בית משפט לענייני משפחה בחיפה
א”פ 1481-10-14 מ.(חסוי) ואח’ נ’ היועץ המשפטי לממשלה-משרד הרווחה והשירותים החברתיים חיפה(חסוי) ואח’
בפני כב’ השופטת אספרנצה אלון
בעניין החסויה
המבקשת מ.ב.
ע”י אפוטרופוס לדין עוה”ד גיא הירש-
מינוי מטעם השלכה לסיוע משפטי
ק.ע. ת.ז. xxxxxxxxx
ת.ז xxxxxxxxx
נגד
המשיבים 1. היועץ המשפטי לממשלה ע”י הלשכה המשפטית משרד הרווחה והשירותים החברתיים
2. עמותת “xxxxxxxx”
פסק דין
החסויה, ילידת 1937, עלתה ארצה בשנת 1992, אינה דוברת את השפה העברית ולה שתי בנות. מזה כשנתיים החסויה מאושפזת במחלקה לתשושי נפש. על פי תעודת רופא היא אובחנה כסובלת מדמנציה מתקדמת עם תסמינים פסיכוטיים, על רקע מחלת אלצהיימר, ובשל כך זקוקה למינוי אפוט’ לגוף ורכוש. ב”כ היועמ”ש המליץ למנות את עמותת “xxx” כאפוטרופא לחסויה וזאת מאחר שאף לא אחת מבנותיה נמצאת מתאימה לשמש כאפוטרופא. ביום 11.09.13 מונתה עמותת “xxx” המשיבה מס’ 2, כאפוטרופא לגוף ורכוש (להלן: “העמותה” ו/או “האפוטרופא”).
כשנה לאחר המינוי, הגישה הבת בקשה לביטול מינוי העמותה. לטענתה, העמותה אינה דואגת לאמה ואינה מקיימת את התחייבויותיה כלפיה. כך כתבה בבקשתה אותה הגישה בכוחות עצמה:
“… מאז שאמי נמצאת במרכז “xxx” ובשנה האחרונה האפוטרופוס הגיע לבקרה פעמיים ולא קנה לה את הדרוש (בגדים, דיאודורנט, נעלים וכו’)…”
לצורך בירור הבקשה הוריתי על הגשת תסקיר עו”ס לסדרי דין וכן מיניתי לחסויה אפוטרופוס לדין.
בתסקירה מיום 30.12.2014 מציינת עו”ס לסדרי דין כי:
“… מדיווח הצוות במרכז “xxx” לגבי תפקוד העמותה נמסר כי עפ”י הרישומים בתיק החסויה ביקורי העמותה במהלך שנה וחצי היו 3 פעמים בלבד וקנו לה רק נעליים. מחודש 5/14 ועד לבדיקתו לפני כחודש לא היו דיווחי ביקורים בתיק.
כמו כן נמסר כי נציגת העמותה דוברת עברית ואינה מסוגלת לתקשר עם החסויה שדוברת רוסית. כך גם לדברי המשפחה- הבת ע.- העמותה הגיעה לבקר רק פעמיים ולא קנתה את הציוד הדרוש.
לדברי אחות אחראית המחלקה.: נציגת העמותה מגיעה פעם בכמה זמן והביאה לה נעליים גרביים ודאודורנט. גם היא ציינה את העובדה שאין תקשורת עם החסויה ויש לדאוג לנציגה דוברת רוסית. היא הוסיפה שלעתים אף הביקורים מכניסים את החסויה שסובלת מחרדה לאי שקט. כל ביקור של אדם זר שמדבר אתה והיא אינה מבינה מכניס אותה ללחץ.
פניותיי לעמותה על מנת לקבל דו”ח תאריכי ביקורים- לא נענו.
כמו כן יצרתי קשר עם נציגת העמותה, על מנת לתאם פגישה אך פעמיים היא ביטלה את הפגישה. בשיחות עמה התרשמתי כי היא מתחמקת מפגישה איתי. נאלצתי להסביר לה יותר מפעם אחת מדוע יש צורך בפגישה. היא ציינה כי עובדת רק 3 פעמים בשבוע ולכן בכל פעם נאלצתי להמתין במשך כשבועיים לפגישה עמה שכאמור בוטלה בסוף על ידה (ב 23/11 בוטלה פגישה וב 7/12).
בכלל היה צריך להוציא אנרגיה רבה על מנת לתפוסה את הנציגה טלפונית ולתאם פגישה…
בשיחה שערכתי עם עו”ס לסדרי דין מחדרה שטיפלה במשפחה עד לאחרונה, נמסר שגם לה היו קשיים בתקשורת מול העמותה בתחילת הדרך כשהיה צורך בהפרדת כספי החסויה מכספי בעלה והעברת כספים לבעל למחיה יומיומית.
בשל תפקוד העמותה הלקוי והמתואר לעיל אינני ממליצה כי ימשיכו לשמש בתפקיד.”
האפוטרופוס לדין, עו”ד גיא הירש, בתגובתו לבית המשפט מיום 26/1/15, ציין כי לא זו בלבד שקיימת מחלוקת בין כמות הביקורים להם טוענת העמותה (כ- 20 ביקורים) לבין צוות המרכז הרפואי (לכל היותר שישה ביקורים בשנה), יש פגם גם באיכות הביקורים, עת נציג העמותה אינו דובר את שפתה של החסויה. האפוט’ לדין הדגיש כי תפקיד נציג העמותה המבקר חסוי/ה הוא, בראש ובראשונה, לשוחח עם החסוי/ה, לנסות ולברר את צרכיו/ה ע”פ תפיסתו/ה, רצונותיו/ה, מצוקותיו/ה ובדרך זו לחתור ולהיטיב עמו/ה בכל עת.
מששלחה העמותה נציג שאינו מסוגל לתקשר עם החסויה, לא ביצעה העמותה את תפקידה העיקרי, שהוא לשוחח עם החסויה ולהעניק לחסוי את התחושה כי קיימת דמות ש”שומרת” עליה, היא נציגת העמותה.
פרט לכך, מציין האפוט’ לדין כי לא נעשה שימוש מיטבי בכספי החסויה. לחסויה עודף בהכנסות של כ-1,650 ₪ לחודש, וכן חיסכון בסך של xxxxx₪. מסכום זה ניתן היה לספק לחסויה, מעבר לביקורים אחת לחודש של נציג העמותה, גם מטפלת פרטית אשר תגיע לבקרה אחת לשבוע, תוציא את החסויה לאוויר הפתוח ועוד פעולות שהיו נותנות מענה המיטיב יותר עם החסויה, במסגרת תקציבה.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 17.02.2015 נכחו בנות החסויה, ב”כ היועמ”ש, נציגות העמותה, עו”ס לסדרי דין והאפוט’ לדין.
נציגת העמותה ציינה כי הרכזת הקודמת אכן לא פעלה כנדרש ומטעם זה הוחלפה. הנציגה שביקרה את החסויה אכן לא הייתה דוברת את שפתה, והעמותה הסתמכה על אנשי הצוות במסגרת בה שוהה החסויה – המרכז הרפואי “xxx”- הדוברים את שפתה. מכאן ואילך, ציינה נציגת העמותה, ייערך פיקוח הדוק יותר והמגמה היא כי המלווה יהיה דובר את שפתו של החסוי/ה אך לא תוכל להתחייב כי המרכזת תהיה דוברת השפה בכל פעם ופעם.
עו”ס לסדרי דין ציינה כי גם לה היה קושי עם התנהלות העמותה, ולכן קשה לה להמליץ עליהם. “… ההתנהלות – הייתה כזו שאם אין לי עם מי לדבר, אז על אחת כמה וכמה המשפחה”.
ב”כ היועמ”ש (הרווחה) ציינה כי נוכח התנהלות העמותה, שלחסויה לא היה עם מי לדבר, כך גם לא לבנותיה, אין מקום להמשיך את מינויה של העמותה ואין מקום לתת לעמותה הזדמנות נוספת. במקרה דנן פנתה בת החסויה לבימ”ש ובשל פנייתה נערך בירור ואכן נמצא כי העמותה, שמונתה כאפוטרופסא קבועה, לא תפקדה כנדרש. מה לגבי אותם חסויים שאין מי שנלחם עבורם ומביא את עניינם לבירור נוסף בבימ”ש? מדובר בחסויים שאינם יכולים לדבר עבור עצמם. על העמותה לשנות את דרכיה ועל בימ”ש להעביר מסר לעמותה כי על העמותה להיות זמינה לחסויה, למשפחתה, לצוות המרכז הרפואי ולעו”ס לסדרי דין. בנסיבות אלו סבורה ב”כ היועמ”ש כי יש לבטל את מינוי העמותה ולמנות תחתיה עמותה אחרת ובמינוי זמני לצורך פיקוח ובקרה.
הבת ציינה כי אחת ל-10 ימים היא מבקרת את אמה ומעולם לא ראתה את נציגת העמותה. גם בבירור מול צוות המרכז הרפואי עולה כי נציגת העמותה לא הגיעה לבקר את האם. נציגת העמותה לא טיפלה באם, לא רכשה לה נעליים, גרביים, לא טיפולי שיניים ולא סייעה כלל לחסויה. את כל צרכי האם סיפקה הבת ולא העמותה אשר שלחה נציג שאינו דובר רוסית ולא עשה כלום. גם בהתנהלות לגבי אביהם, שהלך מאז לעולמו, התנהלה העמותה בסחבת רבה וגרמה לכך שבמשך 4-5 חודשים נותר האב ללא הכנסה. הבת עומדת על כך כי יבוטל מינויה של העמותה, והיא תמונה במקומה.
האפוט’ לדין הדגיש כי יש חשיבות רבה שחסוי ידע שמדברים אליו. לפיכך, על העמותה לדאוג כי הנציג הרלוונטי המבקר חסוי/ה יוכל לדבר אתו/ה בשפתו/ה. כעת, משהתחייבה העמותה לספק נציג הדובר את השפה הרוסית – שפת החסויה, שיבקר אותה, ישוחח אתה וידאג לצרכיה, יש לטעמו להשאיר את מינוי העמותה על כנו. במקרה דנן, הבת היא זו שהעלתה את הסוגיה בפני בימ”ש, אך יש להנחות עו”סים בבתי חולים / בתי אבות / מרכזים רפואיים כי מצופה מהם כי במקרים בהם הם נוכחים לדעת כי העמותות אינן מבצעות את תפקידן כנדרש, עליהם לפנות לשירותי הרווחה ו/או לבימ”ש ולהתריע על כך.
דיון
האפוטרופסות בישראל מוסדרת בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב- 1962 (להלן: “חוק הכשרות”). הפרק השלישי בחוק הכשרות עניינו אפוטרופוסים על פי מינוי. מטרת האפוטרופסות היא להגן על אדם שאינו מסוגל לדאוג לענייניו וזאת על מנת למנוע מצבים של הזנחה וניצול. בימ”ש רשאי למנות אפוטרופוס, בין השאר לקטין, לפסול דין או “לאדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לענייניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו” (סעיף 33 (4) לחוק הכשרות). אדם שבית המשפט מינה לו אפוטרופוס או שהוא רשאי למנות לו אפוטרופוס מוגדר “חסוי”. בימ”ש ייתן עדיפות בבחירת אפוט’ למי שנראה לו בנסיבות העניין מתאים ביותר לטובת החסוי (סעיף 35 (א) לחוק הכשרות). על פי רוב, האפוטרופוס הממונה לחסוי הוא בן משפחה או קרוב אחר של החסוי. אולם, אם אין לאדם קרוב המוכן או מסוגל למלא תפקיד זה אפשר, על פי החוק, למנות תאגידים פרטיים ועמותות.
סעיף 39 לחוק הכשרות מגדיר את תפקידו של האפוט’ – “אפוטרופוס שאינו של קטין או של פסול דין חייב לדאוג לעניינים שנמסרו לו על ידי בית המשפט”;
סעיף 41 לחוק הכשרות מגדיר את קנה המידה לאפוטרופסות – “במילוי תפקידיו חייב האפוטרופוס לנהוג לטובת החסוי כדרך שאדם מסור היה נוהג בנסיבות העניין”;
סעיף 42 לחוק הכשרות עניינו הקשר עם החסוי – “בענייני האפוטרופסות חייב האפוטרופוס לשמוע את דעת החסוי אם הוא מסוגל להבין בדבר, וניתן לברר דעתו”.
הסדר האפוטרופסות לבגירים הקיים בישראל זוכה לביקורת רבה בהיבטים שונים, ובין היתר נמתחת ביקורת על הקלות שבה אפשר למנות אפוטרופוס לאדם מבוגר; על אי שמיעת קולו של האדם שמבקשים למנות לו אפוטרופוס; על היותו של המינוי רחב וגורף ולא מוגבל לאותם עניינים שהאדם אינו מסוגל לטפל בהם; על היעדר חלופות למוסד האפוטרופסות. בגין כל אלה ועוד אף מועלית דרישה לרפורמה מקיפה בתחום זה (ראו: מיכאל שינדלר, “הגנה על שלום הזקן ומינוי אפוטרופוס”, חברה ורווחה, כז, 2 (יוני 2007), עמ’ 315-338; ישראל דורון “‘הבלתי נראים’: זקנים בצל אפוטרופסות משפטית” הדרה חברתית וזכויות אדם בישראל 205 (יאיר רונן, ישראל דורון, ורד סלונים-נבו עורכים, 2008); מרתה אלברטסון פיינמן “שבירת מיתוסים בסיסיים: עצמאות, אוטונומיה ואי-תלות” מעשי משפט ה 15 (2013); יותם טולוב וארלן ס. קנטור, “של מי החיים שלי? המאבק להשבת האוטונומיה והכשרות המשפטית לאנשים עם מוגבלויות”, מעשי משפט ו (2014); דוחות מבקר המדינה (1991, 2003, 2012);
העמותה מונתה במינוי קבוע על גופה ורכושה של החסויה.
בהיבט הכלכלי נקבע מנגנון פיקוח ובקרה – על האפוטרופוס (יחיד או תאגיד) להגיש לאפוטרופוס הכללי, תוך 30 יום מיום מינויו, פרטה של נכסי החסוי, כולל חובותיו, אלא אם כן פטר אותו מכך האפוטרופוס הכללי או קבע מועד הגשה אחר (סעיף 51 לחוק הכשרות). בית המשפט מוסמך להורות לאפוטרופוס להגיש לאפוטרופוס הכללי שומה של נכסי החסוי (סעיף 52 לחוק הכשרות), והוא חייב לנהל חשבונות ולהגיש לאפוטרופוס הכללי דין וחשבון אחת לשנה לכל הפחות, כן להמציא לאפוטרופוס הכללי מידע מלא לפי דרישתו (סעיף 53 לחוק הכשרות) וכן מנוע האפוטרופוס לייצג את החסוי ללא אישור מראש של בית המשפט בפעולות כלכליות משמעותיות כגון העברה, שעבוד של יחידת משק בחקלאות, בתעשייה, במלאכה או במסחר, או של דירה, השכרה שחוקי הגנת הדייר חלים עליה, פעולות שתקפות ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק, נתינת מתנות, נתינת ערבות ופעולה אחרת שבימ”ש קבע בצו המינוי כפעולה הטעונה אישור (סעיף 47 לחוק הכשרות).
בהיבט הטיפולי אישי לא נקבע כל מנגנון פיקוח ובקרה, אשר יוודא כי הטיפול שמקבל החסוי הוא אפקטיבי, מסור, איכותי ומקצועי. האפוטרופוס שמונה אינו נדרש ליתן דיווח בדבר הביקורים אצל החסוי, על הקשר עמו ועם קרוביו, כיצד פעל לשמירה על זכויותיו של החסוי, על טיב הטיפול שניתן לחסוי והאם הוקצו משאבים הולמים לצרכיו. במילים אחרות, בשל הוואקום בפיקוח, תלוי למעשה החסוי בחסדיו של האפוטרופוס.
עניינה של החסויה ממחיש את הצורך וההכרח בפיקוח על אפוטרופוסים לגוף. החסויה מזה כשנתיים הפכה לשקופה. נציג לא הגיעה לבקרה, לא בתדירות ולא בקביעות, וחמור מכך, נציג העמותה שהגיע לבקרה – לא יכול היה כלל לתקשר עמה, מאחר ואינו דובר את שפתה. כן עלה כי לא סופקו צרכיה הבריאותיים של החסויה, לא בטיפול שיניים ולא בצרכים פיזיים – נעליים, ביגוד ועוד, וכי צרכיה הבסיסיים של החסויה סופקו שלא תוך זמן סביר. למעשה, אלמלא בתה המסורה לא היה עניינה נבחן ונבדק בשנית על ידי שירותי הרווחה. יש להצר על כך שצוות המרכז הרפואי לא הפנה תשומת לב שירותי הרווחה לטיפול הכושל של נציגי העמותה בחסויה. עובדים סוציאליים בבתי אבות / בתי חולים, הם שומרי הסף ומצופה כי יפנו ויתריעו מבעוד מועד בפני שירותי הרווחה ו/או בית המשפט, כל אימת שמתרשמים הם כי ענייניו הגופניים של חסוי – בריאותו, בטחונו, תזונתו, ביגוד, היגיינה ועוד – אינם מסופקים כנדרש על ידי האפוט’ שמונה לו.
מציאות זו של “כשל פיקוחי” מייצרת קרקע פורייה לניצול שלילי של סמכויות האפוט’ באופן שידחק את רצונו וטובתו של חסוי, וכן יביא להחלשת חסוי באופן שקולו אינו נשמע ואין הוא זוכה לטיפול והגנה ראויים מצד האפוט’ שמונה לו וזאת על אף שאת כספו משלם החסוי. האפוטרופוס מחויב לפעול לטובת חסוי כדרך שאדם מסור היה נוהג בנסיבות העניין (סעיף 41 ו-42 לחוק הכשרות).
בענייננו, היה על העמותה לדאוג כי נציג מטעמה יהיה עם החסויה בקשר קבוע ויציב, יתקשר עמה בשפתה, ישמע אותה וישמיע לה באופן ישיר ובלתי אמצעי, יספק לה את צרכיה הגופניים תוך זמן סביר, יספק לה איכות חיים ורמת חיים בהתאם ליכולתה הכלכלית ויקיים את מצוות סעיף 42 ו-41 לחוק הכשרות – עמותה שמונתה כאפוט’ ואינה מסוגלת לספק נציג הדובר את שפת החסויה, אינה ממלאת תפקידה כנדרש. בריאותה, שלומה, רווחתה ורכושה של החסויה תלויים כולם בטיב תפקודה של העמותה, האפוטרופא. במצב השורר היום, לפיו לא קיים מנגנון פיקוח על טיב הטיפול שמעניק האפוט’ לחסוי, נוצר חשש של ממש לפגיעה בזכויותיו או ברצונותיו על ידי האפוט’.
כידוע, צרכיהם הבריאותיים, נפשיים והרגשיים של חסויים, ובפרט קשישים הינם צרכים מרובים ומשתנים, בוודאי עם הארכת תוחלת החיים. העדר מנגנון בקרה ופיקוח על אפוטרופוסים יש בו עלול להביא באופן פוטנציאלי למניעה קבלת הצרכים הבסיסיים האלמנטריים של חסויים, לרבות קשישים, ולפגיעה פוטנציאלית הכרוכה בהשפלה, התעללות ו/או הזנחה, הנוגעת לגרעין היסוד של המושג “כבוד האדם” כמשמעותו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
משפט משווה ילמד כי קיים מנגנון פיקוח ובקרה על טיב הטיפול של האפוט’ לגוף. במסמך שהוגש לוועדה לענייני ביקורת המדינה, ונערך על ידי הגב’ שלי לוי (12/6/11), שכותרתו “סוגיות במינוי אפוטרופוס לבגיר- סקירה משווה”, נבחנו שלוש יחידות מדיניות בבריטניה (סקוטלנד, אנגליה וווילס), שתי מדינות באוסטרליה (ניו סאות’ ווילס וויקטוריה) ושתי פרובינציות בקנדה (אונטריו ואלברטה).
בסקוטלנד לדוגמא, על פי רוב אפוטרופוס ימונה לתקופה של עד 3 שנים ורק במקרים חריגים המינוי לא יוגבל בזמן. הפיקוח על האפוטרופוסים בענייני רכוש הוא לאפוטרופוס הציבורי, ואילו הפיקוח על האפוטרופוסים לרווחה ובריאות – אצלנו אפוט’ לגוף – הוא באחריות מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות. הרשות המקומית היא המופקדת על פיקוח על האפוטרופוסים לגוף שמונו על ידי בימ”ש.
באנגליה האפוטרופוסים שמונו נתונים לפיקוח בית המשפט להגנה, והזרוע הציבורית של בית משפט זה הוא משרד האפוטרופוס הכללי. האפוטרופוס שמונה נדרש להגיש דוחות בתדירות וברמת פירוט שקבע בית משפט בכתב המינוי שניתן לו, וקיימות ארבע רמות פיקוח. על סמך הפיקוח שעורך משרד האפוטרופוס הציבורי מחליט בית המשפט להגנה על המשך פעילות של האפוטרופוסים והוא מוסמך לבטל את מינוים אם ימצא לנכון לעשות כן. לרשות בית המשפט ומשרד האפוטרופוס הציבורי עומד צוות מפקחים המכונה “מבקרי בית המשפט להגנה” (Court of Protection Visitors). בצוות פועלים מפקחים בלתי תלויים ובהם מפקחים כלליים ומפקחים מומחים שהם בעיקר בעלי מקצוע בתחום הבריאות והרווחה. בית המשפט או משרד האפוטרופוס הציבורי יכול לשלוח את המפקחים לבדוק את פעילותו של כל אפוטרופוס, לראיין את החסוי או גורמים אחרים הקשורים עמו, וכן יש בסמכותו לאפשר להם גישה לתיקיו הרפואיים של החסוי. האפוטרופוסים חייבים לשתף פעולה עם המפקחים, שאם לא כן עלול בית המשפט לשלול את המינוי שניתן להם.
באוסטרליה כתב המינוי לאפוט’ הוא מוגבל בזמן, בדרך כלל לשנה אחת, ובמקרים חריגים הוא ניתן לשלוש עד חמש שנים. לפני פקיעת תוקפו של כתב המינוי נערך עיון מחדש בתיק, ובמסגרתו אף מתקיים דיון בנוכחות האפוט’, החסוי, בני משפחה וגורמי רווחה ובריאות ונבחן הצורך בהמשך כהונתו של האפוט’ ופעילותו בתקופה זו. בתום הדיון מוחלט האם להמשיך את המינוי, תנאיו ותקפותו, וניתן כתב מינוי חדש, וכן ראה עוד בסקירה המשווה שהוגשה לוועדה לענייני ביקורת המדינה.
סוף דבר
לאפוטרופוס שמונה על גוף החסוי השפעה מכרעת על איכות חייו של חסוי, בפרט כאשר מדובר במינוי קבוע. העמותה לא פעלה כמתחייב על פי הדין, לא ביקרה את החסויה, לא יצרה עמה קשר ישיר כאשר סיפקה נציג שאינו דובר את שפתה, לא הייתה קשובה לצרכיה ולא סיפקה אותם בפרק זמן סביר.
בית המשפט אינו יכול להשלים עם מצב זה ובוודאי שאינו יכול להחריש. מתוך החשש כי שתיקת בית המשפט תתקבל כגושפנקא של בית המשפט, והפרקטיקה בה נוהגת העמותה ו/או עמותות נוספות תמשך, אני מורה על ביטול מינויה של העמותה.
בצריך עיון האם בשל מנגנוני פיקוח ובקרה ראוי להגביל המינוי לתקופה של 3-5 שנים בלבד, שאז, ככל שעולה הצורך בהמשך מינוי אפוטרופוס, נבחנת פעילותו בעבר של האפוטרופוס שמונה.
אני מורה, אפוא, על ביטול מינוי העמותה ומינוי זמני לשנה של “yyy”. בפרק זמן זה, תיבחן פעילות העמותה, טיב ואיכות הטיפול שנתנה לחסויה וכן תישמענה עמדת הבנות והגורמים המטפלים.
ב”כ היועמ”ש יגיש בקשה, בצירוף תסקיר עדכני, וזאת תוך 9 חודשים מהיום.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים, ותסגור התיק.
פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, י”ד ניסן תשע”ה, 03 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.
תגובות למאמר