לחברת ביטוח אסור להשיב למעביד, באופן חד-צדדי, כספים שהופרשו על-ידו לרכיב פיצויי פיטורים
בתחילת שנת 2008 חלה מהפכה ונכנס לתוקף צו הרחבה המחייב את כלל המעסיקים במשק לערוך ולשלם לעובדיהם ביטוח פנסיוני [צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה, לפי חוק הסכמים קיבוציים; להלן – הצו). בהתאם לצו, מעביד חייב להפריש לעובד, בנוסף להפרשות לפנסיה, כספים לרכיב פיצויי פיטורים. שיעור הפרשות המעביד לרכיב הפיצויים הלך ועלה מדי שנה, וכיום הוא עומד על 5% מהשכר החודשי (סעיף 6 לצו). טרם שהצו נכנס לתוקף חוק פיצויי פיטורים, התשכ”ג-1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים), אפשר למעסיקים רבים לא להפריש לעובדים כספים למטרת פיצויי פיטורים (סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים). אלא שהצו, כאמור, שינה מציאות זו והחיל על כלל המעסיקים במשק את חובת הפרשת כספים לעובדים בגין רכיב פיצויי פיטורים (סעיף 7 לצו).
מדובר אפוא בשינוי דרמטי שעובדים ומעסיקים רבים כלל אינם מודעים לו. בהתאם להסדר החדש ולהוראות חוק פיצויי פיטורים [סעיף 7 לצו וסעיפים 14 ו-26(א) לחוק פיצויי פיטורים], הפקדות המעביד לצורך פיצויי פיטורים כלל אינן ניתנות להחזרה למעביד, פרט לנסיבות חריגות ביותר כגון גניבה מהמעביד, הפרות משמעת חמורות, הפרת אמונים וכיוצא באלה (סעיפים 17-16 לחוק פיצויי פיטורים וסעיפים 53-52 לתקנון עבודה – הסכם קיבוצי כללי בין התאחדות התעשיינים לבין ההתדרות הכללית). לכן אפילו כאשר העובד מתפטר ביוזמתו, הוא זכאי לפיצויי הפיטורים שמעסיקו הפריש לזכותו. אם, לדוגמה, הפריש בשיעור המינימלי כדרישת הצו (נכון להיום – 5%, ומשנת 2014 – 6%), הרי שאותם כספים שייכים לעובד, ולא למעסיק. העובד המתפטר רשאי לדרוש ממעסיקו את העברת הקופה על שמו או את פדיון הכספים בפועל. אם העובד מפוטר והמעסיק הפריש לזכותו פיצויי פיטורים רק בשיעור המינימלי בהתאם לצו, חובה על המעסיק להשלימם ל-8.33%. אך זאת, כאמור, רק בנסיבות של פיטורי העובד, ולא התפטרות.
יצוין שללא קשר לצו מעבידים רבים בוחרים להפריש לעובדיהם בגין רכיב פיצויי הפיטורים בשיעור של 8.33% (היינו, יותר מהשיעור המינימלי הקבוע בצו), ולהחתימם על הסכמה לתחולת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. נהנים מכך הן העובד – אשר אף אם בחר להתפטר, יקבל לידו את פיצויי הפיטורים; והן המעביד – כיוון שבעת שפיטר עובד הוא אינו צריך לשלוח יד לכיסו ולהשלים לעובד פיצויי פיטורים אלא רק להעביר את קופות הגמל על שמו של העובד.
בפרשה שהובאה לאחרונה לפתחו של בית המשפט המחוזי בירושלים דובר על מעסיק שביטח את עובדיו בביטוח פנסיוני והפריש לזכותם פיצויי פיטורים בקופות של חברת הפניקס. המעסיק, שסבר כי אחת מעובדיו מעלה באמונו, פיטר אותה בלא ששילם לה את פיצויי הפיטורים – שהרי בנסיבות חריגות ניתן, כאמור, לשלול מהעובד את הזכות. לאחר הפיטורים המעסיק ביקש מהפניקס את השבת פיצויי הפיטורים של העובדת, וחברת הביטוח נענתה לבקשה. בהסכמתה הפניקס נסמכה רק על הצהרה מאת המעסיק, שכאמור טען להפרת אמונים מצד העובדת, ולא ביררה את הטענות מול העובדת.
לימים התברר (בהליך משפטי שיזמה העובדת נגד המעסיק) שהעובדת לא הפרה אמונים ולכן הייתה זכאית לפיצויי הפיטורים. היא פנתה להפניקס בבקשה לפדותם, אך זו ענתה שהחזירה את הכסף זה מכבר למעסיק. העובדת התלוננה על הפניקס למפקח על הביטוח, והוא הורה לחברת הביטוח לשלם לעובדת את הכספים. הפניקס ביקשה להשיג על החלטת המפקח בפני בית המשפט, אך טענותיה נדחו והתקבלה עמדת המפקח.
בית המשפט קבע שהפניקס התרשלה כשהחזירה את הכספים למעסיק רק על יסוד טענותיו וללא בירור עמדת העובדת. נכון להיום, בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח בסעיף 2 לחוזר גמל 2003/5, קופת גמל חייבת להודיע לעמית המבוטח על כוונתה להחזיר כספים למעביד, וזאת 60 ימים טרם שתבוצע ההעברה.
עוד נקבע שבכל הנוגע לפיצויי פיטורים חל דין התיישנות “רגיל” של שבע שנים מעת היווצרות עילת התביעה, ולא התיישנות מקוצרת של שלוש שנים בלבד כאמור בהוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ”א-1981 [עש”א 23659-05-12 הפניקס חברה לביטוח בע”מ נ’ מדינת ישראל באמצעות משרד האוצר אגף שוק ההון ביטוח וחסכון (ניתן ביום 11/9/13)].
פרשנות זו מיטיבה עם העובדים ומקשה על מעבידים וחברות הביטוח. פסק הדין עומד על חובותיהם המוגברות של המבטחים כלפי העובדים וקניינם בכספים שהופרשו עבורם. יידע כל עובד שעומדת לו הזכות לדרוש, הן מהמעביד והן מחברת הביטוח, כי יועברו לו הכספים שהופרשו למענו בגין פיצויי הפיטורים, ואין לאיש זכות לגזול אותם ממנו באופן חד-צדדי.
מאת עוה”ד יצחק פרנלדס וארתור בלאייר
*רשימה קצרה זו אינה ממצה ואינה מהווה ייעוץ משפטי; אין להסתמך עליה בשום אופן ויש לקבל ייעוץ משפטי המתאים לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה.
תגובות למאמר