רבות נכתב על פסק דינו של בית המשפט העליון אשר שינה את ההלכה בקשר עם חובת תשלום מזונות ילדים המוטלת על אבות.
עד פסק הדין, הוטלה על האב חובה אבסולוטית לתשלום מזונות ילדיו, וזאת ללא תלות בשכרו וללא קשר אם הילדים מצויים במשמורת משותפת.
כלומר, אב היה חייב בתשלום מזונות לידי האם, גם כאשר הילדים מצויים עם האב מחצית מהזמן והוא נושא בכל הוצאותיהם שעה שהם שוהים עמו, וגם כאשר האם מרוויחה שכר דומה או שכרה גבוה משכרו של האב.
משך השנים בתי המשפט לענייני משפחה, שהבינו שמדובר באבסורד, הפחיתו את גובה המזונות בנסיבות של משמורת משותפת, אבל לא ביטלו אותם פשוט כי לא היו יכולים לעשות כך מחמת החוק והדין הנוהג.
אלא שעתירה שהוגשה לבית המשפט העליון הביאה לשינוי. ביום 19.7.17 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של 7 שופטים, בבע”ם 919/15 פלוני נ’ פלונית. פסק הדין קבע הלכה חדשה לפיה כי הורים גרושים, שחולקים משמורת משותפת בפועל על ילדיהם, ושכרם זהה או דומה, יחויבו במזונות באופן משותף בהתאם ליכולותיהם הכלכליות.
ובמילים פשוטות – ביטול חובת תשלום המזונות שהייתה מוטלת על האב כאשר המשמורת משותפת ושכר ההורים הגרושים דומה.
בפסק הדין מוסיף בית המשפט העליון וחוזר על ההלכה לפיה שבין הגילאים 18-15 חובת מזונות הילדים היא מדין צדקה בלבד ועל כן היא חלה במידה שווה על שני ההורים.
שעה שהדין השתנה, נראה שלאב שעומד בקריטריונים האמורים, היינו מתקיימת משמורת משותפת ושכרו דומה לשכר גרושתו, פנויה הדרך להגיש תביעה להפחתת מזונות ילדים בהם הוא חב כדי ביטולם.
תגובות למאמר