הורים רבים מעניקים לילדיהם במתנה בית או מפקידים בחשבונם סכומי כסף גדולים לרכישת דירה. כיצד נמנעים מטעויות המובילות למפח נפש?
אימרה ידועה גורסת כי הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות, ומקרה עצוב שהגיע למשרדנו מבהיר עד כמה נכונה אמירה זו.
מדובר היה באלמנה מבוגרת אשר התגוררה יחד עם בנה בבית מידות נאה בבעלותה במושב נחשק במרכז הארץ. חלפו השנים והבן הכיר את בחירת ליבו ונישא לה ברוב הדר. הבן וכלתו היו תפרנים ולא יכלו להרשות לעצמם דירת מגורים משל עצמם, והתגוררו עם האלמנה בביתה. לאחר תקופה אף נולדו לזוג ילדים – וכולם דרו יחדיו באושר. הבן וכלתו סעדו את האלמנה וזו ראתה בכלתה כאילו היא ילדתה שלה.
בשלב מסוים החליטו בני הזוג להעתיק את מקום המגורים. האלמנה מכרה את הבית במושב, ורכשה וילה בישוב במרכז הארץ, אליה עברה כל המשפחה יחדיו להתגורר. האלמנה, אשר סמכה באופן עיוור על כלתה ובנה, החליטה כי הבעלות על הווילה לא תירשם על שמה אלא על-שם הבן והכלה, וזאת על-אף שהממון לרכישת הווילה הגיע כולו מכיסה בלבד. רק דבר אחד ביקשה האלמנה – להמשיך להתגורר יחד עם כלתה ובנה עד יומה אחרון ושידאגו לכל מחסורה ויסעדו אותה בזקנתה.
הבן הטוב וכלתו, כמובן, שמחו לקבל במתנה וילה בשווי מיליוני שקלים, והבטיחו לאם חגיגית כי תמיד ידאגו לה ויסעדו אותה.
אולם הבטחות לחוד ומציאות לחוד…
לא חלף זמן רב ממועד המעבר לווילה המשפחתית, ולתדהמת הבן הודיעה לו אשתו על כוונתה להתגרש. חקירה קצרה העלתה כי לכלה יש מאהב. במסגרת הליך הגירושין דרשה הכלה לקבל מחצית מזכויות הבעלות בווילה (שבה, כאמור, לא השקיעה אגורה אחת). עוד דרשה כי האלמנה ובנה יעזבו את הווילה ויעברו לגור במקום אחר או, לחלופין, כי הווילה תימכר והיא תקבל מחצית מכספי המכירה.
עולמה של האלמנה נחרב: בנוסף להתמוטטות המשפחה היא עומדת בפני סכנת גירוש מביתה תוך אובדן כל הממון שהיה לה ושאותו השקיעה בווילה.
האלמנה לא צפתה פני עתיד עת שהעניקה את הווילה במתנה; היא לא ערכה עם הבן והכלה הסכם מתנה שיעגן את זכויותיה ויגן עליה במקרה שדברים ישתבשו, וכעת היא עומדת בפני שוקת שבורה ונאלצת לנהל הליך משפטי יקר על מנת לנסות להציל משהו מרכושה.
גם מתנות צריכות חוק
אין מדובר במקרה יוצא דופן במיוחד.
הענקת סכומי כסף ניכרים לילדים לצורך רכישת דירה או העברה של נכסי נדל”ן על שמם היא תופעה רווחת. אך טבעי הוא הרצון “לעזור לילד” בעידן של מחירי הדירות המאמירים בקצב מסחרר. לא מעטים אף מעדיפים להעניק לילדיהם מתנות יקרות בעודם בחיים במקום להותיר ירושה, ובכך לרוות נחת ולראות את יקיריהם נהנים ואסירי תודה.
אולם, היות שהחיים מזמנים לעתים תרחישים בלתי צפויים וחמורים, כפי שמלמד מקרה האלמנה, מוטב לערוך את פעולת הענקת המתנה – בין בכסף ובין בנכס – בצורה משפטית מתאימה. מומלץ אפוא לתת מתנה תוך שמירה של האפשרות להתחרט על הפעולה ואף להביא לביטולה.
הדין רואה בהענקת מתנה מקרה פרטי של התקשרות חוזית (מתנה היא הסכם מכר ללא תמורה). לפיכך, על הענקת מתנות חלים דיני החוזים הכלליים (למשל הוראות חוק החוזים). בנוסף קיימת חקיקה ספציפית – חוק המתנה משנת 1968. וכך מורה סעיף 4 לחוק המתנה:
“מתנה יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר-המתנה או להימנע מעשותו; נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב, ורשאי לדרוש זאת מי שהחיוב הוא לזכותו…”
כעולה מלשון הסעיף, ניתן להעניק מתנה שהיא מותנית בקיומו של תנאי. היינו, לקבלת המתנה יכול להתלוות תנאי שלפיו המקבל ייקח על עצמו התחייבויות מסוימות. ככל שהתנאי שנלווה למתנה יופר – הענקת המתנה תתבטל והיא תושב לנותן. כפי שעולה מפסקי דין העוסקים בעניין, על-מנת שמתנה תתבטל במקרה של הפרת תנאי הנלווה לה, אין די ב”התחייבות” של מקבל המתנה, אלא יש לכרות “הסכם מתנה” שבמסגרתו יובהר הבהר היטב ובאופן שאינו ניתן לפרשנות כי מדובר במתנה על תנאי, ויבואר תוכן התנאי.
אז אם נשוב לסיפור האלמנה – אילו זו ביקשה לנהוג נכון, היה עליה להתעקש על עריכתו וחתימתו של הסכם מתנה כתוב שיכלול תנאי מפורש שלפיו הווילה ניתנת במתנה לבן ולכלה אך ורק כל עוד השניים מוסיפים להיות נשואים; ככל שהזוג יבקש לסיים את ברית הנישואין, ובוודאי שבמקרה בו תימצא הכלה בוגדת בבעלה – תתבטל המתנה. האלמנה הייתה צריכה לעמוד על הוספתו של תנאי נוסף: סעיף שבו תעוגן זכותה להתגורר בווילה עד יומה האחרון, תוך התחייבות בני הזוג לסעוד אותה ולדאוג לצרכיה.
פתרון: הלוואה
אבל לא חייבים להשתמש בסטטוס המשפטי של “מתנה” להענקת סכומי כסף גדולים. כדי להימנע ממפח נפש, אולי עדיף להעניק את הכסף באמצעות “הלוואה”, תוך חתימה על הסכם המפרט את תנאיה. כך שינוי הדרך המשפטית בה ניתנת המתנה מותיר להורים אפשרות לדרוש את שהעניקו בחזרה גם במקרה של גירושים.
ואם כבר נפלנו על טעויות הטירון שלנו, והענקנו מתנה ללא הסכם – מה עושים אז? פתח צר מצוי בהוראת סעיף 5 לחוק המתנה. סעיף זה עוסק בהתחייבות לתת מתנה בעתיד – היינו, במצבים שבהם הענקת המתנה טרם הושלמה. בהתאם להוראות סעיף זה, נותן המתנה רשאי לחזור בו מהענקת המתנה עקב “התנהגות מחפירה” (לשון החוק) של מקבל המתנה.
במקרה הרגיל עוברת מתנה אל מקבלה עם מסירתה, אך שונה הדין כשמדובר ברצון להעניק במתנה נכס מקרקעין. כיוון שלפי הדין עסקה במקרקעין מסתיימת ברישום, כל עוד לא נרשמה הבעלות בדירה על שם מקבל המתנה (בלשכת רישום המקרקעין – הטאבו או במנהל מקרקעי ישראל), אין מדובר במתנה שהענקתה הושלמה אלא רק בהתחייבות. לתיתה. יצוין כי מדובר בטענה קשה שלא בנקל תתקבל בבית המשפט.
אפשרות נוספת מצויה בדיני החוזים הכלליים החלים על עסקאות מתנה. ניתן להעלות טענות לפגם ברצון שהתקיים במועד הענקת המתנה, היינו כי התקיימה כפייה, עושק או תרמית כלפי המעניק; פגם שיש בו, ככל שיוכח, כדי להביא לביטול המתנה. ואולם, אף כאן מדובר בטענות לא פשוטות המטילות נטל קשה על הטוען להם.
מאת עו”ד יצחק איתן (פרנלדס) ועו”ד ארתור בלאייר
*רשימה קצרה זו אינה ממצה ואינה מהווה ייעוץ משפטי; אין להסתמך עליה בשום אופן ויש לקבל ייעוץ משפטי המתאים לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה.
תגובות למאמר