומתייחסת גם למסמך מתאריך 4/3/08. בבדיקת מסמך זה קיימים שני תאריכים שההבדל בשניהם הוא שבועיים מהבדיקה מ – 20/2/08 ועד 4/3/08. ב-20/2/08 נרשם ‘תנועות ע”ש מתני מוגבלות. צילום שינויים ניוונים לכל אורך ע”ש מתני’. ב-4/3/08 אין הגבלה בתנועות ע”ש מתני אך רגישות לניקוש מעל זיזים קוציים. הוועדה מעלה ספק לאמינות הדיווח כאשר תוך שבועיים בע”ש בו שינויים ניוונים מפושטים חל שיפור עד כדי תקינות מלאה בע”ש מתני מאחר וקיים גם עבר של כאבי גב תחתון מתאריכים קודמים וגם אז נצפה יישור לוורדוזיס מתני ב-2006. הוועדה מעלה ספק לגבי ה’שיפור’ המוחלט שחל בין 2008 ל-2011”.
בהמשך הוסיפה הוועדה:
“לפיכך, לדעת הוועדה, אין להתעלם מעברו הרפואי של התובע בע”ש המותני וקיימת הצדקה לניכוי מצב קודם. נכותו כפי שנקבע בוועדה מה – 21/8/12.
לציין, החישוב נעשה לפי תקנה 11(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)”.
6. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
טענות הצדדים
7. המערער טען כי נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה. לטענת המערער יש לדחות את נימוק הוועדה ולפיו קיים ספק בנוגע לרישום במסמך הרפואי מיום 4.3.2008, שכן מדובר ברשומה מוסדית מחייבת שנערכה על ידי רופא מקצועי בזמן אמת ולאחר שהמערער נבדק בדיקה קלינית. עוד נטען כי שינויים ניוונים וכאבים שאינם מלווים בהגבלת תנועות, אינם ממצאים שבגינם רשאית הוועדה לנכות מצב קודם בהתאם להלכת מרגוליס. המערער הוסיף וטען כי ההגבלה בתנועות שנמצאה בשנת 2008 הייתה הגבלה חולפת שכן מאותה שנה ועד לתאונה לא קיים רישום בנוגע להגבלה בתנועות. בנסיבות אלה, ביקש המערער כי בית הדין יורה על החלפת הרכב הוועדה.
8. מנגד טען המשיב כי הוועדה ביצעה את הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה. הוועדה דנה במסמך הרפואי מיום 4.3.2008 והחלטתה מובנת וברורה. עוד נטען כי מדובר בקביעה רפואית מובהקת הנמצאת בתחום סמכותה של הוועדה ואין להתערב בה. המשיב הוסיף וטען שהוועדה הלכה לקראת המערער בכך שניכתה נכות בשיעור 5% בלבד בגין מצב קודם. בנסיבות אלה נטען כי יש לדחות את הערעור.
הכרעה
9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל וכי יש להורות על החזרת עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר, מהנימוקים שיפורטו להלן.
10. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה . עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן .
11. יצוין כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין .
12. אוסיף כי בית הדין הארצי קבע בעניין מרגוליס את המקרים שבהם ניתן לנכות “מצב קודם” משיעור הנכות הכוללת, באופן הבא:
“אם הוכרה התאונה כ’תאונת עבודה’, אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף.
לשון אחר:נ הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה:ב
אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו – בטרם התאונה – משיעור נכותו הכולל”.
13. כאמור, פסק הדין שבעקבותיו התכנסה הוועדה הורה לה לשקול בשנית את קביעתה בנוגע לניכוי אחוזי נכות בגין מצב קודם ולהתייחס למסמך הרפואי מיום 4.3.2008 (להלן: המסמך הרפואי). הוועדה עיינה במסמך הרפואי אולם העלתה ספק בנוגע לאמינות האמור בו מכיוון שעל פי הממצאים קיימים שינויים ניוונים מפושטים בעמוד השדרה המותני של המערער ומכיוון ששבועיים קודם לכן היו הגבלות בתנועות. הוועדה הוסיפה וציינה כי קיים עבר של כאבי גב משנים קודמות ולכן היא בספק בנוגע ל’שיפור’ שחל בין השנים 2008 ו-2011.
14. עיון במסמך הרפואי מעלה כי הממצאים שנמצאו בבדיקה הקלינית מיום 20.2.2008 ובבדיקה מיום 4.3.2008 זהים לחלוטין פרט לממצא בנוגע למגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני. בתאריך 20.2.2008 נכתב כי “תנועות ע”ש מתני מוגבלות” ואילו בתאריך 4.3.2008 נרשם “אין הגבלה בתנועות ע”ש מתני”. קביעות אלה בוצעו על ידי אותו רופא ולאחר שהמערער נבדק על ידו בשני התאריכים. לפיכך לא ברור מדוע החליטה הוועדה להטיל דופי באותנטיות הרישום הרפואי, אשר נכתב בזמן אמת.
15. בנוסף, הוועדה לא נתנה דעתה לאפשרות שהמערער סבל ממגבלה זמנית בתנועות בשל תאונת עבודה מיום 10.2.2008. הוועדה אף התעלמה מכך שבמסמך הרפואי נרשם במפורש שביום 20.2.2008 “יש שיפור קל”, עובדה המתיישבת עם מגבלה חולפת בגין אירוע נקודתי בלבד.
16. כמו כן, מהחלטת הוועדה עולה כי נוכה מצב קודם בשל ‘עבר רפואי של המערער בעמוד שדרה מותני’, כאשר הוועדה מתייחסת בהקשר זה לשינויים ניוונים וכאבי גב משנים קודמות. עם זאת, כידוע שינויים ניוונים וכאבים אינם מהווים ממצאים מוכחים שבגינם ניתן לקבוע נכות וממילא אין בהם כדי להניח תשתית לניכוי מצב קודם מבלי שהוכחה מגבלה בתנועות .
17. בנסיבות אלה, משהוועדה הטילה ספק בדבר נכונותו של המסמך הרפואי שנערך בזמן אמת על יסוד בדיקה קלינית שביצע הרופא המטפל, לא התייחסה לרישום מיום 20.2.2008 בדבר ‘שיפור קל’ במצב הרפואי והביאה בחשבון את השינויים הניוונים של המערער וכאבי הגב שמהם סבל במשך השנים על אף שלא קיים תיעוד למגבלה בתנועות, מצאתי כי נפל פגם משפטי בעבודתה.
18. בעניין החלפת הרכב הוועדה אציין כי הכלל הוא שעניינו של מבוטח יוחזר לאותה וועדה שכבר דנה בעניינו ולא לוועדה בהרכב אחר וכי החלפת הרכב ייעשה באותם מקרים נדירים שבהם יש חשש ממשי כי הוועדה תהיה מקובעת על עמדתה או שהרכב הוועדה אינו נאות .
לטעמי, המקרה דנן הוא מסוג המקרים הנדירים שבהם יש להורות על החלפת הרכב הוועדה. מהחלטת הוועדה עולה בבירור שהיא מטילה דופי במסמך הרפואי ובהתנהלות המערער. הוועדה קבעה במפורש כי קיים ספק בנוגע ל’שיפור המוחלט’ שחל בין השנים 2008 ו-2011, כלשונה, וזאת על אף שלא עמדו בפניה רישומים רפואיים המצביעים על הגבלה בתנועות פרט לרישום מיום 20.2.2008. בנסיבות אלה, מצאתי כי הוועדה לא שקלה בשנית את קביעתה בנוגע לניכוי מצב קודם בלב פתוח ובנפש חפצה בהתאם להוראות פסק הדין אלא הייתה נעולה בדעתה בעניין זה. אי לכך קיים חשש אמיתי שאם העניין יוחזר לפתחה של הוועדה בפעם השנייה היא תהפוך לוועדה מתגוננת.
סוף דבר
19. הערעור מתקבל.
עניינו של המערער יועבר לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב אחר על מנת שתדון בערר המערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון מיום 20.5.2012 בנוגע לניכוי מצב קודם בכל הנוגע לפגימה בעמוד השדרה המותני.
הוועדה תנמק החלטתה.
בפני הוועדה בהרכבה החדש לא יעמדו הפרוטוקולים מיום 21.8.2012 ומיום 11.2.2014, פסק הדין מיום 25.12.2013 ואף לא פסק דין זה פרט לסעיף 19 לפסק הדין.
המערער ובא כוחו יוזמנו לדיון בפני הוועדה.
20. המשיב יישא בהוצאות המערער בסכום של 2,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י”ב שבט תשע”ה, (01 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
תגובות למאמר