ב”ל 10762-09-12 בוטבול נ’ המוסד לביטוח לאומי

בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה
	ב”ל 10762-09-12

 

בפני	כב’ השופטת  מיכל נעים דיבנר נציג ציבור עובדים – מר אלי רומני
התובע		מרדכי בוטבול   ע”י ב”כ עוה”ד ערן בקר
–
הנתבע		המוסד לביטוח לאומי ע”י הלשכה המשפטית

 

החלטה

 

פתח דבר

1. התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה בליקוי בריאותיו כפגיעה בעבודה, כמשמעות המונח בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ”ה- 1995 (להלן – החוק), וזאת כתוצאה מחשיפה לחומרים שונים במסגרת עבודתו.
2. הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 14.6.12, משני טעמים: האחד, כי מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתו לתנאי עבודתו; השני, כי מחלתו נובעת ממחלה טבעית. כנגד כך הוגשה תביעה זו.
3. לאחר שמיעת עדות התובע ביום 4.3.13 הודיעו הצדדים על הסכמתם למינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין הליקוי בריאותיו, וזאת על יסוד תשתית עובדתית המוסכמת אף היא על הצדדים.

• ואלה הן העובדות המוסכמות על הצדדים:
  1. התובע יליד 1945.
  2. בשנת 1966 לאחר שחרורו מצה”ל עבד התובע במשך כ- 3 חודשים במפעל איתנית (ישאסבסט), שם נחשף לאבק אסבסט שנגרס במפעל. התובע עבד במפעל זה 11 שעות ביום, 6 ימים בשבוע.
  3. החל משנת 1972 ועד שנת 2008 עבד התובע בפנצ’ריה, אשר משנת 1979 הייתה בבעלותו. עיקר עבודתו בפנצ’ריה היה בתיקון צמיגי מכוניות, טרקטורים, משאיות ושופלים, כאשר בממוצע תיקן התובע 30 עד 35 תקרים ביום.
  4. לצורך תיקון התקרים, היה התובע מפרק את הגלגל מהרכב, מפריד אותו מה”ג’אנט”, מוציא את הפנימית, מזהה את הנקב בפנימית, משייף ומשחיז את אזור התקר בפנימית ומדביק טלאי על הנקב עם דבק מגע. רק משנת 1980 החל התובע לעבוד עם גלגלים שאין בהם פנימיות, ואז תיקון התקר כלל הפרדת הצמיג מהג’אנט, זיהוי מקור התקר, שיוף והשחזה ולבסוף הדבקת הטלאי עם דבק מגע.   ו.         גודל הפנצ’ריה היה כ- 50 מ”ר והתובע עבד ללא מסכה. ח.        במסגרת עבודתו בפנצ’ריה בתקופה האמורה, נחשף התובע לחומרים הבאים:2.         אבק ואדי גומי אשר השתחררו מהצמיגים בתהליך השיוף/השחזת הצמיגים והפנימיות;4.         אדי דבק מגע בתהליך הדבקת הטלאי;ט.        התובע עישן בעברו כמפורט ברישומים הרפואיים, ומזה 30 שנה אינו מעשן.
  5. מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו
  6. 5.         בנוסף, יצוין שלצד הפנצ’ריה פעל מוסך אשר שם השחיזו מעת לעת רפידות בלמים של משאיות, העשויות אסבסט. בין הפנצ’ריה למוסך חצץ קיר בגובה 2 מטר ומעליו היה פתוח.
  7. 3.         טלק אשר ציפה את הצמיגים ושימש למניעת הידבקות הפנימית לצמיג;
  8. 1.         פליטת גזים מאגזוזי הרכבים והמשאיות שיצאו ונכנסו מהמוסך, לרבות רכבים שנשארו מונעים בזמן התיקון כאמור לעיל;
  9. ז.         התובע עבד בפנצ’ריה בשנים האמורות 12 שעות בימים א’ עד ה’, וביום ו’ עבד 8 שעות.
  10. ה.        הפנצ’ריה הייתה בנויה כסככה סגורה הפתוחה רק מכיוון אחד אל הכביש. התובע עבד כמחצית מזמן עבודתו עם רכבים של קירור, אשר היה צורך לבצע בהם את התיקון, כאשר הרכב מונע על מנת לא לפגוע בקירור.

 

1. על יסוד הסכמת הצדדים, מונה ביום 21.4.13 דר’ משה ליג’י, כמומחה-יועץ רפואי (להלן – המומחה) וחוות דעתו ניתנה ביום 9.5.13 (להלן – חוות הדעת).
2. בחוות דעתו, קבע המומחה כי התובע סובל הן ממחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) והן מסרטן ריאה מסוג אנדוקרצינומה. לדעת המומחה, מחלות התובע לא נגרמו כתוצאה מתנאי עבודתו, אלא כתוצאה מתהליך תחלואתי, אשר נגרם בעיקר מנזקי העישון במשך 23 שנים. עוד ציין המומחה, כי קיומה של מחלת ריאות חסימתית כרונית מהווה כשלעצמו גורם סיכון בהופעת סרטן הריאה. לסיכום הוסיף המומחה, כי “מידת ההשפעה של תנאי עבודתו על הופעות מחלת הריאות, הינה ללא משמעות.”
3. ביום 21.10.13 נעתרנו לבקשת התובע להפניית שאלות הבהרה למומחה; להלן שאלות ההבהרה ותשובות המומחה עליהן, כפי שנמסרו לבית הדין ביום 7.11.13.
4. המומחה יתבקש להפנות לרישום רפואי בו מתועד כי התובע סובל מ- COPD. ככל שאין בנמצא מסמך כזה, יתבקש המומחה להבהיר על סמך מה ביסס אבחנתו כי התובע סובל מ- COPD? המומחה יתבקש להפנות לבדיקות אובייקטיביות וכן לתיעוד רפואי מתיקו הרפואי של התובע. כן מתבקשת התייחסות המומחה לנאמר בנספח לחוות דעתו של פרופ’ יגלה מיום 28/7/13 המצ”ב שלא עמדה בפני המומחה בעת מתן חוות דעתו.ברשומה הרפואית תועדו מפגשים רפואיים, בהם נרשם שהנ”ל התלונן על שיעול ממושך וקשיי נשימה. בבדיקותיו נמצאו מעל הריאות חירחורים וצפצופים. קיבל טיפול במרחיבי סימפונות ומכייחים. הארועים הללו תועדו בשנים 1999, 2001, 2008, 2009 ו- 2011 (אז מסר אנמנזה שמשתעל, פולט ליחה ולעיתים סובל מקוצר נשימה “נמשך מזה 6 שנים לסירוגין”, לדוגמא – במרץ 11 נרשם: מחלת ריאות חסימתית אסתמה – COPD. בתפקודי הריאות נצפתה הפרעה חסימתית בינונית ללא שיפור משמעותי לאחר מרחיבי סימפונות.ממצאי הבדיקה כפי שנצפו אינם מותירים ספק שתוצאות אלה אכן מייצגות אבחנה של COPD.לסיכום נושא האבחנה של COPD: הן האנמנזה והתסמינים האופיניים, הן ממצאי הבדיקות הגופניות, הן ממצאי תפקודי הריאות והן ממצאי דימות הריאות ב- CT באדם אשר עישן (ע”פ הרשומה הרפואית – “במשך 20 שנה 20 סיגריות ביום”. כל אלה אופיניים מתאימים ומאשרים קיום מחלת COPD. (“ההולך כברווז ונראה כברווז הוא ברווז”).
5. 1. בבדיקת CT של הריאות מתאריך 14/4/11 (עוד בטרם הניתוח) פוענח בין היתר (מלבד תיאור הגידול בריאה): “אמפיזמה בעיקר פארה ספטלית יותר באונות העליונות”. זהו בהחלט תיאור המאפיין ממצאים ריאתיים בחולי COPD.
   2. מניתוח בדיקת תפקודי ריאות אשר בוצעה ב- 17/4/11 (בטרם הניתוח לכריתת הגידול בריאה) נצפתה הפרעה חסימתית קלה ללא שינוי לאחר מרחיבי סימפונות. זאת הייתה גם קביעת הרופא המפענח.
   3. תשובה:
   4. בייחוד מתבקשת התייחסות המומחה לתוצאת בדיקת ה-CT, שלטענת התובע לא הדגימה ממצאים אופייניים ל-COPD ולבדיקות תפקודי הנשימה שלטענת התובע לא הדגימו ממצאים אופייניים ל- COPD.

6. האם נכון, כי אבק, טלק, אדי דבק, אדי גומי וגזי פליטה מאגזוזים (חומרים אליהם נחשף התובע במהלך עבודתו ראה ס’ 7.ח.1-5 להחלטת המינוי) מוכרים בספרות הרפואית כחומרים קרציונוגנים?
7. 1. תשובה: אבק בית אינו נחשב קרצינוגני.          טלק כשלעצמו בדרך כלל אינו נחשב כקרצינוגני.     אדי דבקים אינו נחשב כקרצינוגני.    אם מדובר בתעשיית גומי – החומר הנדיף ניטרוזאמינים ידוע כקרצינוגני (חומר זה מצוי בין היתר בעשן סיגריות).            גזי פליטה מאגזוזים מכילים חומרים רבים מאוד (חומרי פליטה ממנועי דיזל ידועים כבעלי פוטנציאל קרצינוגני).

8. האם נכון כי אדם השואף לריאותיו טלק, אבק, אדי דבק, אדי גומי וגזי פליטה מאגזוזים 12 שעות ביום, 36 שנים (ראה את העובדות בהחלטת המינוי) מצוי בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן ריאות?
9. 1. תשובה:             לאור תשובתי בסעיף ב’ כנ”ל: יתכן שקיים סיכון מוגבר במקצת לסרטן ריאה באדם חשוף ללא היסטוריה של עישון אך סיכון זה מוגבר עד למאוד באדם עם היסטוריה של עישון.

10. האם עמדתך לפיה בעבודת התובע לא התמלאו הקריטריונים של עובד בתעשיית הגומי, שוללת את האפשרות שבמהלך עבודתו המתוארת במסכת העובדתית שהועברה לעיונך, נחשף בכל זאת התובע לחומרים הידועים כבעלי פוטנציאל קרצינוגני? תשובה: כן. להערכתי העובדה שלא עבד בתעשיית גומי, הוא לא נחשף לקרצינוגנים תעסוקתיים. נא ראו התייחסות לפרוט החומרים באופן ספציפי בתשובה לשאלה ב’ כנ”ל.
11. 1. נא לפרט תשובתך תוך התייחסות לכל אחד מהחומרים.   

12. מצ”ב קטעים ממאמרים בעיתונים מובילים בספרות הרפואית האונקולוגית המתארים תוצאות של מחקרים:Journal of the National Cancer Institute          המאמר השני (מעיתון מוביל נוסף HEALTH AND SAFETY EXECUTIVE ) מתאר שיעורי תחלואה גבוהים בסרטן ריאה בעובדים שנחשפו לאדי דיזל במשך יותר מ- 20 שנה:          האם נכון, כי עפ”י המאמרים (המצ”ב) יש קשר בין סרטן הריאה לבין עבודה בתיקון תקרים?
13. 1. תשובה:            מהמאמרים הללו קיים תיאור של שכיחות מוגברת של סרטן הריאה. יחד עם זאת המחברים מסכמים שמסקנותיהם מוגבלות, לא נלקחו בדר”כ בחשבון נתוני שיעורי המעשנים בקרב אוכלוסיית הנבדקים. כאשר נבדק גם מרכיב העישון בעובדים, נמצא ששכיחות סרטן הריאה גבוהה אצל אלה עם היסטוריה של עישון בשיעור של למעלה מכפול בהשוואה לעובדים ללא היסטוריה של עישון. המסקנה היא שלתעסוקתו בתיקון תקרים קיים קשר מסוים בדרגה נמוכה מאוד עם סרטן הריאה. קשר זה הינו שולי בהשוואה לקשר בעל מובהקות סטטיסטית גבוהה עם גורם העישון.
    2. …
    3. …
    4.          המאמר הראשון מתאר שכיחות גבוהה מאוד של סרטן ריאה בקרב עובדים שעסקו בתיקון תקרים (כמו התובע).

14. האם העובדות שפורטו בסעיף 7.ח.5 להחלטת המינוי מעידות על חשיפה נוספת לאסבסט, מעבר ל-3 החודשים שציינת בחוות דעתך, שיש בה כדי לשנות מחוות הדעת? אנא פרט.
15. 1. תשובה: אינני רואה שהעובדה שבמוסך ליד הפנצ’ריה “בו השחיזו מעת לעת רפידות בלמים” עשויה לשנות את הנאמר בחוות דעתי בנוגע לחשיפה לאסבסט (ובפרט אם לא נמצאה במוסך ובסביבתו תחלואה מוגברת של סרטן ריאה).

16. האם העדר ממצא רנטגני המצביע על חשיפה לאסבסט שולל לחלוטין את האפשרות שסרטן הריאה נגרם עקב החשיפה לאסבסט?
17. 1. תשובה: נכון. ידוע שהעדר ממצא רנטגני המצביע על חשיפה לאבק אסבסט (“אסבסטוזיס” של הריאה) מפחית באופן ניכר את הסבירות לסרטן הריאה הנגרם ע”י אסבסט.

18. בתשובתך לשאלה ד-ה הנך מציין בתת סעיף 3 כי בספרות הרפואית תוארו מקרים בהם הופעת סרטן ריאה מסוג קרצינומה היה נדיר בלא מעשנים שנחשפו לאסבסט והסקת כי גורם העישון מבטל את תרומת החשיפה לאסבסט בגרימת הסרטן. רצ”ב מאמרים המראים כי דווקא חשיפה לאסבסט אבק וטלק גורמת לתמותה מסרטן ריאה. האם לאור מאמר זה תשתנה חוות דעתך. אם לא, נא הסבר מדוע?“Exposure to nitrosamines, carbon black, and calc and mortality from stomach, lung, and laryngeal cancer in cohort of rubber workers”.שכיחות סרטן הריאה בקרב העובדים החשופים לאבק אסבסט ואשר הינם מעשנים הינה גבוהה פי כמה משכיחותו בקרב עובדים שאינם מעשנים ולפי כך מידת השפעת אבק האסבסט וטלק על גרימת סרטן ריאה קטנה פי כמה ממידת השפעת העישון על גרימת סרטן בעובדים הללו. זהו נתון הידוע והמתואר בספרי הלימוד כגון Enviromental and occupational medicin. Sec. edition מאת W.N. Rom (וזוהי כמובן גם האסכולה המקובלת).הסבירות שתרומת החשיפה התעסוקתית בנ”ל בגרימת סרטן הריאה תהיה זהה או גבוהה בהשוואה לגורם העישון – אין לה אחיזה במציאות המדעית.
19. 1. לא ניתן להסיק מסקנות בעלות מובהקות סטטיסטית ממחקרים שאינם מבוקרים כאשר גורם העישון לא נלקח בחשבון ולכן דעתי בנדון אינה שונה.
    2. תשובה:
    3. רצ”ב מאמר מה- EPIDEMIOLOGY of American Journal בנושא

20. האם נכון, כי לאור העובדה שהתובע לא מעשן מזה 30 שנים הופחתו סיכוייו לחלות בסרטן הריאה לכדי אותם סיכויים של אדם שאינו מעשן לחלות בסרטן הריאה? ככל שתשובתך הינה בשלילה – נא לנמק תוך הפנייה למאמרים התומכים בתשובתך.עשן הסיגריות מורכב מאלפי כימיקלים וביניהם עשרות חומרים קרצינוגניים שונים. השפעת חומרים אלה במנגנון היווצרות הסרטן מוכרת. העובדות הללו מוכרות היטב מספרי לימוד (textbook) ולא ממאמרים כאלה ואחרים.
21. 1. תשובה: לא נכון. ידוע היטב שקיים לא פעם פער זמנים ארוך (זמן חביון – latent period) בין העישון והופעת סרטן הריאה.

22. מחוות דעתך עולה, כי העישון מהווה את הגורם העיקרי והמכריע בהתהוות מחלת ריאות חסימתית ובגרימת סרטן הריאה. מצ”ב מחקר מסין המראה כי שכיחות סרטן ריאה בקרב עובדים בתיקון תקרים, שאינם מעשנים, הינה גבוהה. האם לנוכח מחקר זה תשתנה תשובתך? אם לא, נא הסבר מדוע. “SMOKING, OCCUPATIONAL EXPOSURE TO RUBBER, AND LUNG CANCER”בעובדים שאינם מעשנים הייתה שכיחות מוגברת של סרטן ריאה יחד עם זאת המאמר מדגיש את התרומה הניכרת מאוד של העישון בשכיחות סרטן הריאה בקרב העובדים. תופעה זו של סרטן ריאות בשכיחות הרבה יותר גבוהה בקרב עובדים החשופים והמעשנים מוכרת גם בתחום חשיפות תעסוקתיות אחרות (כגון חשיפה לאבק אסבסט).כיוון שידוע שכ-85-90% ממקרי סרטן הריאה נגרמים מעישון, כ10-15% נגרמים מסיבות אחרות (כגון סיבות זיהומיות, גנטיות ותעסוקתיות), ניתן לכמת את מידת ההשפעות השונות: הסבירות שסרטן הריאה בעובדים שלהם היסטוריה של עישון החשופים לחומרים בעלי פוטנציאל קרצינוגני במסגרת תעסוקתית הינה לכל היותר כ-10-15% לעומת 85-90% סיכוי שנגרמת כתוצאה מהעישון.
23. 1. יש לזכור שהנ”ל היה לא רק מעשן אלא סבל גם מ- COPD (אשר תואר לעיל) והמהווה גורם נוסף ובלתי תלוי בהופעת סרטן הריאה.
    2. במאמר הנ”ל שכיחות סרטן הריאה בקרב העובדים המעשנים הייתה גבוהה פי כמה מאלה שלא עישנו. לפיכך אין שינוי בעמדתי כי השפעת החשיפה התעסוקתית הינה שולית בהשוואה להשפעת העישון.
    3. תשובה:
    4. מצ”ב המאמר:

24. האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כפי שתוארה בפניך, גרמה לו ל”מחלת מקצוע” כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ”ה-1995 (מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק)? אם כן, נא להפנות למחלת המקצוע הרלוונטית לענייננו.
25. 1. תשובה: לאור התשובות הנ”ל ועל בסיס העובדות והממצאים, לא ניתן לקבוע שעבודתו של הנ”ל גרמה לו למחלת מקצוע.
26. על יסוד האמור בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, נדרשו הצדדים להגיש את סיכום טענותיהם בכתב.
27. תחת הסיכומים, הגיש התובע בקשה למינוי מומחה נוסף בתיק מהטעמים הבאים:
    1. המומחה שולל באופן שיטתי ומוחלט כל קשר סיבתי בין חשיפת התובע לחומרים מסוכנים בעבודתו לבין הופעת מחלת סרטן הריאה אצלו ומייחס את הופעת המחלה לגורם העישון בלבד, תוך התעלמות מהעובדה כי התובע אינו מעשן מזה 30 שנים.
    2. חוות דעת המומחה נחרצת באופן המנוגד לכל כללי ההיגיון, זאת מבלי שהמומחה הפנה לאסמכתאות התומכות בקביעותיו ומבלי שהתייחס לחוות דעתו המפורטת של המומחה מטעם התובע.
    3. המומחה מייחס לתובע מחלת ריאה חסימתית קשה, הגם שהמומחה מטעם התובע, פרופ’ יגלה, בדק את התובע בשנית ולא מצא כל עדות למחלה זו והגם שהתובע הוגדר כסובל מ”הפרעה חסימתית קלה”.
    4. המומחה שולל באופן נחרץ, בתשובתו לשאלה ב’, את כל החומרים אליהם נחשף התובע בעבודתו כקרצינוגנים תוך התעלמות ממחקרים רפואיים בעניין.
    5. המומחה סותר עצמו בתשובתו לשאלה ד’, עת הוא קובע מחד כי התובע אינו עובד בתעשיית הגומי ומשכך אינו חשוף לקרצינוגנים תעסוקתיים; ומאידך, בתשובתו לשאלה ב’ מכיר המומחה בעשן הפליטה אליו נחשף התובע כקרצינוגן; כל זאת בניגוד למחקרים שצירף התובע לפיהם העובדים בתיקון תקרים, כדוגמת התובע, הינם עובדים בתעשיית הגומי שהסיכון ללקות במחלה בקרבם הינו שכיח.
    6. המומחה שולל בתשובתו לשאלה ו’, באופן מגמתי, את החשיפה לאסבסט מהשחזת הרפידות במוסך הסמוך למקום עבודת התובע כגורם אפשרי לסרטן, זאת מבלי לבקש לדעת האם בין עובדי המוסך קיימים עובדים שלקו בסרטן הריאה. זאת ועוד, המומחה מתעלם בתשובתו מהעובדה שצוינה בפניו, לפיה התובע נחשף במשך 36 שנים לאבק אסבסט שהתנדף בחלל האוויר והגיע לתובע דרך הקיר הפתוח שחצץ בין המוסך לפנצ’ריה, הגם שהאסבסט ידוע כקרצינוגן.
    7. בהתאם לפסיקה, “גם דעה רפואית המופיעה כמקובלת בעיתונים הרפואיים הראשיים ובאתרי המידע הרפואיים המקוונים העיקריים, הכוללים הצלבות בין מספר גדול של מאמרים ומחקרים רפואיים רציניים המצביעים באופן משכנע על קיומו של קשר סיבתי, עשויה להיחשב כאסכולה עדכנית” – ולכן הפניית המומחה לספרי הלימוד, תוך התעלמות מהמחקרים הרפואיים אליהם הופנה אינה במקומה.
    8. המומחה שוגה בהתעלמותו מהעובדה הרפואית המוכחת והמחקרים הרפואיים הסטטיסטיים הידועים, לפיהם הסיכון ללקות בסרטן ריאה פוחת ככל שהתקופה ללא עישון מתארכת, כאשר הסיכון יורד למחצית בחלוף 7 שנים ללא עישון ולאפס לאחר 30 שנה.
    9. על יסוד כל המפורט לעיל, טוען התובע כי לא ניתן להגיע להכרעה שיפוטית צודקת וראויה בהסתמך על חוות דעת המומחה המעידה על התבצרותו בעמדתו, תוך התעלמות מכל מאמר / מחקר רפואי עדכני שהוצג לפניו – באופן המצדיק שמיעת חוות דעת רפואית נוספת.
28. הנתבע התנגד לבקשה וטען, כי חוות דעת המומחה ומכלול תשובותיו לשאלות ההבהרה הינן ברורות, מנומקות ומפורטות היטב, כאשר המומחה עונה כנדרש על כל השאלות שהופנו אליו ולא קיימת כל הצדקה למינוי מומחה נוסף או אחר בתיק. התובע השיב לתגובת הנתבע וביקש להיעתר לבקשתו מהנימוקים שפורטו בה.
29. לאחר שנתנו דעתו לטענות הצדדים, לחוות דעת המומחה ולמכלול תשובותיו לשאלות ההבהרה, קבענו בהחלטה מנומקת מיום 2.3.14 כי אין הצדקה למינוי מומחה נוסף או אחר בתיק, מהנימוקים שלהלן:
    1. טענת התובע כי המומחה שולל, באופן מוחלט ושיטתי, כל קשר בין תנאי עבודת התובע וחשיפתו לחומרים מסוכנים לבין הופעת מחלת הסרטן – אינה מדויקת, שכן המומחה קובע כי ייתכן וקיים לתובע סיכון מוגבר במקצת לחלות בסרטן ריאה, כתוצאה מהחומרים אליהם נחשף, אולם לדידי המומחה להיסטוריית העישון של התובע השפעה רבה יותר על הופעת המחלה. בהקשר זה נוסיף, כי המומחה כלל אינו מתעלם מהעובדה לפיה התובע הפסיק לעשן מזה 30 שנה, אם כי לדעתו “ידוע היטב שקיים לא פעם פער זמנים ארוך בין העישון והופעת סרטן הריאה” (תשובתו לשאלה ט’); העובדה לפיה המומחה לא הפנה כנדרש למאמרים התומכים בתשובתו זו אינה מצדיקה כשלעצמה מינוי מומחה נוסף ולכל היותר, ניתן לבקש מהמומחה להפנות למאמרים כפי שנדרש בהחלטתנו הקודמת.
    2. כך גם טענת התובע לפיה המומחה לא התייחס לחוות דעתו של פרופ’ יגלה, המומחה מטעם התובע – אינה נכונה, שכן המומחה התייחס במפורש לחוות דעת זו וקבע בהתבסס על האנמנזה והתסמינים האופייניים, על ממצאי הבדיקות הגופניות, על ממצאי תפקודי הריאות ועל ממצאי דימות הריאות ב- CT כי התובע לוקה במחלת ה- COPD (תשובתו לשאלה א’); אין די בעובדה כי המומחה חולק על קביעות המומחה מטעם התובע, תוך נימוק תשובתו, כדי להצדיק מינוי מומחה נוסף.
    3. קריאת חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה כמכלול, אכן שוללת את טענת התובע לקיומה של סתירה בתשובות המומחה לשאלות ב’-ד’ בחוות דעתו המשלימה; בחוות דעתו מסביר המומחה כי התובע עסק בתיקון תקרי צמיגים ולא היה חשוף לכל החומרים המשמשים בתעשיית עיבוד הגומי, אשר הינם ממשפחת הניטרוזו-אמין; בדומה, קובע המומחה בחוות דעתו המשלימה, כי התובע לא נחשף לחומרים האופייניים לתעשיית עיבוד הגומי, בשונה מתיקון תקרים. לפיכך, משנחשף התובע לעיתים לחומרי פליטה ממנועי דיזל, בשונה מחומרים שבתעשיית עיבוד הגומי, קבע המומחה כי אמנם ייתכן וקיים סיכון מוגבר במקצת ללקות במחלת הסרטן, אולם השפעת היסטוריית העישון של התובע על הופעת המחלה הינה גבוהה בהרבה בנסיבות העניין. תשובה זו ברורה ולא עולה ממנה כל סתירה.
    4. אין לקבל את טענת התובע כי המומחה התעלם בתשובתו לשאלה ה’ מהמאמרים אליהם הופנה, שכן המומחה השיב על שאלה זו במנומק ותוך התייחסות למאמרים, אולם הגיע למסקנה כי “לתעסוקתו (של התובע) בתיקון תקרים קיים קשר מסויים בדרגה נמוכה מאוד עם סרטן הריאה. קשר זה הינו שולי בהשוואה לקשר בעל מובהקות סטטיסטית גבוהה עם גורם העישון.” לא מצאנו כל פסול בפרשנות המומחה למאמרים שצורפו.
    5. באשר לטענות התובע בכל הנוגע לתשובת המומחה לשאלה ו’ – עיון בעובדות המוסכמות שהועברו לעיון המומחה כלל אינו מלמד כי “התובע עבד במשך 36 שנים בחשיפה לאבק אסבסט כתוצאה משיוף והשחזת רפידות…” כטענת התובע; כל שנקבע בהחלטת המינוי (סע’ 7(ח)(5)) היה כי “לצד הפנצ’ריה פעל מוסך אשר שם השחיזו מעת לעת רפידות בלמים של משאיות, העשויות אסבסט. בין הפנצ’ריה למוסך חצץ קיר בגובה 2 מטר ומעליו היה פתוח” – כאשר המומחה התייחס הן בחוות דעתו והן בתשובותיו לשאלות ההבהרה לעובדה זו וציין שאין בה לשנות ממסקנותיו “ובפרט אם לא נמצאה במוסך ובסביבתו תחלואה מוגברת של סרטן הריאה”; נטל ההוכחה מוטל על התובע והוא זה שלא הביא בפני המומחה נתונים אחרים בעניין זה.
    6. אין בהפניית התובע בבקשתו לפסק הדין של בית המשפט העליון בע”א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי, מדינת ישראל נ’ יצחק קרישוב, פ”ד נח(5), 215, כדי לשנות ממסקנותינו, שכן פסק דין זה עסק בעובד מוסך שעבד באופן שוטף בהתאמת רפידות עשויות אסבסט, ואין זה המקרה שלפנינו, שכן התובע עבד בפנצ’ריה הסמוכה למוסך, בו השחיזו מעת לעת בלמים, כאשר התובע לא הוכיח את תדירות ו/או היקף חשיפתו לאסבסט.
    7. תשובת המומחה לשאלה ח’ הינה מנומקת, תוך התייחסות למחקרים אליהם הופנה המומחה והפנייה לספרי הלימוד המהווים את האסכולה המקובלת לדעת המומחה; לא מצאנו כל פסול בהפנייה לספרי לימוד אלה, כאשר נטל ההוכחה בדבר קיומה של “אסכולה” מוטל על התובע, על פי הקריטריונים שנקבעו בפסיקה (ראה לדוגמא עב”ל (ארצי) 672/08 וייצמן – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 21.6.09, סע’ 17 והאסמכתאות שם, ההדגשה במקור) ולפיהם – התובע לא עמד בנטל זה ולא הוכיח קיומה של “אסכולה” המקלה עם התובע.
    8. “כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים או על דעת מומחים מוכרים בעולם ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך-כלל, דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים“
    9. באשר למאמר שצורף לבקשת התובע, הרי שמדובר במאמר שטרם זכה להתייחסות המומחה וניתן לבקש את התייחסותו אליו במסגרת שאלות הבהרה נוספות.
30. על יסוד כל המפורט לעיל, נדחתה בקשת התובע, אך ניתנה לו האפשרות להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות, אשר הינן חיוניות להבהרת חוות דעתו והן נובעות מתשובותיו לשאלות ההבהרה המקוריות.

• לפיכך, הגיש התובע בקשה להפניית שאלות הבהרה נוספות למומחה והנתבע הגיב לבקשה. בהחלטה מיום 22.7.14 התרנו את הפניית שאלות ההבהרה הנוספות הבאות, עליהן השיב המומחה ביום 5.8.14, כמפורט להלן:
• בחוות דעתך קבעת, כי התובע אינו בגדר “פועל בתעשיית הגומי”. הנך מתבקש להבהיר מהן האבחנות שאתה מוצא בין תנאי עבודתו של התובע כפי שפורטו בפניך לבין “פועל בתעשיית הגומי”. אנא התייחס לשאלה באופן כללי ובפרט לשאלה מהו ההבדל שאתה מוצא בין תנאי עבודתו של התובע לבין פועל בתעשיית הגומי, בקשר עם חשיפה לאדי גומי כנובע מעבודת השיוף ו/או השחזת הצמיגים? להערכתי פועל העובד בתעשיות גומי עוסק בחומרי גלם וברכיבי גומי. ועל כן בא במגע עם חומרים שחלקם נדיפים, במצב גזי או נוזלי. הנ”ל לא היה פועל בתעשיות גומי ועבודתו לא הייתה עבודה הכרוכה בייצור גומי. ולכן לא נחשף לחומרים קרצינוגניים (ניטרוזואמינים) כתוצאה משיוף או השחזת גומי.תשובה:ג.           האם נכון כי, שילוב העישון כגורם סיכון (בייחוד עישון שהפסיק שנים רבות טרם פרוץ המחלה) יחד עם גורמי סיכון נוספים חשיפה לחומרים קרצינוגנים משמעותי יותר בצורה ממשית מאשר כל אחד מהגורמים בנפרד?ד.           מצ”ב מאמרprimary prevention smoking and smoking cessation, שמסכם מחקר שנערך על מיליון אנשים במשך 12 שנה ע”י החברה האמריקאית לסרטן וארגון הבריאות האמריקאי ונתמך ע”י אוניברסיטת קליפורניה: תשובה:ד.2       האם יש במחקר זה כדי לשנות את דעתך לאור העובדה, כי התובע אינו מעשן מזה 30 שנים? אם לאו, נא הסבר מדוע לא?בעיית שכיחות סרטן הריאה אינה רק מספר השנים שחלפו מאז הפסקת העישון אלא מספר שנות העישון, כמות העישון וכן הגיל בעת הפסקת העישון. בעבודה אפידמיולוגית Patterns of absolute risk of lung cancer mortality in former smokers שפורסמה ב- Journal of National Cancer Institute ב- 1993 (457-464 :6 1993/85) נמצא שבמעשנים שהפסיקו לעשן בגילים 30-49 הסיכון לתמותה מסרטן עלה בהדרגה עם גיל ההפסקה בהשוואה ללא מעשנים. בגיל 75 הסיכון לסרטן ריאה בנבדקים שהפסיקו לעשן בשנות ה- 30 שלהם היה כפול מהסיכון לסרטן ריאה בקרב הלא מעשנים. ולכן אין שינוי בחוות דעתי בנדון.            מצ”ב העמוד הרלוונטי מסומן נספח “ב”נכון הדבר.“Diagnosis of disease of the chest”   , מהדורה רביעית, הוצאת סאונדרס, כרך II, עמודים 1069 – 1228, שם בעמוד 1072. המראה מקום מצטט את המחקר האמריקאי בשם Health benefits of smoking cessation:כתובת האינטרנט של המחקר הנה: מצ”ב תקליטור המכיל את המחקר. נכון הדבר.תשובה:ו.3.      בהסתמך על החומר הרפואי, התובע עישן במשך 18 שנים, כ- 20 סיגריות ליום (סיכום ביקור רמב”ם מיום 20/6/11) והפסיק לעשן בשנת 1981 (בהתאם להחלטת בית הדין אינו מעשן 30 שנה גם עפ”י החומר הרפואי). מחלתו אובחנה בשנת 2011. בהנחה שהסרטן החל כ- 3 – 5 שנים לפני האבחון, דהיינו בשנת 2006, האם נכון הוא כי ניתן ללמוד שהתובע הפסיק לעשן כ- 25 שנים לפני תחילת מחלתו? אם לאו, נא הסבר מדוע לא?איני מקבל את ההנחה שהסרטן החל 3-5 שנים לפני האבחון. מה הבסיס להנחה זו ומה פרוש “הסרטן החל” (האם המחלה הקלינית או הרנטגנית או הצלולרית?). מכל מקום נראה שהפסקת העישון הייתה בנקודת זמן של 25-30 שנה בטרם האבחון.תשובה:ז.         מצ”ב מחקר נוסף המראה כי הסיכון ללקות בסרטן ריאה קטן ב- 92% – 96% ב- 10 – 20 שנים שלאחר הפסקת העישון: Lillington smoking cessation p.200 In clinics in chest medicine march 2000. האם אתה מסכים עם האמור במחקר זה? אם לא, למה לא? מצ”ב המאמר, מסומן כנספח “ד”אני מסכים.תשובה:בתשובה לשאלה ד’ בחוות דעתי מ- 5/11/13 לא נכתב שיש קשר בין תיקון תקרים לסרטן ריאה. לא ניתן לקבוע שתנאי העבודה של הנ”ל השפיעו בסבירות של למעלה מ- 50% על הופעת מחלתו.
• 1. יוזכר שוב: הנ”ל סבל גם ממחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) עובדה המהווה גורם סיכון נוסף ועצמאי (מקובל בהחלט) להופעת סרטן הריאה. ע”פ הספרות הסיכוי לסרטן ריאה הינו גדול יותר בקרב חולי COPD בחומרה יחסית קלה (כמו הנ”ל) לעומת חולי COPD בחומרה ניכרת.
  2. גזי פליטה ממכוניות (בעיקר דיזל) ידועים כבעלי פוטנציאל קרצינוגני, הנ”ל לא עסק בעבודת מכונאות וחשיפתו לגזי פליטה לא עולה על זאת של אוכלוסיות אחרות.
  3. ח.          בחוות דעתך מיום 5/11/13 בתשובה לשאלה ב’ הסכמת שגזי פליטה / חומרי פליטה מאגזוזים ידועים כבעלי פוטנציאל קרצינוגני. בתשובה לשאלה ג’ הסכמת שבתנאי העבודה קיים סיכון מוגבר במקצת לחלות בסרטן ריאה. בתשובה לשאלה ד’ הסכמת שיש קשר בין תיקון תקרים לסרטן ריאה. האם לדעתך ניתן לקבוע בסבירות העולה על 50% שתנאי העבודה של התובע השפיעו במידה כלשהי או היוו ולו אחד מהגורמים למחלת הסרטן ממנה סובל התובע?
  4. תשובה:
  5. נכון. הסיכוי ללקות בסרטן ריאה באדם שעישן בעבר (כמו הנ”ל) הינו גדול פי 3 מזה שבאדם שלא עישן.
  6. ו.4.      האם נכון כי לפי טבלה 7 למחקר Health benefits of smoking cessation עולה, כי הסיכון של התובע ללקות בסרטן בשנת 2006, 25 שנים לאחר הפסקת העישון, בסרטן ריאה הינו נמוך בהשוואה למעשנים אובייקטיבים? האם נכון כי הסיכון ללקות במחלה באדם שלא עישן מעולם הינו 1%, של מעשן – 23% ושל התובע 3.3%? אם לא, נא הסבר מדוע לא.
  7. תשובה:
  8. נכון הדבר.
  9. ו.2.      האם לנוכח מחקר זה אתה מסכים כי הסיכון בעודף ללקות בסרטן ריאה יורד ככל שהתקופה ללא עישון מתארכת?
  10. תשובה:
  11. http://profiles,nim,nih.gov/NN/B/B/C/T .
  12. ו.1.      האם תסכים כי מדובר במחקר אשר פורסם במספר עיתוני ראות מובילים המהווה את הבסיס העיקרי למידע על ההשפעה של הפסקת עישון על קיומו של סרטן ריאה? האם נכון כי מחקר זה מצוטט כמעט בכל הפרקים בספרי הלימוד הדנים בתועלת הבריאותית של הפסקת עישון? האם נכון, כי המחקר מהווה דעה מקובלת שנקבעה כמבוססת במרכזים רפואיים חשובים, והנה על דעת מומחים מוכרים בעולם, והיא מוצגת כדעה מבוססת בספרי הלימוד בעלי מעמד חשובים, והינה על דעת מומחים מוכרים בעולם, והיא מוצגת כדעה מבוססת בספרי הלימוד בעלי מעמד מקצועי מכובד, ומבוססת על מחקר מדעי רציני המצביע באופן משכנע כי הסיכון העודף ללקות בסרטן ריאה יורד ככל שהתקופה ללא עישון מתארכת?
  13. ו.            אבקשך לעיין במראה מקום 71 המצ”ב שמצוטט בפרק pulmonary neoplasm שבספר הלימוד של פרייזר, מולר, קולמן ונדל
  14. תשובה:
  15. ה.        הנך מתבקש לעיין בעמוד 1073 לספר הלימוד (רפואת הריאות) של פרייזר, מולר, קולמן ונדל “Diagnosis of disease of the chest” , מהדורה רביעית, הוצאת סאונדרס, כרך II, בפרק pulmonary neoplasm (עמ’ 1069 – 1228) מופיעה פסקה שעניינה השפעת עישון והפסקת עישון על סרטן ריאה ושם נאמר במפורש, כי הפסקת עישון מקטינה משמעותית את הסיכון של מעשנים לשעבר ללקות בסרטן ריאה בהשוואה למעשנים אקטיביים. האם אתה מסכים לאמור ויש בכך כדי לשנות דעתך? אם לאו, נא הסבר מדוע לאו?
  16. תשובה:
  17. הסיכון ללקות בסרטן ריאה יורד לאחר הפסקת עישון של 30 שנה, אך סיכון זה אינו 0%.
  18. ד.1.     האם תסכים כי למסקנות המחקר מעמד מקצועי מכובד המבוסס על מחקר מדעי רציני המצביע באופן משכנע, כי הסיכון העודף ללקות בסרטן ריאה יורד ככל שהתקופה ללא עישון מתארכת וביתר דיוק הסיכון לחלות בסרטן ריאה יורד לחצי לאחר 7 שנים ללא עישון וכמעט ל- 0% לאחר 30 שנה ללא עישון (ראה טבלה 1 למאמר) לנוכח מחקר זה?
  19. תשובה:          נכון הדבר. יחד עם זאת הנ”ל לא היה חשוף לקרצינוגנים הידועים שהוזכרו לעיל בתעשיית הגומי.
  20. העובדה כי הפסיק לעשן לפני 30 שנה (בעת שהיה בסוף שנות ה- 30) אכן מפחיתה את הסיכון לחלות בסרטן ריאה.
  21. ב.        כיצד הנך נותן משקל לעובדה שהתובע הפסיק לעשן לפני כ- 30 שנה ומדוע חרף עובדה זו שהובאה בפניך, עדיין הנך נותן משקל משמעותי לסוגיית העישון?
  22. תשובה:

• ככל שתשובתך לשאלה הקודמת חיובית – האם לתנאי העבודה השפעה משמעותית על מחלותיו של התובע, ביחס לגורמים אחרים, כאשר השפעה משמעותית הינה בשיעור של 20% ומעלה? תשובתי הקודמת שללה קשר של גרימה בסבירות של למעלה מ- 50%.

 

1. תשובה:

1. על יסוד חוות דעת המומחה ומכלול תשובותיו לשאלות ההבהרה, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
2. בסיכומיו, שב התובע על טענותיו הרבות כנגד חוות דעת המומחה ותשובותיו למכלול שאלות ההבהרה, שלדבריו מצדיקים מינוי מומחה נוסף בתיק. לטענת התובע, לא ניתן להגיע לחקר האמת בהסתמך על חוות דעת המומחה, הסוטה מכל כללי הצדק וההיגיון בשלילתה על הסף את תנאי עבודת התובע, שעבד בחשיפה ממושכת לאדי דבק מגע, טלק, אדי פליטה וגזים, אבק וחלקיקי גומי ואסבסט, ככאלו העלולים לגרום להופעת מחלתו ממנה הוא סובל. עוד נטען כי חוות הדעת מותירה ספקות רבים ומחייבת שמיעת השקפה רפואית נוספת / אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה. התובע ביקש להדגיש כי סמכות ההחלטה נתונה כולה בידי בית הדין, שכן אין המומחה בא במקום בית הדין.  לסיכום טענותיו, שב התובע וביקש למנות מומחה נוסף בתיק ולחלופין, להתיר זימון המומחה לחקירה נגדית אודות חוות דעתו.
3. מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להידחות בהסתמך על חוות דעת המומחה ותשובותיו למכלול שאלות ההבהרה, בהם נקבע באופן חד משמעי, מנומק וברור, כי לא קיים קשר סיבתי בסבירות העולה על 50%, בין תנאי עבודת התובע, כפי שפורטו בהחלטת המינוי, לבין מחלת הריאות החסימתית וסרטן הריאה, מהם הוא סובל. הנתבע הוסיף, כי המומחה השיב לכל השאלות שנשאל באופן מפורט ונותר בעמדתו בדבר היעדר הקשר הסיבתי – כאשר לא קיימת כל עילה ו/או הצדקה למינוי מומחה נוסף ודין בקשתו החוזרת של התובע בעניין זה להידחות. עוד נטען, כי אף הבקשה לזימון המומחה לחקירה נגדית דינה להידחות, שכן חרף שאלות ההבהרה הרבות, שחלקן אף חזרו על עצמן וחלקן פולמוסיות – המומחה השיב לכל שאלה שנשאל באופן מנומק וברור ואין כל עילה לזימונו לחקירה נגדית.
4. התובע הגיש סיכומי תשובה מטעמו, בהן התנגד לטענת הנתבע כי חלק משאלות ההבהרה חזרו על עצמן והיו פולמוסיות. עוד הוסיף, כי האסכולה שהנחתה את המומחה היתה “מעבר למחמירה”, שכן המומחה התעלם מהתשתית העובדתית שהונחה בפניו וביסס כל חוות דעתו על גורם העישון בלבד, תוך התעלמות מהעובדה לפיה התובע הפסיק לעשן שנים רבות וארוכות עובר לגילוי המחלה.
5. דיון והכרעה
6. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ובחנו את חוות דעת המומחה כמכלול, הגענו לידי מסקנה כי בשלב זה אכן קיימת הצדקה למינוי מומחה נוסף בתיק.19.   תשובות המומחה לשאלות ההבהרה הנוספות, בהן אישר למעשה כי בחלוף שנים ארוכות ללא עישון, כבענייננו, הסיכון ללקות בסרטן ריאה יורד באופן ניכר, מעלה חשש שמא המומחה מתבצר בעמדתו בדבר השפעת גורם העישון על מחלות התובע – באופן המצדיק קבלת חוות דעת נוספת כדי להגיע להכרעה מושכלת בתיק.21.     על יסוד האמור, ימונה מומחה נוסף בתיק בטרם מתן פסק דין. 
7. 22.       החלטה על מינוי מומחה נוסף תצא בנפרד.
8. סוף דבר
9. 18.     עיון בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה הנוספות מלמד, כי במסגרתן ציין המומחה כי “העובדה כי (התובע) הפסיק לעשן לפני 30 שנה (בעת שהיה בסוף שנות ה- 30) אכן מפחיתה את הסיכון לחלות בסרטן ריאה”; והוסיף כי “הסיכון ללקות בסרטן ריאה יורד לאחר הפסקת עישון של 30 שנה, אך סיכון זה אינו 0%”. ודוק, המומחה נותר בעמדתו לפיה מחלות התובע לא נגרמו כתוצאה מתנאי עבודתו, אלא כתוצאה מתהליך תחלואתי, אשר נגרם בעיקר מנזקי העישון לצד קיומה של מחלת ריאות חסימתית כרונית, המהווה כשלעצמו גורם סיכון בהופעת סרטן הריאה.

---

שיתוף: